אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
כי תבוא

קולמוס העורך

סיפר לי חבר שצעק ופגע באדם לפני יותר מעשור שנים, ולא חשב עד היום שראוי לבקש את סליחתו, מכיון שהלה ציערו מאוד. אולם מכיון שמתקרבים ימי הרחמים והסליחות, התבונן וחשב על מה וממי צריך לבקש סליחה ומחילה, ועלה בדעתו שאף על כך צריך לבקש סליחה כיון שההוא לא התכוון וכו', וגם הפגיעה לא היתה כראוי והרגיש צורך לפייסו.
חלפו כמה ימים והזדמן לו ללכת לצורך סידור ענייניו באזור שגר אותו אדם, ולפתע מתקרב לעברו האדם ההוא, שזה כבר יותר מעשור שנים לא הזדמן לו לראותו. כאן התחילה מלחמה בליבו האם לבקש את סליחתו או לחכות לפעם אחרת, ובינתים האדם המשיך בדרכו, אך מיד החליט שכדאי לשוב ולרדוף אחריו כיון שמי יודע מתי ימצאנו שוב ובפרט בימים טרופים אלו שמי יודע את עתו, וביקש את סליחתו, והלה באמת מחל לו.
אמרו חז"ל: הבא ליטהר מסייעין אותו, אבל להתחיל צריכים אנו ואז יסייעונו מן השמים. שבת שלום


נתיב הדרש

בכל אחד מישראל יש את הנקודה הפנימית שאינה נפגמת לעולם
בפרשתנו נאמר בענין הברכות "יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך וגו' (כח, ט), ולהלן אצל הקללות, לא נמצא היפך ברכה זו שלא יהיו ח"ו עם קדוש, שכל הברכות שבפרשה זו מפורשות שם להיפך ח"ו.
ונראה משום ש"עם קדוש" הכוונה הוא על הנקודה הפנימית של כל אחד מישראל אפילו הוא ח"ו בדיוטא תחתונה, בכל זאת יש בו חלק שאינו נפגם בשום אופן, כמבואר בתניא, שאפילו הפחותים מישראל ימסרו עצמם על קידוש ה', לבלתי עבוד ח"ו עבודה זרה ולא ימירו את דתם משום דאז מתעוררת בקרבם הנקודה הפנימית של ישראל. וכן אמרו צדיקים על הפסוק (תהלים לז) "ועוד מעט ואין רשע" שלכל אחד מישראל יש בו מעט שאינו בבחינת רשע.
לכן לא שייך לומר ההיפך מברכה זו של "עם קדוש", שהיא מציאות אמיתית, שנשארת תמיד בחינה זו של עם קדוש.
וזה הענין שאמרה תורה (יתרו יט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", השוותה תורה ענין של "גוי קדוש" למלכות וכהונה. כמו שמלכות וכהונה עובר בירושה מדור לדור, כמו כן ענין של "גוי קדוש" עובר בירושה מדור לדור, וזהו ענין של פנימיות קדושת ישראל.
וזה הוא שכתב הרמב"ן כאן שנאמר "כאשר נשבע לך", הכוונה על שבועת הברית אשר כרת עמהם בהר סיני על כל הדברים האלו, כי שם נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" הרי שהשוה ענין של "גוי קדוש" האמור בהר סיני להברכה של "עם קדוש" האמור כאן. ישמח לב


בשבילי הפרשה

וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי (כו, ה).
פירש רש"י "בקול רם". ויש לדקדק מה רוצה רש"י לומר בזה. ויש לפרש על פי מה שמובא במסכת ברכות דאסור להגביה קולו בתפלתו לפי שנראה מקטני אמנה, שסובר שהקב"ה אין עונה לחש ובוחן לבבות ומחשבות חס ושלום.
והנה לפי זה אם אדם אומר בתפלתו דבר שנודע מזה לכל העולם שהקב"ה בוחן לבבות ויודע מחשבות אזי רשאי להתפלל בקול רם.
והנה כאן הוא אומר "ארמי אובד אבי" דלבן ביקש במחשבתו לעקור את הכל וה' הצילנו מידו דהיה יודע את מחשבתו ובחן את לבבו. ואם כן במקרה כזה רשאי לומר בקול רם.
וזה הוא שפירש רש"י "וענית ואמרת" - בקול רם, וקשה הלא אסור להגביה קולו בתפלתו, לזה אמר "ארמי אובד אבי" משום כך מותר להגביה את קולו כנזכר לעיל. כרם שלמה בשם בעל חנוכת התורה

תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב וגו' (כח, מז).
הענין של שמחה היינו ששמח במה שצוה לו ה' יתברך וזוכה לעשות גם בזה נחת רוח לבוראו, וכן נמצאו כמה פסוקים בתנ"ך המורים שחיוב לעבוד את השי"ת בשמחה היינו שהשמחה יהיה על אופן שכתבנו, ומבואר דהאר"י הקדוש לא זכה לכל המדריגות שלו אלא על ידי ששמח בעשיית המצוה.
ומבואר בשער המצוות דמה דמבואר במשנת אבות (פרק רביעי משנה א) "איזהו עשיר השמח בחלקו" נאמר גם על עבודת השי"ת, דאפילו אם אינו במדריגה גדולה שיוכל לעבוד את השי"ת בכוונת גדולות ובגדלות המוחין, בכל זאת אם הוא שמח במה שהוא מקיים את המצוה בפשטות כבר הוא עשיר גדול וזה הוא "השמח בחלקו". זהב שבא - מהרש"ג

ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך (כח, סה).
גם זו ברכה, שלא תרגיש עצמך בטוב בין גויים ולא תחוש במנוחה אצלם, רק בין יהודים יראי שמים. אמרי חיים

והיו חייך תלואים לך מנגד (כח, סז).
במסורה מובא ב' פעמים תיבת "תלואים" כאן, וכן, "תלואים למשובתי" (הושע יא).
יש לבאר את הקשר בין הפסוקים הללו על פי מה שמובא בגמרא (שבת קנג.) רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות, אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, נמצא כל ימיו בתשובה, ע"כ.
וזהו, "והיו חייך תלואים לך מנגד" - שתמיד תשים נגד עיניך כי ימי חייך תלוים ועומדים, ואין אתה יודע עת קיצך, ומפרש המסורה, "תלואים למשובתי" - שהתועלת היא בשביל התשובה, כי על ידי שיהיו חייך תלואים לך מנגד, נמצא כל ימי חייך בתשובה. כרם שלמה - באבוב


דרך הלכה

דרך ההלכה
הלכות שבת
דיני שטיפת כלים בשבת
א. בשולחן ערוך (סימן שכג) נפסק שמותר לשטוף כלים בליל שבת וכן בבוקר אחרי הסעודה כיון שעדיין צריך את הכלים לצורך סעודה שלישית, ורק אחרי סעודה שלישית אסור לשטוף כיון שכבר לא יצטרך את הכלים בשבת, וכל מה שמותר לשטוף זה רק לצורך שבת. אכן המשנה ברורה כתב שם שגם לאחר סעודה שניה או ראשונה אם יודע שלא יצטרך את הכלים בהמשך השבת גם כן אסור לשטוף, כגון שבבוקר אוכל אצל אחרים, וכן בסעודה שלישית, אם כן אסור לו לשטוף אחרי סעודת ליל שבת כי לא יצטרך את הכלים בשבת. וכן להיפך אחרי סעודה שלישית אם יודע שכן יצטרך את הכלים מותר לשטוף.
ב. המגן אברהם כתב שאף אם צריך צלחת אחת לסעודה ויש לו עשר צלחות מלוכלכות, מותר לשטוף את כולם, כיון שכל צלחת ראויה לו לשימוש. אכן נחלקו הפוסקים באופן שיש לו כבר צלחות אחרות נקיות, אם מותר לשטוף את המלוכלכות, יש שהתירו ויש שאסרו.
ג. אם נדבק שיורי מאכל בדופני הכלי אסור לשרותו במים בשבת אם לא עתיד להשתמש בו במשך השבת, כיון שעל ידי ששורה במים זה מיקל על השטיפה במוצאי שבת ויוצא שמכין משבת לחול. אכן אם מניח את הכלים המלוכלכים בכיור כמו שרגיל, אין איסור ליטול ידים בכיור על הכלים, ואף אם מתכוין בנטילה שהמים יפלו על הכלי ויגרמו שיהיה שרוי קצת במים.
ד. אסור לשטוף כלים עם סקוטש או מטלית וכדומה משום איסור סחיטה. ועם צמר פלדה להגרש"ז אויערבך יש בזה איסור ממחק, כיון שהוא מצהיר את הצלחת.
ה. ספוג פלסטיק קשיח עגול שעשוי חורים חורים (מיוחד לשבת) הגרש"ה ואזנר מתיר לשטוף עמו כלים בשבת, אבל הגרי"ש אלישיב הורה לי שאף שהספוג הזה אינו בולע, ואם כן אין בזה סחיטה, מכל מקום זה נראה כמו סחיטה ויש איסור דרבנן לשטוף עם זה.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצוק"ל בעל ה"חפץ חיים"
מעשה שבא אחד לפני הגה"צ בעל "חפץ חיים" זצ"ל, והתלונן שאין לו במה לחיות. השיבו ה"חפץ חיים" בתמיהה: "ובמה למות כבר יש לך?" (כלומר, רוחניות כבר יש לך?), אם יהיה לך במה למות בוודאי יהיה לך במה לחיות. (שמעתי מפי רבי יעקב ברגמן ששמע מתלמיד הח"ח).
שח יהודי פלוני, מתושבי העיר לאדז', שבהיותו בחור צעיר לימים לעת מלחמת תרע"ד, נמצאו בעירו נערים רבים עוסקים במסחר, ואף הוא, בן ט"ו שנה, ביקש לשלוח ידו במסחר, אולם אביו לא הסכים לזה בשום אופן. באותם ימים שהה בלאדז' הגה"ק בעל "חפץ חיים" זצ"ל, והחליטו הוא ואביו לעלות אל האכסניה בה שהה הצדיק ולשאול את פיו הקדוש, וסדרו לפני כן טענותיהם. אביו טען שירא שעל ידי זה יתקלקל, והוא טען לעומתו, הלא אבי גם כן סוחר ולא התקלקל וגם אני לא אתקלקל.
פתח ה"חפץ חיים" זצ"ל והשיב לנער הצעיר: "שמע בני, פעם אחת בלבד מצאנו בתנ"ך עוף אכזרי, היא בת היענה. ולכאורה, יש להבין מה אכזריות יש בה. ונראה לבאר הענין, דהנה בת היענה טבעה חם מאוד והיא אוכלת ומעכלת גם זכוכית, ובטוחה שגם ילדיה הרכים יכולים לעכל זכוכית ונותנת להם לאכול זכוכית, אבל היא איננה יודעת שהם עודם רכים והזכוכית חותכת להם על ידי זה את הגרון ומתים. כן הדבר בדידן, אביך יכול לעכל את אוירת השוק, והדבר לא ישפיע עליו לרעה והוא לא יתקלקל, אבל אתה שוב לבית המדרש ללמוד, כי הנך עוד ילך רך, ודברי פי חכם חן. (שמעתי מפי בעל המעשה רבי יחזקאל מילשטיין)
נתעלה לישיבה של מעלה בכ"ד באלול שנת תרצ"ג
לוקט מהספר "בישישים חכמה" מהרה"ח ר' נח גד וינטרוב זצ"ל


מסילות הזוהר

מדוע בקללות שבספר דברים אין בהם נחמות כמו בספר ויקרא
רבי שמעון בן יוחאי וכו': רשב"י הלך לו וברח למדבר לוד, ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד. אכלו מאותה החרוב, ושתו מאותם המים. ואליהו ז"ל, היה בא אליהם ב' פעמים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מהם.
יומא חד הוו וכו': יום אחד היו שואלים החברים בבית המדרש, נאמרו, קללות שבתורת כהנים, הם כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה, הם כנגד בית שני והגלות האחרונה, והנה בקללות שבתורת כהנים, יש בהן הבטחות ואהבת הקב"ה לישראל, שכתוב, "וזכרתי את בריתי יעקב" וגו'. וכתוב, "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם" וגו'. והקללות שבמשנה תורה, אין בהן הבטחות, ואין בהן נחמה כלל, כמו שכתוב בקללות הראשונות. ולא היו יודעים לישב את זה.
קם רבי יהודה וכו': קם ר"י בר אלעאי ואמר, אוי על חסרונו של בר יוחאי, שחסר לנו. ואין מי שיודע ממנו. ואם היו יודעים אין רשות לגלותו.
ר' יוסי ב"ר וכו': ר' יוסי ב"ר יהודה, קם יום אחד בבוקר, ראה כל אלו העופות שהיו מעופפות, ויונה אחת הלכה אחריהם, קם על רגליו ואמר, יונה, יונה הנאמנת, מימי המבול, הצורה של העם הקדוש כי ישראל נקראים יונה, לך יפה לך נאה, לכי ועשי לי שליחות אחת לבן יוחאי, במקום שהוא שם.
אסתחרא ההוא שפנינא וכו': היונה סובבה וקמה לפניו. כתב מכתב אחד, ואמר מה שאמר. והיונה קמה ולקחה המכתב בפיה, והלכה לר"ש, ושמה המכתב בכנפיה. הסתכל ר"ש באותו המכתב, ובכה, הוא ור' אלעזר בנו. ואמר, בוכה אני על שנפרשתי מן החברים, ואני בוכה, על דברים אלו שאינם נגלים להם. מה יעשו הדורות האחרונים אם יסתכלו בזה.
אדהכי אתא אליהו וכו': בתוך כך בא אליהו ז"ל. ראה שבכה. אמר, בשליחות אחרת הייתי מוכן עתה, ושלחני הקב"ה לשכך את דמעותיך. אהה רבי, אהה רבי, לא היה צריך עתה לגלות דברים אלו לצדיקים.
אבל כך אמר וכו': אבל כך אמר הקב"ה בקללות הראשונות יש ל"ב פסוקים, וכולם הם כנגד שבילי התורה. דהיינו ל"ב שבילי החכמה. בקללות אחרונות יש בהן נ"ג פסוקים, כנגד ג"ן פרשיות ודרכים שבתורה.
בגלות קדמאה דבית וכו': בגלות הראשונה של בית ראשון עברו ישראל השבילים הסתומים האלו שבסתר, שאין עונם גדול. ע"כ נגלה עונם ונגלה הקץ שלהם, והנחמה וההבטחה שלהם. בגלות האחרונה של בית שני, עברו ישראל ג"ן פרשיות שהם הדרכים הגלויים, שעונם גדול. ע"כ סתם עונם, וסתם הקץ שלהם, ואין כתובות בהם, הבטחות ונחמות.
אדהכי עבר חד וכו': בתוך כך עבר רוח אחד, והפריד ביניהם, ועלה אליהו בגלגל של אש. ונשאר ר"ש, ובכה, וישן בפתח המערה. בתוך כך בא אליהו ז"ל, אמר, קום ר"ש התעורר משנתך. אשרי חלקך, שהקב"ה רוצה בכבודך. כל ההבטחות והנחמות של ישראל כתובים באלו הקללות.
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת כי תבא סעיפים א - ט


מעשה שהיה

חינוך מתוך מחשבה
בזמנו של ה"חפץ חיים" זצ"ל נתפס תלמיד אחד שהיה מעשן בשבת בסתר, ונעשה מזה רעש גדול כיון שלא היה מצוי כלל שיהודי יעז לחלל שבת. באו לה"חפץ חיים" ושאלוהו מה לעשות עם הבחור, האם לסלקו מהישיבה או להשאירו.
הזמין ה"חפץ חיים" את הבחור לחדרו ודיבר עמו כעשר דקות, והבחור יצא מחדרו של הרב כשהוא בוכה ומתחרט. איש לא ידע מה היה תוכן השיחה של ה"חפץ חיים" עם הבחור, והענין נשאר סתום זמן רב.
לאחר שנים סיפר אחד הרבנים החשובים את המעשה בפני קהל, ובסיום דבריו אמר: "חבל מאוד שלא שאלנו את הבחור מה אמר לו ה"חפץ חיים", כדי שנלמד מזה כיצד לעזור לבחורים". בתום הדרשה, התפזר הקהל איש איש למקומו, מלבד יהודי מבוגר שנשאר באולם כשראשו מורכן על כסא.
ניגש הרב להקיצו כי חשב שהוא ישן, אך גילה להפתעתו שהיהודי התעלף. מיד שפך עליו מים וטיפל בו עד ששבה רוחו אליו.
הרב שאל את האיש מדוע התעלף, שמא איננו חש בטוב, אך האיש השיב שהרב גרם לו להתעלף כאשר סיפר בדרשתו על הבחור שהיה אצל ה"חפץ חיים".
תמה הרב ושאלו מה קשר הסיפור אליו? השיב לו האיש, שהוא בעצמו היה הבחור שהרב סיפר עליו.
הרב שהתרגש מאוד התחנן בפני האיש שיספר לו מה באמת אמר לו ה"חפץ חיים", וכיצד הצליח להשפיע עליו.
ענה האיש ואמר: כשנכנסתי אל ה"חפץ חיים", הוא לקח את ידי והחזיק בה בחמימות בשתי ידיו, הסתכל בתוך עיני במבט של חמלה ואהבה רבה, והתחיל לבכות ולומר: אוי שבת קודש! אוי שבת! כך בכה ה"חפץ חיים" במשך עשר דקות.
באותם רגעים רעדתי וחשתי בזרם של קדושה שעובר בתוך גופי, פרצתי בבכי והתחרטתי מעומק הלב על מה שעשיתי וקיבלתי על עצמי תשובה שלמה עד היום הזה.
לכן כשסיפרת את המעשה התרגשתי מאוד, כי נזכרתי במעמד המרגש עם ה"חפץ חיים", ולכן התעלפתי.
נעימות נצח (ח"ב) להרה"ג רבי יעקב שכנזי שליט"א - מובא ב"מושל ברוחו"


חוד הפרשה

א. מה נלמד מהמילים "היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות"?
ב. מה נלמד מהפסוק "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך"?


שינון הלכה

שער השתיקה
א. מה יעשה אדם שפוגעת בו מדת הדין?
ב. מהו פירוש הפסוק "לועג לרש חרף עושהו" (ירמיהו כ, ז)?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael