אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
פנחס

קולמוס העורך

כתב בספר אהבת ישראל שבעוונותינו הרבים נתרבה העוון של שנאת חינם בכל עבר ופינה. ואם לא נחזק את עצמנו בכל כוחנו לסור מעון זה ולהעביר את השנאה הטמונה בלבנו ולתקן את אשר קלקלנו, אז נהיה חס ושלום נמקים (נרקבים) בגולה. ועוד נהיה נתבעים על שנתבזה כבוד שמים על ידינו במשך גלותנו המרה.
ובספר אמרות טהורות כתב שהאוכל נבילה, חס ושלום, פעם אחת, יש לו עברה אחת. ואם אוכל עשר פעמים, יש בידו עשר עברות, אבל הלאו של "לא תשנא את אחיך בלבבך" אם הוא שונא אחד מישראל - יש לו עברה אחת, ואם שונא עשרה אנשים - יש לו עשר עברות, ואם עשרת אלפים איש - הרי בידו עשרת אלפים עברות בפעם אחת. ועד כמה השונא עושה חבילות חבילות של עברות בשעה קלה, ועל עברה זו הוא עובר בכל רגע ורגע כל זמן שאינו מסיר את השנאה מלבו.


נתיב הדרש

איך קיבל פנחס את שכרו בעולם הזה
בתחילת פרשתינו כתוב "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום" ובמדרש כתב: בדין הוא שיטול שכרו.
וקשה הרי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ומה משמיענו בזה דווקא לגבי פנחס שיקבל שכרו.
ומבאר באוהב ישראל שבאותה שעה שחטאו נתחייבו כל כלל ישראל כליה כיון שכל ישראל ערבין זה לזה ורק על ידי קנאת פנחס שככה חמתו יתברך. והמדרש בא לתרץ מה שקשה בזה, שהרי אמרו חז"ל ששכר מצוה אין מקבלים בעולם הזה. ומדוע קיבל פנחס שכרו כאן, כמו שנאמר "והיתה לו ולזרעו אחריו" וגו'. והתירוץ על זה כי פנחס הרג את זמרי רק מכח ה"הלכה למשה מסיני" שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו. וזה היתה כוונת מצוותו ואגב גם נסתעף מזה שהשיב את חמתו, ולכן שכר מצוותו - שהוא הריגת זמרי, על זה באמת לא קיבל שכרו בעולם הזה ורק על הדבר שנסתעף מזה ששככה חמת השי"ת, על זה כן קיבל שכרו בעולם הזה, וזהו הפירוש "ראוי ליטול שכרו" - דהיינו בעולם הזה כיון שרק על מצוות לא מקבלים שכר בעולם הזה.
ובספר גן רוה מבאר גם כן על זה הדרך שלא היה צריך לקבל שכר כי אין שכר בעולם הזה, אך טעם הדבר שאין שכר בעולם הזה כי חוששין שמא יקלקל מעשיו ויתחרט על המצווה. ויש מדרש בחז"ל (הובא במתנות כהונה) שפרחה נשמת פנחס ונכנסה בו נשמת נדב ואביהוא, ומובא בזוהר הקדוש שכל מי שמת וחזר לחיות על ידי נס אין יצר הרע שולט בו. ולכן יכול היה פנחס לקבל שכרו בעולם הזה דשוב אין חשש שיתקלקל.
ובספר אריה שאג מבאר על פי מה שהקשו למה אין שכר מצוה בזה העולם, הרי השי"ת שומר התורה ובתורה כתוב לאו ד"לא תלין שכר שכיר". אך יש לומר שכל זמן שהאדם לא תיקן את המצוה שעבורה בא לעולם נחשב כאילו לא נגמרה מלאכתו ואין בזה לאו ד"לא תלין" ולגבי פנחס שעשה מצווה זו במסירות נפש קיים מצוה זו עד סופה והיא היתה המצוה שבעבורה נשלח לעולם, ולכן אם לא ישלמו לו מיד יש את הלאו של "לא תלין", ולכן ראוי ליטול שכרו מיד בעולם הזה.
נערך ע"י הרב יואל מנדלוביץ שליט"א


בשבילי הפרשה

בקנאו את קנאתי בתוכם (כה, יא).
על ידי שקינא פנחס את קנאת ה', החדיר בלב כל ישראל קנאות שלא יוכלו לסבול עוברי עבירה, וזה "בתוכם". עמוד האמת - קאצק

הנני נותן לו את בריתי שלום (כה, יב).
למה קיבל שכר זה ולא שכר אחר. נראה לומר, כי רבים טוענים וחושבים כי הקנאות גורמת שנאת חנם בין האחים ומרבה מחלוקת בישראל, לכן באה התורה להדגיש "הנני נותן לו את בריתי שלום" דווקא בזכות הקנאות שלו מתרבה השלום בעם, ובתנאי שתהיה הקנאות כולה לשם שמים, לכך הדגישה התורה "בקנאו את קנאתי" שכולו היתה לשם שמים, "את קנאתי" - דייקא, תחת אשר קנא לאלהיו"... ויכפר על בני ישראל" קנאות שלימה כזאת, אין לפחד ממנה, דווקא היא המרבה שלום לעם. ומי קובע שזה לשם שמים? ח"ו שאדם יקבע לעצמו כי יכולים לטעות ולהכשל בעונות חמורים, לכן אין הדבר הזה תלוי אלא ע"י זקני וחכמי הדור העי"א. קול יהודה - להרב צדקא

הנני נותן לו את בריתי שלום (כה, יב).
השלום האמיתי אינו ותרנות, אלא שלום שבא לאחר מאבק ממושך ושלום כזה הוא בר קימא. עמוד האמת - קאצק

יפקוד ה' איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (כז, טז).
אם האיש הממונה על העדה, הוא מוציא אותם ומביא אותם, לא שהם מוציאים אותו, אלא הוא מנהיגם לפי דעתו, ולא מביט לאחוריו, ולא לכל מקום שהם רוצים ללכת הוא מוליכם, אז "לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". אבל אם הממונה אינו מנהיגם לפי דעתו, אלא "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת", אז הננו "כצאן אשר אין להם רועה", אף שיש כמה ממונים. ירבה תורה

ביום השמיני עצרת וגו' פר אחד איל אחד וגו' (כט, לה).
ברש"י (ומקורו בתנחומא יז): למדה תורה דרך ארץ שמי שיש לו אכסנאי, יום ראשון יאכילנו פטומות, למחר מאכילו דגים וכו'. לכאורה קשה להבין שהתורה תלמד למעט בהכנסת אורחים מיום ליום. אך נראה לפרש דהנה טבע בני אדם הוא שאם בא אורח זר, מתאמצים לקבלו באופן מכובד ביותר, ואם אינו זר כל כך מתאמצים פחות מזה, וכן הלאה עד שנעשה כאחד מבני הבית, אז אין עושים שום דבר מיוחד עבורו. ומלמדתינו התורה הקדושה שנקבל אורחים באופן זה, שיום יום ירגיש את עצמו יותר קרוב למדריגת בני בית. ירבה תורה


דרך הלכה

דיני בין המצרים
איסור שמיעת כלי זמר
א. כתב המשנה ברורה (סימן תקנא) בשם המג"א שאסור לעשות ריקודים ומחולות בימי בין המצרים. וכתב בשו"ת מנחת יצחק שאף שהמגן אברהם הזכיר ריקודים ומחולות, מכל מקום הלכה פסוקה היא מהאחרונים שגם כלי זמר לבד אסור.
ב. לגבי שמיעת שירים בטייפ בלי תזמורת, נחלקו בזה הפוסקים. הגרי"ש אלישיב סובר שאם יש נעימות בשירה זו אסור לשמוע, וכן כתבו בשבט הלוי ובציץ אליעזר. והאגרות משה כתב שדינו כמו שירה בפה (ראה להלן סעיף ד).
ג. מנגינה של פלאפון, הגרי"ש אלישיב סובר שאין בזה איסור כי הצליל לא מיועד לשמחה, אבל אם אפשר להחליפו יחליפו.
ד. לגבי שירה בפה, הגר"ח קניבסקי אמר שאביו מרן הסטייפלער אמר לו שהמנהג להחמיר חוץ משבת, והגרש"ז אויערבך הורה ששירה בפה שמעוררת ריקוד ומחול, אסור. אבל שירה שמרוממת את האדם ולא מביאתו לידי ריקוד, מותר.
ה. לגבי חתן בימי שבע ברכות אחר י"ז בתמוז, כתב בשו"ת שבט הלוי שאסור לעשות ריקודים ומחולות בשבע ברכות, ורק לשיר בפה מותר, והגרי"ש אלישיב סובר שריקודים מותר, וכלי זמר אסור, כי לא רגילים תמיד להביא כלי זמר לשבע ברכות, וכן התיר האגרות משה בריקודים ובמחולות.
(הגרח"ק ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי דוד מקאצק זצוק"ל
לאחר פטירת אביו השרף מקאצק הוכתר לאדמו"ר בקאצק ובאו לקוצק חסידים קשישים, מלאי ערגה לתקופת הזוהר שלה, לימי נשיאותו של הרבי הזקן, כשהבחין פעם האדמו"ר רבי דוד במחשבות כאלה בלבו של אחד מחסידיו, פתח ואמר:
כתוב בתורה: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", מפרש רש"י ז"ל: "לא פחות ולא יותר", לא להפחית דבר ולא להוסיף אות. והדברים תמוהים: מדוע אסרו על משה לתת פירוש לדברים? הלא כל פירוש נוסף שהיה יוצא מפיו היה תורת אמת?
שתק אותו חסיד. נענה האדמו"ר ואמר:
אסביר לך את הדבר. צפה הקב"ה וראה שעתיד משה רבינו ע"ה להסתלק מן העולם, וממלא מקומו, שוב לא יהיה בידו להגיד אותה תורה ואותם הפירושים כפי שאמר משה רבינו, יסתובבו לכן אנשים ויסרבו לקבל תורה מממלא מקומו, יגידו אנו חפצים רבי כמשה רבינו, לכן הגבילו למשה, בל יגיד יותר מאשר כתוב וימנע תירוצים מאלה שיצטרכו ללמוד תורה גם אחרי הסתלקותו...
פעם באתי לקוצק, לאדמו"ר רבי דוד לחנוכה - מספר אחד מחסידיו בספרו - וחושב אני בלבי: מידי שנה שומע אני כמעט אותן התורות, אותם הדברים, לשם מה חוזר האדמו"ר ומשננם מידי שנה בשנה, אם אין הם נכנסים די ללב?...
בליל שבת, בעת בה ניהל האדמו"ר את שולחנו הזכיר את שמי ומיד פתח ואמר: "ויגש אליו יהודה", אליו - אל עצמו, חזר ושינן לעצמו שנית את אשר אמר כבר, כפל דבריו עם יוסף כדי שיכנסו הדברים לעומקא דליבא של יהודה, יחדרו יותר עמוק ודברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, ודברים היוצאים מפנימיות הלב נכנסים לפנימיות הלב, חודרים מבעד לקליפה.
סיים האדמו"ר ושוב הזכיר את שמי... אז הבינותי כי שיחתו מתכוונת אלי. אם כי איש מהחסידים אשר בבית המדרש לא הבין למי ירמזון המילים...
כתוב "כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלקי" אדם השומר דרכי ה' ברור שאינו בבחינת רשע, מה פירושו של פסוק זה? - שאל האדמו"ר רבי דוד.
החסידים שעמדו בחדר שתקו והרבי אמר: אם אפילו שמרתי את דרכי ה', לא רשעתי אחרי כן ואמרתי כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה אלא הודיתי שמהשם ובעזרתו יתברך בא לי זאת.
נסתלק בכ"ב בתמוז שנת תרל"ג
בית קאצק


מסילות הזוהר

מה שנאמר "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", למה הכוונה?
אמר רבי אבא וכו': נזכרתי דבר אחד ששמעתי ממאור הקדוש, רבי שמעון ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא חכם אחד גוי, אמר לו זקן זקן, ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך. אחת, שאתם אומרים שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר. והרי אין לבנות אלא ב' פעמים, בית ראשון ובית שני כתוב, ובית שלישי לא תמצא בתורה, ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה. ולעולם אין בו יותר, כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני, "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ג).
ותו, דאתון אמרין וכו': ועוד, אתם אומרים שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, מי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלא צער, בלא יראה, בלא צרות. והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני העולם. ואנו, לא קרב אלינו צער וצרה ויגון כלל, הרי שאנו קרבים למלך העליון, ואתם רחוקים ממנו, וע"כ יש לכם צער וצרה ואבל ויגון, מה שאין לנו.
ותו, דאתון לא וכו': ועוד, שאתם אינכם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים, והגוף שלכם יהיה בריא. אנו, אוכלים כל מה שאנו רוצים, ואנו חזקים בכח ובבריאות וכל אברינו בקיום שלהם. ואתם, שאינכם אוכלים, כלכם חלשים במחלות רעות, ורצוצים יותר מכל שאר העמים. אתם עם, ששונא אתכם ה' מכל וכל. זקן זקן אל תאמר לי כלום כי לא אשמע אותך, ולא אקבל ממך. נשא עיניו ר' אליעזר והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות.
כיון דנח רוגזיה וכו': כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה ואמר, "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהלים ח). כמה חזק הוא הכח של השם הקדוש התקיף בכל הארץ, וכמה חביבים דברי תורה, שאין לך דבר קטן שלא תמצאהו בתורה, ואין דבר קטן שבא בתורה, שלא יצא מפיו של הקב"ה. דברים אלו ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו, ואמר, כי במתיבתא דרקיע, סודרו אותם הדברים לפני הקב"ה, וכך הם.
דכד נפקו ישראל וכו': כשיצאו ישראל ממצרים, רצה הקב"ה לעשות אותם בארץ, כמלאכים הקדושים למעלה, ורצה לבנות להם בית קדוש, ולהורידו משמי השמים, ולנטוע את ישראל בארץ נטע קדוש, כעין הצורה שלמעלה. ז"ש, "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו). באיזה מקום, "מכון לשבתך פעלת ה'" באותו מקום, שאתה ה' פעלת אותו, ולא אחר, "מכון לשבתך פעלת ה'" - זהו בית ראשון. "מקדש ה' כוננו ידיך" - זהו בית שני. ושניהם פעולתו של הקב"ה הם.
ומדארגיזו קמיה במדברא וכו': ומשהכעיסו לפניו במדבר, מתו, והביא הקב"ה את בניהם בארץ. ובית המקדש נבנה על ידי אדם. וע"כ לא נתקיים. כי הם צריכים להיות פעולתו של הקב"ה. ושלמה היה יודע שמשום שזה הוא מעשה ידי אדם לא יתקיים. וע"כ אמר, "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" (תהלים קכז). כי אין לו קיום. בימיו של עזרא, גרם החטא, והם היו צריכים לבנות בית המקדש. וע"כ לא היה בו קיום. ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה עוד לא היה בעולם. ולעתיד לבוא כתוב, "בונה ירושלים ה'" (שם), הוא יבנה ולא אחר. ולבנין זה אנו מחכים ולא לבנין בן אדם שאין לו קיום כלל.
המשך המאמר יבוא בס"ד בשבוע הבא
פירוש הסולם פרשת פנחס סעיפים קמג - קמח


מעשה שהיה

הרופא שחזר בתשובה
אחד מגדולי-גדולים בבעלי תשובה בדורות הקדמונים, היה הצדיק רבי חיים דוד מפייטרקוב זצ"ל, מפולין, הידוע בכינוי "דוקטור ברנהארד" - והוא במקורו יהודי מתבולל, שנחשב בשעתו מגדולי הרופאים שבכל מזרח אירופה". באורח מופלא ביותר מצא האיש את דרכו בחזרה אל צור מחצבתו, וישב לאלקים בכל לבו, התעלה במדרגות, עד שהתפרסם כבעל רוח הקודש ורבים מחסידי הדור השכימו לפתחו.
בטרם חזר בתשובה, הוזעק פעם רופא זה ביום כיפור, אל מיטתו של רוזן פולני גוסס. ויהי כבואו לשם מצא שהחולה כבר נפח רוחו, וכי לחינם בא. אפס בשובו הביתה חלף על פני העיירה ללוב, רכוב על סוסו, ושם הוזעק להגיש עזרה לכלת הרה"ק רבי דוד'ל זי"ע שנתקפה בציריה. הרבי ברכו כי "בזכות המצוה הגדולה שקיים עכשיו, ימחלו לו כל העבירות שעשה עד עתה". אחר הפליג עמו בשיחה ארוכה, שיחה מלב אל לב, עד אשר נגע בציפור הנפש שלו, ויקרא ברגש: "חיים דוד, אילו היית חוזר בתשובה, והיית גורם בכך נחת רוח עצומה לאביך שבשמים..."
באותו רגע נימוח הסלע. נמס לב האבן. הנשמה הטהורה הפשילה מעליה את הקליפה...
אחרי זמן כשהעביר לפני העינים, עיני רוחו, את ההשתלשלות הנאדרה של חזרתו אל האור האלקי, נזכר רבי חיים דוד זצ"ל בדברים המאלפים שאמר לו הצדיק באותו יום כיפור. והלא כך דיבר בקדשו: בספר "שמואל" מסופר, כי לפני שנמשח שאול בן קיש לנגיד על ישראל, אבדו לו אתונות והוא יצא בלווי עבדו לחפש אחריהם. עברו שניהם בצוותא הרים וגיאיות, חיפשו בלא הפוגה במשך שלושה ימים, חיפשו ולא מצאו. משלא עלה בידם לגלות את האתונות, אמר העבד אל שאול: לא הרחק מכאן יושב שמואל הרואה, הנביא, הבה ניגש אליו "אולי יגיד לנו את הדרך אשר הלכנו עליה".
למה הפסוק משתמש בלשון עבר "אשר הלכנו עליה"? שאל הרבי. מדוע אינו אומר "אולי יגיד לנו את הדרך אשר נלך בה"? הן בעיקר הם חפצו לקבל את עצת הנביא על הדרך שבה ראוי להם ללכת מכאן והלאה?
אלא, המשיך והסביר לו, כל דרך אשר אדם הולך בה יש לה תכלית. אין אדם הולך סתם ככה, לחינם. למראית עין היתה הליכת שאול הליכת שוא, כי את האתונות לא מצא, אבל, לאמיתו של דבר הלך אז בדרך שהוליכה אותו אל הכתר אל המלוכה.
וככה גם אני היום, השיב לעומתו הפרופסור המהולל. יצאתי להגיש עזרה לפריץ וכבר מת. נסיעה לחינם - הלא כן? אך לאמיתו של דבר הוליכתני דרך זו ישר אל המבוע... אל מקור חיי...
לוקט מהספר החדש "מסוד שיח חסידים" להרב א. סורסקי שליט"א


חוד הפרשה

א. איך חילקו את ארץ ישראל לשבטים, לפי מידת קרקע או לפי שומא (ערך)?
ב. מי קיבל חלק בארץ ישראל ללא גורל?


שינון הלכה

שער הנקיות
א. מה ההבדל בין נקמה לנטירה?
ב. מה דרשו חכמינו ז"ל מהפסוק "הין צדק"?

שבת

י"ט תמוז

אדרא רבא

סט - עב

עב - פח

ראשון

כ' תמוז

אדרא רבא

עב - עו

פט - צח

שני

כ"א תמוז

אדרא רבא

עו - פא

צט - קיא

שלישי

כ"ב תמוז

אדרא רבא

פא - פה

קיב - קכב

רביעי

כ"ג תמוז

אדרא רבא

פה - פח

קכג-קכט

חמישי

כ"ד תמוז

אדרא רבא

פט - צב

קל-קלה

שישי

כ"ה תמוז

אדרא רבא

צב - צה

קלו-קמז

שבת

כ"ו תמוז

אדרא רבא

צו - צט

קמח-קנג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael