אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
שמות

קולמוס העורך

לאחר ששמה יוכבד את בנה ביאור נאמר "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (ב, ד). אומר החפץ חיים שידעה מרים הנביאה, כי ינצל אחיה מן המים הזדונים. אבל לא ידעה באיזה אופן תהיה ההצלה, עד שבאה לבסוף בת פרעה.
ומזה עלינו ללמוד בכל עת צרה ומצוקה, כי סוף סוף תבוא הרוחה וההצלה, אף שנעלמו מאתנו מהם הדרכים והאמצעים, אבל עלינו לצפות ולקוות, למחדש בכל יום מעשי בראשית, כי יחוש להצלתנו ולגאולתנו, ומתוך צרה ימציא לנו פדות ורוחה. שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע התגלות ה' אל משה היתה בצורת סנה בוער באש
כשנגלה ה' אל משה נאמר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה". צריך להבין מדוע היה החזיון דוקא מתוך הסנה. ומבאר המגיד הקדוש מזלאטשוב זיע"א שזה מלמדנו את דרכי התשובה כי "סנה" מרמז על יצר הרע. כמו סנה, כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש. וכשהוא מוציאה היא נסרטת, כך דרכו של היצר הרע, שבתחילה כשאדם מתחיל לשמוע בקולו, אינו מרגיש כלל. אבל בסופו כשגופו נסרט, אף אם אחר כך יעשה תשובה. בכל זאת יהיה צריך עדיין לקבל עונשו בעולם הזה כדי שיהיה נקי לעולם הבא. ובא הפסוק ללמדנו דרכי התשובה כשאדם רוצה לשוב מעבירות שבידו, "וירא מלאך ה' אליו" - שהקב"ה מסייע לו ונותן לו שכל להבין שצריך לסלק את היצר הרע, אבל ה' עושה זאת רק כשזה "בלבת אש" - כשרוצה לשוב בכל ליבו, ובוער זאת בו כלבת אש, אז מסייע לו "מתוך הסנה" - אף שעדין מדובק ביצר הרע המכונה "סנה", כיון שרוצה לשוב בכל ליבו.
ובחתם סופר מבאר שכאן מרומז ש"לבת אש" - של יראת ה' הבוערת בישראל שזעקו אל אלוקי אבותם, הוא רק מתוך הסנה והקוצים, דהיינו צרת השיעבוד, כי לולא כן לא היו זוכרים את ה'.
וב"ירבה תורה" מבאר על פי "רבינו בחיי" שה"סנה" רומז על "סיני" שהוא ההר שניתנה עליו התורה. ונרמז לו בזה שנראה בלבת אש, וכן במתן תורה שירד מתוך האש. שיהיה הרבה נסיונות עקב התורה, ונצטרך לבא באש על קידוש שמו יתברך, ומכל מקום "לא יבער הסנה" - שהתורה איננה כלה.
נערך ע"י הרב יואל מנדלוביץ שליט"א


בשבילי הפרשה

וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר (ב, יד).
מנין ידעו דתן ואבירם שמשה הרג את המצרי, הרי כתוב "וירא כי אין איש, ויהרוג..." שעל פי פשוטו, פירושו, שהיה נזהר שלא יראו. ועוד קשה. שהרי מובא שהרגו בשם המפורש, אם כן מנין ידעו הרשעים הללו את הסוד הזה, מי גילה להם.
ויש לומר שלכן פחד משה, כי ראה שרשעים - "מוסרים", משיגים השגות כנביאים. יד אהרן

ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (ב, כג).
"ויזעקו" - כל מילת זעקה היא בקול. "ותעל שועתם" - שועה, היא צעקה פנימית. "ותעל שועתם" - הצעקה הפנימית, "אל האלוקים" - שצעקו על זה שלא יכולים לעבוד אל האלוקים, שזו היתה צעקתם מפנימיות לבם. הרה"ק הרמ"מ מוורקי זי"ע - בישישים חכמה

אסרה נא ואראה (ג, ג).
מלת "אסרה" היא לכאורה להיפך, שהיה צריך לומר "אגשה נא", עד שרש"י מוכרח לפרש: אסורה מכאן להתקרב שם.
אלא שכל קדושה, אם מתקבלת על ידי האדם בשלימות, וחדרה אל תוך קרב לבו ונפשו פנימה, צריכה שתהא ההארת הקדושה נשארת אצלו תמיד, אף אחר שפונה וסר ממקום ההתגלות. כמו אם האדם לומד תורה בדחילו ורחימו, שצריך להיות נשאר רשימה קדושה גם אחר הלימוד, בשעה שפונה להתעסק בדברים החומריים.
זהו הענין, משה רבנו רצה לדעת אם התגלות אור הקדושה אצל הסנה, כבה נתקע בלבו כיתד נאמן בל תמוט, לכן התרחק כדי לראות אם גם שם עוד ירגיש את גודל הקדושה. זהו אשר אמר "אסרה נא ואראה" - אני חפץ לסור נא מכאן, כדי לבדוק אם בכל זאת אראה עוד את המראה הגדול הזה. ואמר בלשון "נא", שהיה גם מבקש על זה עזר מקודש, כי צריך לזה סייעתא דשמיא. ישא ברכה - מודז'יץ


דרך הלכה

אמירת דברים שבקדושה בבית המרחץ - א
כמו שיש איסור לומר דברים שבקדושה בבית הכסא, כך יש איסור לומר בבית המרחץ. כך נפסק בשולחן ערוך (סימן פז), וטעמו, כיון שיש הבל מהמים שמתרחצים בהם. ויש בהבל רוח רעה. והאור לציון מסביר טעם נוסף, כיון שבבית המרחץ יוצאים מותרי האדם, במקום כזה שורה רוח רעה.
א. בבית המרחץ שבזמנינו (חדר אמבטיה), שאינו מיועד רק לרחיצה אלא לעוד שימושים דנים הפוסקים אם הנכנס לשם צריך ליטול ידיו לאחר צאתו. וכן אם אסור לומר שם דברים שבקדושה. ולמעשה, לגבי אמירת דברים שבקדושה הורו הגר"ש ואזנר והאור לציון לאסור. ולגבי נטילת ידים לנכנס לשם סובר הגרש"ז אויערבך שאין צריך ליטול (אם לא התרחץ אז).
וכן הגרי"ש אלישיב הורה לי שרק ממדת חסידות רצוי להחמיר, וכן בשו"ת "בצל החכמה" מיקל. והגרש"ה ואזנר ועוד פוסקים סוברים שצריך ליטול וכן אמר לי הגר"ח קניבסקי שצריך ליטול.
ב. בבית שיש כיור לנטילה רק בתוך חדר האמבטיה אמר לי הגר"ח קניבסקי שלכתחילה ימלא משם מים ויטול ידיו בחוץ. ואם אין אפשרות לעשות כן. אז לאכילה אי אפשר ליטול בחדר האמבטיה, אבל לתפילה, אמר בשם החזון איש שהתיר.
ג. כשעומד מחוץ לחדר אמבטיה והדלת פתוחה, הגרי"ש אלישיב סובר שאין איסור לומר בחוץ דברים שבקדושה. והגרש"ה ואזנר סובר שיש איסור.
ד. אסור גם להרהר בדברי תורה בבית הכסא והמרחץ, אכן אם נכנס בלבו הרהור עבירה כשנמצא במקום מטונף, רשאי להרהר בדברי תורה כדי להנצל.
(הגרח"ק ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זצוק"ל
סיפר הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים זצ"ל שפעם אחת נכנס יהודי בשם ר' חיים לאיזה בית מדרש וראה שם יהודי יושב ולומד, ואמר לו ר' חיים "שלום", ושאלו היהודי מי אתה? כי היה סגי-נהור (עיור) ולא ראהו, ותמה עליו ר' חיים ושאלו, הרי אתם יושבים ולומדים גמרא, ואיך אותי אינכם רואים? וסיפר לו שהיה היה סגי נהור ל"ע ובא אל הסאווראנער וביקש רפואה למאור עיניו, והתאונן שאינו יכול ללמוד וענהו הסאוורנער: אז דו וועסקט לערנען וועסטו זעהן! (אם תלמד, אתה תראה) וכך הוא, שכשהוא מתיישב ללמוד הוא רואה את הגמרא לפניו ולומד מתוכה, ומחוץ לגמרא אינו רואה מאומה.
איש אחד היה לו בן אילם ל"ע עד שלא היה יכול לדבר כלל, והיה כבר בן שתים עשרה שנה, ונסע עמו לכל הרופאים, והיות שלא היה יהודי חסיד לכן לא עלה בדעתו ללכת לאיזה צדיק, אבל אחר שראה שבנו לא נתרפא, נסע להרה"ק מסאווראן זי"ע, וכשנכנס לפנים עם פתקא וסיפר את צערו לפני הרה"ק דחה אותו ולא ענה לו כלום, והוא נשאר שם בסאווראן, עד שפעם אחת דחק את עצמו ונכנס אליו, אז אמר לו שיבוא אליו עם בנו האילם לאחר ההבדלה, ובא אליו, ושאל הרה"ק מסאווראן את הבחור מה שמך? ואמר, משה! אח"כ שאל אותו למה לא אמרת "א גוטע וואך", ואמר "א גוטע וואך, רבי" אחר כך שאל אותו אם יודע ללמוד, וענה - לא, אחר כך, לקח אותו על ברכיו ואמר לו: זאג אל"ף, וענה, אל"ף. אחר כך אמר לו שיאמר אלף ב' וג', ואמר לו כל סדר הא' ב' עד שגמר כולו, אחר כך שאל את הבחור מה תעשה אם תוכל לדבר, ענה לו אלמד ואעבוד את השי"ת, אז אמר לו אם כך תוכל כבר לדבר, ואמר לאביו שיסע מכאן מייד עכשיו במוצאי שבת, ואחר זמן מה, שמע גביר אחד שהיה לו גם כן בחור אילם רח"ל מהסיפור הזה, ונסע גם כן להרה"ק מסאווראן זצ"ל, ובא אליו ונתן פתקא וביקש ממנו שירפא את בנו האילם, אמר לו הרה"ק שהוא לא צריך לדבר, והיה שם זמן רב ונתן לגבאים כסף רב שישתדלו שהרה"ק יתרצה לרפאות את בנו עד שנתרצה, ואמר לחסידים שהיו שם: אתם תראו שבחור זה לא צריך לדבר, והיה גם כן כבסיפור הנ"ל ושאל אותו מה שמו, וענה לו, וגם לימד אותו האל"ף בי"ת וכו', אחר כך שאל אותו מה תעשה אם תוכל לדבר, ענה לו: אהיה "מסור" רח"ל, ואעשה כל דבר אסור, אז ענה לו הרה"ק אם כן לעולם לא תוכל לדבר. אז אמר הרה"ק להמסובים שם: הלא אמרתי לכם שהוא אינו צריך לדבר (אוצר ישראל).
נסתלק בכ"ה בטבת שנת תקצ"ח


מסילות הזוהר

לכל עם יש ממונה בשמים אבל לעם ישראל אין ממונה, אלא מושכים כוחותיהם רק מהקב"ה
"ויאמר אל עמו" וגו': א"ר שמעון בוא וראה, כי על כל פנים מלאך מושל ממונה על מצרים היה, מי שאמר אל עמו, "הנה בני ישראל" וגו'. וכן הוא ברובו של הפרשה, שלא נאמר אלא "מלך מצרים" סתם, היינו השר הממונה על מצרים. ואם כתוב, "פרעה מלך מצרים" הוא פרעה ממש, ולא המלאך הממונה עליהם.
א"ר שמעון לפיכך וכו': אר"ש, לפיכך כתוב, "ויאמר אל עמו", כלומר, אכניס בלבם דבר זה, שיהיו חושבים כן. כמש"א "כי ה' אמר לו קלל את דוד" (שמואל ב', טו). שפירושו מחשבת הלב בלבד, שהכניס ה' בלבו. וכן "ויאמר המן בלבו" (אסתר ו), וכן "ויאמר בלבו הלבן מאה שנה" (בראשית יז) אף כאן גם כן, פירושו של ויאמר, הוא, אכניס מחשבה בלבם, שיאמרו בלבם, "רב ועצום ממנו", מהו ממנו. רצונו לומר, מן הממונה שלהם, כי הם אמרו בלבם שאלקים והעצמה שלהם - של ישראל, גדול וחזק ממנו - מן הממונה המושל של מצרים.
ר' יצחק אמר וכו': רי"א, כל אומות העולם מושכים חוזק מן השרים הממונים בשמים עליהם. וישראל מושכים כחותיהם מן הקב"ה. והם נקראים, עם ה', ולא עם של מושל ממונה. ר' יהודה אמר, כאן נקראים המצרים עמו של הממונה, שכתוב, "ויאמר אל עמו" ושם כתוב, "ראה ראיתי את עני עמי". היינו עמי ממש. כי ישראל נקראים עם ה', ושאר האומות נקראים עמו של המושל הממונה שלהם, שכתוב, "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לעולם ועד" (מיכה ד).
אמר ר' אבא וכו': אר"א, פסוק זה, היה לו לומר, "בני ישראל רב ועצום ממנו", מהו עם בני. ומשיב, אלא עם בני ישראל ממש, דהיינו עם בני ישראל שלמטה שהוא ישראל הגשמי הנמשך מישראל ההוא של מעלה, שהוא ז"א, אבל העם עצמו אינם מיוחסים לישראל של מעלה, וע"כ הוסיפו המלה עם. כי חשבו שעם בני ישראל שלמטה הם, ולא עם ה', שהוא ז"א. וכתוב, "ויקוצו מפני בני ישראל", ולא כתוב, מפני עם בני ישראל ממש, שהוא ישראל של מטה, כי לבסוף הכירו שהם בני ישראל של מעלה, דהיינו עם ה'.
ר' יוחנן הוה וכו': ר"י היה עומד לפני ר' יצחק, אמר, מה ראה בלק לומר, "הנה עם יצא ממצרים" (במדבר כב), ולא אמר, הנה עם בני ישראל. אמר לו ר' יצחק בלק מכשף גדול היה, וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשד, וכן אין מזכירים לעולם שם אביו של אדם, אלא שם אמו, שהוא דבר שאין בו חשד. וע"כ לא הזכיר בלעם, בני ישראל, שהוא שם האב.
דכן דרך השדים וכו': שכן דרך השדים שמעיינים בדבר ההוא שנאמר להם, מפי המכשפים. אם הוא שקר, מודיעים להם דברי שקר. ואם הוא אמת, כל מה שאומרים להם הוא עכ"פ אמת לזמן קצר. כל שכן אם המכשפים רוצים מהם, שיעשו מעשה, ודאי שהם מדקדקים לומר אמת בלי חשד, וע"כ אין מזכירים שם אביו של אדם. ר' אבא אמר, בלק, דרך בזיון אחז, "הנה עם יצא ממצרים", כלומר, שאין יודעים ממי הם.
פירוש הסולם פרשת שמות סעיפים רצה - ש


מעשה שהיה

הישועה שצמחה ממקום שלא פיללו - ב
תקציר:
ר' שמואל חיריג היה נוהג לארח את רבי משה מידנר זצ"ל בהגיעו לסקידל כדי לאסוף את "כספי המעמדות" המובאים אל הרבי. שנה אחת בבוא רבי משה פגשו לר' שמואל ברחוב, ר' שמואל הכניסו לביתו ומרוב פיזור הנפש יצא מהבית ונעל את הדלת מאחוריו. לאחר כמה דקות נזכר ברבי משה והתנצל וביקש שימחל לו, ר' משה שהבחין מייד בבואו, שרבי שמואל במצוקה, השתדל להרגיעו וביקשו לספר מה שעל ליבו. וסיפר לו שנקלע לקשיים כספיים וסגר את מפעלו ואת כל עוזרותיו פיטר, כך שכולו מבולבל ולכן התנהג כך. רבי משה שוב הרגיעו וסיפר לו סיפור מיהודי שהיה בן יחיד לאמו שהתפרנס בהרחבה מניהול בית היין בכפרו, עד שקם לו מתחרה, ונשבר מטה לחמו, וגם אמו שניסתה לעזור לו נכשלה.

ויהי בליל חורף אחד, בשעות הקטנות, הגיע פתאום לביתו בבהלה משרת שנשלח מארמונו של "הפריץ" אדוני הכפר. מה הביאו? אותו ערב נערך בארמון נשף הוללות לפריצים מן הסביבה. הקרואים שתו לשכרה. לגמו וסבאו מן היינות שהיו שמורים לפריץ במרתפו עד הטיפה האחרונה. שלחו, לכן, הפריץ השיכור שיקנה אצל המוזג היהודי הזה יינות נוספים. התנצל האיש: "הלא זה כמה חדלתי מכך, אין לי יין למכור לך מאומה". מיד חזר המשרת על עקבותיו בידים ריקות. אפס כי לא ארכה השעה והוא בא שוב בפקודת אדוניו השיכור, שהזהיר, כי אינו מוכן לקבל שום אמתלא ותירוץ. אם היהודי לא יספק לו מיד את היין המבוקש - יהרגנו. "גם אני יודע שיש לך יין" הוסיף המשרת "ראיתי בחצרך שורה של חביות... נסיתי לגלגל אותן והרגשתי שהן מלאות... מלאות... אם לא תמזוג לי מיד את היין ארצח אותך, כי כן צוּויתי..."
החביות שבחצר, לאמיתו של דבר, חביות ריקות היו, שארית מן הימים הטובים, ובשוליהן תמצית שמרים של יין. עכשיו נתמלאו מי גשמים שדלפו לתוכן. היהודי המוזג בצר לו, הבין היטב שאפשרות אחרת אין לו, וימלא למשרת כאשר ביקש בקבוקים גדולים ממי הגשמים שספגו טעם יין מן השמרים. הצטייד הלה בהם ויצא בזריזות אל משלחו. היהודי נשאר יושב בביתו אחוז פחדים מפני הבאות. הוא ידע היטב איזה עונש צפוי לו כאשר תתגלה התרמית. אך הנה כשחלפה שעה מועטת בא שוב המשרת וכולו צוהל: הפריצים השיכורים גמעו בלהיטות את ה"יין" ואמרו שמעולם לא טעמו יין כה משובח. הפריץ המארח, שיכור כמוהם, מצא באותו רגע הזדמנות להתגאות בפניהם ב"יהודי שלו", היודע לייצר יין נפלא כזה, משופרא דשופרי, לא נתקררה דעתו עד ששלחו הנה בפעם השלישית כדי לקנות את כל כמות היין שיש ברשותו. מחר ישלם לו עבורו ממיטב כספו. נפעם כולו, מבלי להבין מה מתרחש פה, מילא היהודי שוב בקבוקים גדולים מן החביות שבחצר והגיש למשרת.
ויהי ממחרת כשהתפכח הפריץ משכרותו, הזדרז והורה לבן משק ביתו, כי בעקבות הנסיון המוצלח בליל הנשף, בו היללו כולם את יינו של היהודי, מנוי וגמור עמו לעזוב את היינן המתחרה ומכאן ואילך יקנו יינות רק אצלו. ובכן, כשמוע המוזג היהודי את דברי הפריץ, ידע בלבו היטב שלא יוכל תמיד לשווק לו מי גשמים... הרי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא... אלא באותם טבין ותקילין שהפריץ שילשל עכשיו לידיו פנה אל... מתחרהו ורכש אצלו כמות גדולה של יין משובח והעביר לארמון. וד' נתן את חנו בעיני הפריץ, אשר הוציא לו מוניטין בקרב כל תושבי הסביבה, עד שהתחילו לקוחות רבים לפקוד מחדש את חנותו - ושוב זרחה לו שמש ההצלחה לאורך ימים.
אמו הקשישה, המסורה, בשמעה וכראותה איך פתאום התהפך אצלו הגלגל לטובה שלא כדרך הטבע, הביעה את רחשי לבה במילים פשוטות: "ניסיתי לעזור לו בכל דרך שאפשר, הגיתי רעיונות, חשבתי כל מיני עצות ותחבולות, אבל פלא כזה שמי גשמים יהפכו ל"יין" לא העליתי בדעתי כלל..."
"ובכן" הפטיר רבי משה מידנר בשולי הסיפור "רואים שאפילו במקום בו קצרה יד אנוש, לא יפלא מד' דבר... ודוקא ממקום שלא פילל איש תצמח ישועתך..." (אף הוא הורה לר' שמואל חיריג לצאת אל השוק, והעיסקה הראשונה שיציעו לו יעשנה, אפילו בידים ריקות, אפילו אם ההגיון האנושי ישלול אותה, כי ד' יצליח דרכו. ואכן, כפי שאמר רמ"מ כך היה, וחזר לעושרו באופן פלאי, אך זה סיפור ארוך בפני עצמו).
* * * סוף * * *
"מסוד שיח חסידים"


חוד הפרשה

א. מדוע יד משה נהיתה מצורעת כשלג?
ב. היכן מצאנו שנפרע הקב"ה מהזקנים על זה שלא הלכו עם משה ואהרן אל פרעה?


שינון הלכה

שער הכעס
א. מה מבטל את הכעס?
ב. על מי נאמר "טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר"?

שבת

כ"ג טבת

פנחס

קעא-קעד

תמג-תנא

ראשון

כ"ד טבת

פנחס

קעד-קעז

תנב-תנה

שני

כ"ה טבת

פנחס

קעז-קפ

תנו-תסג

שלישי

כ"ו טבת

פנחס

קפ-קפג

תסד-תע

רביעי

כ"ז טבת

פנחס

קפד-קפח

תעא-תפב

חמישי

כ"ח טבת

פנחס

קפט-קצב

תפג-תצ

שישי

כ"ט טבת

פנחס

קצב-קצו

תצא-תקג

שבת

א' שבט

פנחס

קצז-ר

תקד-תקיד





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael