אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ראה

קולמוס העורך

אומרים אנו בוקר וערב מראש חודש אלול את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" וכו', ובו אנו מבקשים "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".
מקשה החתם סופר זי"ע שהרי אמרו חכמינו ז"ל דאין לבקש על שני דברים כאחד, כי בכך אינו נענה אפילו על אחד מהם, ככתוב (עזרא ח, כג) "ונצומה ונבקשה על זאת" - ולא על אחריתי, ואיך זה שאנו מבקשים כמה וכמה דברים בתפלת שמונה עשרה וב"אבינו מלכינו".
אלא כל כוונתינו אינו אלא אחד, שיהיה לנו את ההכנות שנוכל לשבת בבית ה' ולחזות בנועמו. וזהו "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ולא יותר, והיינו "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע באים האבות מגן עדן לשמחת בניהם
מובא בכתבי האר"י ז"ל ובספרים הקדושים שבשעת שמחת הנישואין נעשים תיקונים גדולים ועצומים בעולמות העליונים ונעשה יחוד גדול. עוד מובא בכתבי האר"י ז"ל שלכל דבר הנעשה למעלה צריך הכנה גדולה מצידנו, ועל ידי ההכנה והאתערותא דלתתא - מעוררים את האתערותא דלעילא ומוחין קדישין ואורות עליונים ושפע רב בכל הענינים.
ומובא בזוהר הקדוש שלשמחת נישואין מגיעים אבותיהם מגן עדן, ומקובל בשם הצדיקים, שגם זקניהם וכו' מגיעים לשמוח בשמחת הנישואין של יוצאי חלציהם. והלא ברור שאינם יורדים מגן עדן לעולם הזה עבור דברים של מה בכך, ואינם מגיעים לסיבת הריקודים ומעט כלי זמר. אלא, הענין הוא, שהם מגיעים על מנת לסייע ולהשפיע לבניהם ולצאצאיהם לעשות האתערותא דלתתא כדבעי ולהכינם מתוך מחשבות קדושות ותשובה ראויה לגודל קדושת המעמד, ומסייעים בכח קדושתם וצדקתם - הן על האתערותא דלתתא והן שיושפע מלמעלה ע"י התעוררות התחתונים הרבה שפע קדושה וטהרה ומוחין קדישין ושפע רב.
אשר לכך היתה התעוררות גדולה תמיד בקרב מקהלות החסידים לבוא ולהשתתף בשמחת הצדיקים בהכנה דרבה ומתוך מחשבות קדושות ובתשובה כדבעי על מנת לזכות להתקשר בצוותא חדא עם הצדיקים ולקבל מהשמחה קדושה וטהרה ושפע רב הנשפעים בעת ההיא, וכל אחד יכול לזכות לזה. למה הדבר דומה, לאור גדול אשר מאיר לכל הסובבים את האור ההוא. אולם רואים אנו שהמנגנים בכלי הזמר - אף שהם נמצאים בשמחות רבות עם הצדיקים, אף על פי כן לא רואים שהם זוכים להשפעות המיוחלות. אכן, סיבת הדבר תלויה בהתקשרות בחיבת הקודש לענין הנעשה בעת ההיא, ולהיות האדם שרוי בחרדת קודש ובבושה ובהכנעה מגודל המעמד לנוכח נשמות הצדיקים אשר מתגלים בעת ההיא ולהיותו ברצון ותשוקה לקבל ולהשיג מהשפע הנשפע למעלה בעת השמחה. דרכי צדק


בשבילי הפרשה

הכה תכה את יושבי העיר ההיא וכו' (יג, טז).
טעם מה שהחמירה תורה בעיר הנדחת דצריך לשרוף הכל ואסור ליהנות מכל הנמצא בעיר, וגם על פי דיני התורה גם האפר אסור וגם החליפין אסורין ולכאורה נראה זאת כאכזריות.
אמנם על פי מה שמבואר בהוספת מהרצ"א על הספר הקדוש "סור מרע ועשה טוב", כי על ידי שכח הפועל בנפעל יש בממון שסיגל הרשע לעצמו כוח של הרשע המסגל, ולזאת הזהיר שם שצריך אדם לשמור את עצמו שלא לקבל ממון וכדומה מרשעים גמורים משום שיש באותו ממון כח נפשם אשר הוא כולו רע, ויש כח באותו ממון להשחית את נפש צדיק המקבל אותו, עיין שם.
ולכן מובן היטב הטעם, כיון שממון ורכוש של אדם רשע יש בו כוח נפשו ומשחית אחרים, לכן החמירה התורה כל כך.
זהב שבא - מהרש"ג

לא תאכלו כל נבלה... עשר תעשר את כל תבואת זרעך (יד, כא-כב).
למה נסמך ענין של מעשר למה שנאמר "לא תאכלו כל נבלה". הסבירו חכמינו ענין זה על פי משל:
משל למה הדבר דומה, לחבורה של גנבים שחתרו תחת ארמון המלך ונכנסו לתוך אוצרות הארמון, ובתוך הארמון היו אוצרות של כל מיני דברים הנצרכים לעבודת המלך, והנה גנב אחד גנב זהב, והשני גנב עורות, ותפסום והביאו אותם לפני המלך, ויצא דינם ליהרג.
התחיל אותו גנב שגנב עורות לבכות ולהתחנן לפני המלך. אמר: זה גנב זהב ואני גנבתי עורות, וכיצד אנו נידונים באותו עונש חמור. אמר לו המלך: הכל שייך לאוצר המלך, ואין הבדל בין עורות לזהב, כי בזה שאתה חתרת ונכנסת לארמון המלך בלי רשות עברת על ציווי המלך ואתה חייב מיתה, כך אין הבדל בין זה שאוכל נבילה לזה שאוכל בלי מעשרות. ילקוט "מעם לועז" על פי ילקוט בשם "אלה הדברים זוטא"

עשר תעשר את כל תבואת זרעך (יד, כב).
מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהלך למקום אחד, ובהיותו מלומד בנסים באו אליו בני העיר והתלוננו לפניו שהעכברים באים ואוכלים תבואתם, ונזקם מרובה. גזר ר' פנחס בן יאיר על העכברים שיתכנסו למקום אחד וכך עשו. התחילו העכברים מצפצפים. אמר ר' פנחס בן יאיר לבני המקום, האם אתם יודעים מה העכברים אומרים. אמרו לו, לא. אמר להם, הם אומרים שאין אתם מתקנים את התבואה. היינו שאין אתם מפרישים מהם מעשרות כראוי, אמרו לו: אתה תהיה ערב שתתוקן התבואה, והסכים לך. ומאז חדלו העכברים להזיק לתבואה. ילקוט "מעם לועז" על פי ירושלמי דמאי פ"א יד, כב


דרך הלכה

הלכות שבת
דיני איסור עשיית אוהל - שימוש בגגון עגלת תינוק
א. עגלת תינוק שמחובר לה גגון, כתב החזון איש שמותר לפתוח ולסגור את הגגון ואין איסור מדין אוהל כיון שזה לא נחשב שיוצר אוהל, כי הגגון מחובר לעגלה ורק צריכים לפותחו.
ב. עגלה שהגגון שלה אינו פתוח כלל לפני שבת אסור לפרוס עליה נילון מפני הגשמים משום איסור אוהל. אבל אם הגגון היה קצת פתוח כשיעור טפח מותר לפרוס את הנילון שיכסה גם את שאר הגגון כי זה נקרא תוספת על אוהל ארעי ובזה לא גזרו חז"ל.
ג. עגלה שנפלה על צידה והגגון פתוח, אין איסור להרימה ואף שכשהעגלה היתה מושכבת הגגון לא שימש לגג וכעת משמש לגג מכל מקום זה לא נחשב יצירת אוהל. והחזון איש כתב כן לגבי מגדל שעשוי לשבת בתוכו שנפל שמותר להעמידו כיון שגוף אחד מחובר, כשהופכים אותו מצד לצד, אין בו איסור בנין.
ד. אסור לחבר גגון לעגלה בשבת משום בונה מדרבנן.
ה. מותר לקפל עגלה כשהיא אינה מתפרקת בקיפולה, אבל אם מתפרקת בקיפולה אסור לחברה כשהתפרקה.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי חנוך העניך מאלסק זצוק"ל
רבינו היה חתן הרה"ק רבי שלום מבעלזא. ביקר בילדותו אצל החוזה מלובלין. חסידם של הרה"ק רבי אורי מסטרליסק, ורבי נפתלי צבי מרופשיץ. ספריו: "סידור לב שמח", "לב שמח" על התורה.
בעיר אלסק, כשבנו יסוד לאיזה בנין, היו מוכרחים לחפור כמה אמות בעומק, עד שמצאו קרקע טובה, הראוי להנחת יסוד. כשבנו שם את בית הכנסת עשו כמובן גם כן כך. וביום ערב שבת חפרו את היסוד בקרן דרומית מערבית. כשגמרו לחפור, אמר הגבאי לרבינו, שירד להניח את אבן הפינה בשורה ראשונה של היסוד כמנהגו. השיב לו רבינו, לא ארד הפעם. כי ירא אני שמא יפול עלי העפר מן הצדדים, ויהי הדבר לפלא בעיני הבנאי וישאל: מה יום מיומים? הלא חפרנו היטב, לפי כל חוקי הבנאות, ואילו היה כאן חשש כלשהו, לא הייתי אומר לרבינו לרדת בעד כל הון דעלמא. אך הרב בשלו: אף על פי כן לא ארד. הבנאי הפציר בו הרבה, ואמר שאינו יכול להמתין, כי הרבה פועלים עומדים עלי ומחכים למלאכתם, אבל הרב לא הטה אוזן, ואמר שילך קודם לטבול במקווה. מיד לאחר שהלך, נפלה האדמה משני הצדדים לתוך עומק החפירה, ויהי לנס.
כשחזר הרב מהמקווה, אמר להבנאי: אל יפלא בעיניך מנין ידעתי שתפול אדמת החפירה, כי ראיתי שבעומק החפירה יש אבן אחת, המתחננת ומבקשת לפני הקב"ה, שתזכה להיות נמנית גם היא עם האבנים האחרות, שתהיינה קבועות בבית הכנסת שאנו בונים, והבנתי שהאבן תפעול בתפילתה. וכן היה: כשפינו את העפר מהחפירה, מצאו שם אבן גדולה, אמה וחצי ארכה, שהתאימה בדיוק ליסוד. נטלו את האבן והניחוה כיסוד לבית הכנסת.
נסתלק בא' באלול שנת תרמ"ד


מסילות הזוהר

האדם צריך לשתף את הקב"ה בשמחתו
קום ר' אבא וכו': קום ר"א לחדש דברי תורה שאמרת בחבור הראשון. פתח ר' אבא ואמר, "שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ". כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה. שהשמחה שלהם והתשבחות שלהם אינם אלא בו. כי כך למדנו, שכל שמחה של ישראל שאינם משתפים בה את הקב"ה, אינה שמחה. ועתיד הוא - סמאל וכל הכת שלו לקטרג על אותה השמחה, ונשאר בצער ובבכיה, והקב"ה אינו משתתף בצער ההוא.
אבל מאן דשתיף וכו': אבל מי שמשתף את הקב"ה ושכינתו בשמחה שלו, אם יבוא מקטרג לקטרג על השמחה ההיא, הקב"ה ושכינתו משתתפים בצער ההוא, מה כתוב בו, "בכל צרתם לו צר", ובמה, הוא משום שכתוב, "עמו אנכי בצרה".
ומנלן דאית לון לישראל וכו': ומאין לנו שיש לישראל לשתף את הקב"ה ושכינתו בשמחתם. הוא, כי כתוב, "ישמח ישראל בעושיו". שפירושו, שמחה ההיא של ישראל אינה אלא בעושיו. שואל, בעושיו, והרי היה צריך לומר בעושו. ומשיב, אלא אלו הם הקב"ה ושכינתו ואביו ואמו, שאע"פ שמתו, הקב"ה עוקרם מגן העדן ומביא אותם עמו לאותה שמחה. לקחת חלק בשמחה עם הקב"ה ושכינתו. ובעושיו, פירושו כמו שאתה אומר, "העושה יגש חרבו".
ואף על גב דאבא וכו': ואע"פ שאביו ואמו נפטרו מעולם הזה, השמחה של האדם הוא בכל השותפים, כי למדנו, בשעה שאדם משתף את הקב"ה בשמחתו, בא הקב"ה לגן העדן ולוקח משם את אביו ואמו, שהם שותפים עמו, ומביאם עמו לאותה השמחה, וכולם נמצאים שם ובני אדם אינם יודעים. אבל בצרתו של אדם נמצא הקב"ה אצלו בלבדו, ואינו מודיע לאביו ואמו. ז"ש, "בצר לי אקרא ה' ואל אלוקי אשוע" וגו'.
* * * *
אדהכי דאנן באתר וכו': כיון שאנו במקום זה, יש לשאול, למה כתוב, "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח, יא). וכי לא היו לו כרים וכסתות לשכב עליהם. ומשיב, אלא כיון שהחתן בא אל הכלה אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות, והיא נותנת לו אבנים לשכב, יקבל הכל ברצון הלב.
פירוש הסולם פרשת פנחס סעיפים קיח, קיט, קכ, קכה, רח.


מעשה שהיה

מי ששומע לא מפסיד - ג
תקציר:
יהודי שהתגורר בעיר פיתוח סמוך לירושלים היה נוסע לשכונת רמות בירושלים מידי יום לעבודתו, כשלא יכל להמשיך להיטלטל עם האוטובוסים מצא נהג רכב שלקחו למקום עבודתו, אולם הנהג לא שמר את פיו כראוי, וביקש מהנהג שיפסיק לדבר עמו. כשהפסיק לדבר, הפעיל את הרדיו בטענה "כדי שלא ארדם", לאחר לבטים קשים החליט להפסיק ליסוע עמו אף שלא ידע מנין ימצא נהג שנוסע למקום עבודתו, כך הלך לישון כשבמוחו חושב שלמחרת ימשיך להיטלטל באוטובוסים, אולם אושר פנימי הציף אותו שעמד בנסיון.

בהשכימי למחרת מאוחר מן הרגיל, הפסדתי להוותי את האוטובוס היוצא ב- 7:15, עמו נסעתי דרך כלל עד לאותה הסעה. נאלצתי להמתין לאוטובוס הבא, שהביאני עד מרכז העיר. הבחנתי ברדתי כי יחד עמי ירד מן האוטובוס אברך נוסף. צעדתי ברחוב בר אילן ואף הוא צעד באותו כיון. פניתי לרחוב דוד והתיישבתי בתחנה של קו 36 היוצא לשכונת רמות, והנה גם אברך זה מגיע אל אותה תחנה.
התעניינתי אם גם הוא נוסע לשכונת רמות, ולשמחתי הוא ענה בחיוב; אף הוא יוצא מידי בוקר אליה, מעיר הפיתוח, דרך שני אוטובוסים. ביררתי היכן מקום עבודתו בדיוק, הן איזור רמות הינו רב שכונות ולפליאתי הוא שח כי עובד הוא באותה שכונה של מקום עבודתי. עוד מילים אחדות והנה מתברר כי עובדים אנו ממש באותו רחוב, במפעל הסמוך למפעל שבו אני עובד. שניני מתגוררים בעיר הפיתוח, שנינו עושים מידי יום את הדרך ממש אל אותו מקום, בהבדל של שעה, ושבים כמעט באותו זמן בשעת אחה"צ. מתברר שעד היום לא נפגשנו, כיון שמועד נסיעתי מוקדם היה משלו. רק עקב איחורי הבוקר פגשתיו לראשונה.
טרם המשכתי לדבר והנה נשמעות המלים שעל קצה לשוני - כשהן יוצאות מפיו של איש שיחי: "כבר קצרה נפשי בעמל הדרך", אמר, "כל יומי משובש בעטיה של שעת הנסיעה הזאת". הנהנתי בראשי בהבנה, הן כמוני כמוהו, שחתי כי מחמת קשיי הדרך כבר התחלתי שוקל מחדש את המשך העבודה בשכונת רמות הרחוקה - אם לא אקבל רכב ממקום העבודה.
לשמע הדברים אורו עיניו: "מה? ההינך נושא ברשותך רשיון נהיגה?" נעניתי בחיוב, איני מבין מה ייחוס מצא בענין, ולתדהמתי הוא ניתר ממקומו בשמחה: "יתכן ומצאנו פתרון, יתכן ומצאנו פתרון":
המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "נפלאותיו לבני אדם"


חוד הפרשה

א. האם יש אפשרות שלא יהיה אביון בעם ישראל?
ב. מהיכן למדין שעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת?


שינון הלכה

א. מדוע צריך לאהוב את העולם הזה?
ב. מה מביא את האדם לידי עשיה?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael