אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
נצבים

קולמוס העורך

בעוד מספר ימים עומדים כל בני העולם לדין, מי לחיים וכו'. החיים לא ממשיכים סתם כך, כמו שחיינו עד כה נמשיך לחיות, אין חזקות בזה, ביום זה נפסק "מי לחיים" וכו'.
אין זה אומר שעלינו להתעצב, אלא עלינו לחזור בתשובה כדין, ובשמחה, כמו שמובא בספר "עבודת פנים" שאיך אפשר לעשות תשובה עם עצבות, הרי העצבות היא נגד רצון ה', וזה כמו שמכבה אש בקש.
ודומה זה לאדם שטעה בדרכו ונודע לו הדרך הנכונה שהוא מלא שמחה כי לולא שהיה יודע שטעה היה טועה ימים ושנים.
ידועים דברי הרש"ש זי"ע בדרשתו (קודם התקיעות), שאם האדם מקבל על עצמו קבלה טובה - באותם ענינים שהוא רואה שהוא חלש בהם, יש בזה ליתן לו כח גדול ליום הדין, להכריעו לכף זכות.
על כן כל אדם לפי מה שהוא מרגיש, באותם ענינים בהם הוא צריך חיזוק, יקבל על עצמו קבלה בזה, וכך תהא לו זכות שתכריעו לטובה בס"ד.
ויהי רצון שנכתב כולנו לאלתר לחיים טובים בספרן של צדיקים גמורים.
שבת שלום


נתיב הדרש

הדן את חברו לכף זכות, דנים גם אותו לכף זכות
אמרו חכמינו ז"ל (ראש השנה טז) שלשה ספרים נפתחים ליום הדין, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורים (היינו רוב עוונות, כפירוש רש"י שם) נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנום, שנאמר וכו' בינונים וכו'. והנה ידוע הוא דבענין הזכויות שיש ביד האדם, אף אם כחול ירבון, אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הדין הגמורה, לא ישארו בידו כי אם מעט מזעיר, כי כמה וכמה מהן לא השלים לעשות אותן בכל פרטיהן ואופניהן הנאותים לאותה מצוה, ואפילו אותן שקיימן בשלימות כדין, לא היו באהבה ויראה ובשמחה הראויים לעשות מצוה.
כללו של דבר, אם ידקדק הקב"ה ח"ו אחר עשיית מצוותיו, ימצאו רובן בעלי מומין, והמצוות שישארו לו, תהיינה מיעוטא דמיעוטא לעומת העבירות שיש לו, ויקרא האדם עבור זה לעולם בשם רשע. אבל אם הקב"ה יתנהג עמו במדת הרחמים, ויחפש עליו זכות בכל עניניו, ישארו זכויותיו על מכונן. ויותר מזה, שאפילו אם נמנו מעשיו ונמצא שיש לו רוב עוונות, אבל אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הרחמים הגמורה, יתמעטו מנינן. כי בודאי ימצאו כמה וכמה עוונות שיש לחפות עליו, משום שעשה אותן בשגגה או מסיבה אחרת. כללו של דבר, אם ירצה הקב"ה לחפש זכות על האדם, לא יבצר ממנו. וממילא אם יתמעט מקצת עווניו, תכריע כף הזכות, ויקרא עליו שם של צדיק עולם.
והנה כל זה תלוי בהנהגה שנהג בעצמו בימי חייו עם הבריות. אם דרכו היתה לדון אותם לכף זכות, דנין גם אותו לכף זכות, כמובא בגמרא (שבת קכז) ואם דרכו היתה ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהם רע, גם מלאכי השרת מדברים עליו רע למעלה, כמובא במדרש (משלי) על כן צריך האדם לדעת בעודו בחיים, כי בעת שהוא דן את חברו בין לטב בין למוטב, אז ממש בדיבורו הוא מסדיר דין לעצמו.
שמירת הלשון, שער התבונה פרק ד


בשבילי הפרשה

פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה (כט, יז).
התורה מדברת באדם שלעת עתה אין לו מחשבה לעבוד אלוהים אחרים, אלא שאיננו מאמין בה' ובהשגחתו.
וזה שהכתוב מפרש: מהו ה"שרש פרה ראש ולענה": והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" ואין פחד אלוקים לנגד עיניו. ואפילו אם לא יאמין באלילים ולא יעבוד אלילים, אם איננו מאמין בה' ובהשגחתו - "לא יאבה ה' סלוח לו". אזנים לתורה

הנסתרות לה' אלוקינו (כט, כח).
יש שני זמנים לגאולתינו, זמן נסתר שאין ידוע לשום אדם והוא סתום וחתום ואפילו משה לא ידע אותו, ויש זמן הגלוי לכל כמו שכתוב "היום אם בקולו תשמעו". והנה משה ניבא על הגלות ואמר "וישליכם אל ארץ אחרת", ועד מתי קץ הפלאות לא נודע לו הגם שהיה ראש הנביאים, כי זמן הגאולה אינו גלוי רק לה' לבדו.
וזה שכתוב "הנסתרות" - הנסתר שבגאולה הוא "לה' אלוקינו" ולא גילה סודו לעבדיו הנביאים, אבל "הנגלות" - הזמן הגלוי לכל, "לנו ולבנינו" הוא, "לעשות את כל דברי התורה הזאת" - שבידינו לקרב הגאולה ולהביאה בכל יום, כמו שכתוב "היום אם בקולו תשמעו". כתב סופר

ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך (ל, ז).
לכאורה תיבות "אשר רדפוך" מיותרות דהיה לו לומר "אשר הצירו לך" או כדומה ומדוע נקט רק "אשר רדפוך".
ונראה דהנה לכאורה לא היה מקום לענוש את האומות על שמצירין את ישראל כי יכולים לומר שמכוונים לשם שמים לעשות שליחות הקב"ה בגלל שישראל אינם מקיימים את התורה.
אך ידוע שלדבר עבירה האדם מתאוה מאד ועושהו בזריזות ואם אינו יכול להשיג בקלות, רודף אחריה להשיגה כי היצר הרע מסייע לו, אך דבר מצוה אין היצר הרע מניחו לעשות כל כך בזריזות וכל שכן לרדוף אחרי המצוה.
ואם האומות רודפין אחרי ישראל להרע להם, ואף שאינם מסורים בידם הם רודפים אחריהם להרע להם, מוכח שלא היו מכוונים לשם מצוה, רק לעבירה, דאם היו מכוונים לדבר מצוה אין להם לרדוף אחריהם כי אין זה מדרך המצוה. אמרי שפר - מהרש"ק

לא בשמים היא... כי קרוב אליך (ל, יב-יד).
אם אדם חפץ באמת להדבק בתורה עד כי אפילו אם היתה בשמים או מעבר לים היה מוכן ללכת אחריה כדי להשיגה, אז היא באמת קרובה אליו. חידושי הרי"ם


דרך הלכה

לא לשכוח למחוק "הלכות שבת"
הלכות לראש השנה
נוהגים לאכול סימנים בראש השנה ואומרים על כל דבר שאוכלים "יהי רצון" וכו'.
א. טובלים תפוח בדבש ואומרים יהי רצון... שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. וכתב המשנה ברורה (סימן תקפ"ג) שברכת "העץ" פוטרת את הדבש כיון שהתפוח הוא העיקר. ויאמר את הבקשה אחרי שהתחיל לאכול כיון שאסור להפסיק בין ברכה לאכילה, ואוכלים את הסימנים לאחר ברכת המוציא.
ב. במשנה ברורה כתב לומר את הנוסח "יהי רצון" בשם ה' ויש מנהג שלא להזכיר שם ומלכות, וכן מורה הגרי"ש אלישיב.
ג. כשמברכים "העץ" על התפוח בסעודה יכוון לפטור את הלפתן שברכתו "העץ" שיאכל בסוף הסעודה.
ד. נוהגים לאכול גזר ולומר עליו "שיגזר גזר דיננו לטובה". והורה הגרי"ש אלישיב שכיוון שגזר נחשב כדבר שבא מחמת הסעודה, וממילא אינו מצריך ברכה, אם כן כשאוכלים אותו לסימן זה ספק ברכה, ולכן ראוי לומר את ה"יהי רצון" כשאוכלים את הגזר במהלך הסעודה, והורה שאם רוצים לאוכלו בפני עצמו עדיף לברך בורא פרי האדמה על ירק שודאי לא שייך לסעודה כמו בננה וכדומה.
ה. הגרי"ש אלישיב נוהג לאכול את הסימנים בכל הסעודות של ראש השנה.
ו. כתב הרמ"א (סימן תקפ"ג) שנוהגים שלא לישון, ביום ראש השנה, כיון שכתוב בירושלמי שמי שיושן בראש השנה המזל שלו יושן, וכתב המשנה ברורה (שם) שהאר"י ז"ל אמר שאחרי חצות מותר לישון, וכתב שמי שיושב בטל כישן דמי, והכריע שם המשנה ברורה שמי שראשו כבד עליו ולא יכול בלי שינה מועטת יישן מעט ואחר כך ילמד.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי מאיר ליבוש זצוק"ל בעל פירוש "מלבי"ם"
רבי מאיר יהודה לייבוש נולד בשנת תקס"ט לאביו רבי יחיאל מיכל במדינת פולין. מגיל שלוש עשרה שנה התחיל לכתוב חידושיו וזכה לחבר כמה ספרים חשובים שנתקבלו בעולם והמפורסם שבהם חיבורו הגדול על תנ"ך. קיבל תורה מהרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב. נסתלק ביום א' דראש השנה בעיר קיוב ושם מנוחת כבודו.
כשהגיע אל הרה"ק בעל "יסוד העבודה" מסלאנים ספרו של רבינו "תרי"ג כללים על סדר ויקרא", נענה ואמר שחיבור כזה אי אפשר לעשות אם לא על ידי רוח הקודש.
הרה"ק רבי מרדכי סלונים זצוק"ל הקפיד שלא יקראוהו "מלבי"ם" שאין זה לפי כבודו, אלא יש לקרותו רבי מלבי"ם (מאמר מרדכי).
כאשר התעוררה מחלוקת על רבינו המלבי"ם זצ"ל בימי שבתו בעיר לינטשיץ שאלוהו תלמידיו: איך יכול להיות הדבר, הלא כתוב (במדבר יז, ה) "ולא יהיה כקורח וכעדתו", ואיך יכולים עוד לעשות מחלוקת?". נענה להם המלבי"ם זצ"ל ואמר: אצל קרח ועדתו נמצא בצד אחד כל הצדק, ואילו בצד השני היה כולו חייב, מחלוקת כזו, הסביר, אכן לא תוסיף להיות, אבל אם תהיה מחלוקת ולכל צד תהיה מעט צדק ומעט חוב, מחלוקת כזו תקום ותהיה (בישישים חכמה).
באחת השבתות כשהגיע רבינו לבית הכנסת ניגש אליו אחד מהמשכילים ושאלה בפיו, "מוכרח אני לעשן בשבת, האם מותר לי לעשן על ידי שינוי?". השיבו רבינו "ודאי שמותר לך לעשן בשינוי של הכנסת האש של הסיגריה לתוך פיך"...


מסילות הזוהר

צעדיו של אדם גם כן נמנים ובאים בדין בראש השנה
בראש השנה דן וכו': ברה"ש, דן את כל העולם כולו, הגופות של בני אדם והנשמות, ופוקד אותם, ודן אותם על כל מה שעשו כל השנה כולה. ולמדנו, אפילו צעדיו של אדם נמנים ובאים בדין באותו היום. ז"ש "וכל צעדי יספור".
תאני ר' יוסי וכו': למד ר' יוסי שלש כתות נכנסות ליום הדין, כת צדיקים גמורים, כת רשעים גמורים, כת בינונים. וכנגדם שלשה כחות באדם, כי הנשמה הקדושה, כח המתאוה, וכח המניע. מהו כח המניע. א"ר יהודה, כח המגדלת והמניע את הגוף בכל צרכיו.
רבי יוסי בן פזי וכו': ריב"פ אומר, בוא וראה רחמיו של הקב"ה, אף על פי שבית דין של מעלה באים לעמוד בדין, ולדון את הבריות ולהורות לפני הקב"ה זכות וחובה של בני אדם. כי ריב"פ למד, ג' כתות של מלאכי השרת עומדים על הדין ביום ראש השנה, יש מהם שהם מורים זכות לטובה, ויש מהם שהם מורים חובה לרעה, ובוא וראה רחמיו של הקב"ה שנתן עצה להנצל מן הדין.
דתניא מ"ד זכרון וכו': כי למדנו, מ"ש "זכרון תרועה" (ויקרא כג) לא מצאנו זכרון לתרועה אלא זה, שא"ר יוסי, כתוב, "וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר וגו' והרעותם" וגו' (במדבר י). וזכר לתרועה זו, אמר הקב"ה, הריעו לפני בתרועה זו, שהיא זכרון אותה התרועה, מיד, "ונושעתם מאויביכם".
מאן אינון אלו וכו': שואל, מי הם אויביכם. ומשיב, אלו הם המלאכים המורים חובתם של בני אדם. דתניא, א"ר יוחנן, מלאכים יש, המורים חובתם של בני אדם, ומלאכים יש, המורים זכותם. ואפילו אחד מני אלף מורה זכותיו עוזבים אותו. ז"ש "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף" וכתוב אחריו, "ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת" וגו' (איוב לג).
וכי יש מלאך וכו': שואל, וכי יש מלאך משטין זכותו של אדם. אמר ר"ש, חס ושלום שמלאך משטין זכות. אלא, יש מלאכים ממונים לעיין ולהורות בחובתו של אדם. בכל שעה שיחטא, והם מורים אותו דבר שנצטוו. דהיינו שמורים העוונות של בני אדם.
כיוצא בדבר וכל וגו': בדומה לזה, "וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א). מהו "עליו". היינו עליו של אחאב. שהיו מעיינים בדינו של אחאב, מימינו ומשמאלו. וכי יש ימין ושמאל למעלה. אלא אלו מימינים לזכות, ואלו משמאילים לכף חובה.
אמר רב יהודה אמר רב וכו': אר"י א"ר. מפני מה יש בראש השנה דין הגוף והנשמה. הוא, מפני שנולד בו אדם הראשון, ובו ביום נעשה גוף, ונזרקה בו נשמה, ובו ביום נידון ונקבעה הדין לדורות.
פירוש הסולם בזוהר חדש פר' בראשית סעיפים תקפ"ז - תקצ"ד


מעשה שהיה

הנהגה תואמת לבקשה
מעשי צדקה וחסד מופלאים, עשה בחייו רבי שרגא פייבל פרנק ז"ל, חותנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. יוצאת מן הכלל היא העובדה הבאה:
אחד הסוחרים הגדולים באלקסוט (עיר מגוריו של רבי שרגא פייבל), בא אליו וביקש ממנו הלואה על סכום רב, למשך זמן מסויים. כדרכו, לא היסס רבי שרגא פייבל, נענה לו במאור פנים, והלוה לו את הסכום המבוקש.
עבר זמן רב, לרבות תאריך הפרעון, והסוחר לא עמד בהבטחתו. לא תבע רבי שרגא פייבל את חובו, כמנהגו, ולא הזכירו מאומה.
לימים, נזקק רבי שרגא פייבל עצמו לסכום כסף ניכר. נזכרה רעיתו, בחוב הגדול שחייב להם אותו סוחר, והחליטה לגשת אליו ולתבעו, הואיל והיה ידוע לה שיש ביכלתו ובאפשרותו לפרוע, היא פנתה אל הסוחר, וביקשה ממנו להחזיר את החוב.
בעזות ובחוצפה יתירה, ענה לה הסוחר, ובסופו של דבר סירב להחזיר את המגיע לה. נרגשת ונסערת חזרה האשה לביתה, עד שבקושי רב הצליח רבי שרגא פייבל להרגיעה.
כעבור זמן, והנה שוב מופיע אותו סוחר בבית רבי שרגא פייבל. הפעם לא בא לפרוע את חובו הישן, אלא כדי לבקש הלואה נוספת. הוא הבטיח שעד תאריך פלוני ישלם את ההלואה החדשה, ועוד יפרע את הישן.
עזות מצח זו, הדהימה אף את רבי שרגא פייבל, שנאלץ לדחות את הסוחר, ולהתחשב בדבר.
- כיצד אפשר אפילו להעלות על הדעת לתת לסוחר הלואה נוספת, לאחר התנהגות של חוצפה וכפוית טובה? - התריסה האשה בפני בעלה - אינני מסופקת, הוסיפה, שאף את ההלואה החדשה לא יפרע?
ענה לה רבי שרגא פייבל, ואמר: וכי טובים אנו מיהודי זה?
הלא בכל שנה, בפרוס חודש אלול והימים נוראים, עומדים אנו לפני כס המשפט, ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שיסלח וימחול לנו על כל חטאינו. בשעה שעומדים אנו לחזור בתשובה, הרי כוונתינו בכל הרצינות. והנה, חוזרים אנו על אותן בקשות מידי שנה בשנה.
ומה נעשה כעבור הימים הקדושים? חוזרים אנו לסורנו, כאותו יהודי הבא לבקש הלואה נוספת, בו בזמן שעדיין לא פרע את חובו הישן?
באותו יחס שנאמרת בקשתנו לפני ה', עלינו לגלות כלפי יהודי זה - אמר רבי שרגא פייבל, ואז גם ה' הטוב ישמע קולנו, יחוס וירחם עלינו.
החליטו השנים, רבי שרגא פייבל ואשתו, להעניק לסוחר את ההלואה הנוספת.
בדרך עץ החיים עמוד 73 מובא ב"חיים שיש בהם"


חוד הפרשה

א. מתי נענשו ישראל על עבירות שבגלוי?
ב. מה הפירוש "רוה" "צמאה"?


שינון הלכה

שער התשובה
א. מה ההבדל בין יגון לדאגה?
ב. מה צריך להיזהר מאוד בעת הוידוי?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael