אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
עקב

קולמוס העורך


ה"חידושי הרי"מ" מגור זי"ע נכנס פעם לבית מדרשו בשבת בבוקר ומצא עשרות אברכים יושבים ועוסקים בתורה לפני התפלה. כשראו את רבם - נשתתקו. פנה אליהם בשאלה: אולי היה ראוי להקדים את זמן תפילת שחרית, משום עונג שבת?
החרישו הנוכחים, מחמת יראת הרוממות. המשיך רבם וענה בעצמו על השאלה: כיון שלומדים תורה לשמה לפני התפלה, מקיימים את הכתוב "ומלתם את ערלת לבבכם". והרי מילה דוחה שבת.


נתיב הדרש


מדוע מצוות חינוך הבנים נאמרה בין מצוות תפילין למזוזה
פעם אחת בא לפני הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זצוק"ל איש חסיד אחד ממדינת רוסיה ובן קטן עמו, והבן נראה כאחד המתחדשים, בפיאות קטנות וקצרות, וגם המלבושים לא היו כדרך בני החסידים, כשנתן החסיד את הפתקא לרבי, שאל אותו אם בנו הוא זה, והשיב לו החסיד שהוא בנו, וקרא את הפתקא ושאלו שנית כנ"ל, והשיב לו כנ"ל. ואמר החסיד הנ"ל שבזמן הזה אי אפשר לגדל את הבנים כבשנים קדמוניות.
אמר על זאת הרבי בלשונו הקדוש והטהור: מעולם תמהתי על הפסוקים שבקריאת שמע "וקשרתם אותם לאות על ידכם" - היא מצות כתיבה, "ולמדתם אותם את בניכם" - היא מצות חינוך בנים, "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - היא מצות כתיבה, למה כתבה התורה את המצוה של חינוך הבנים בין שתי מצוות שהן בכתיבה, ועתה לא קשה לי ולא מידי, דידוע שכתיבת התפילין והמזוזות וספר תורה צריכה להיות על פי תקנת חז"ל בכל אות ואות, ואפילו בכל התגין, ואם יאמר אדם: אי אפשר בזמננו לכתוב את התפילין או את המזוזות וספר תורה על פי תקנות חכמינו ז"ל, בלי ספק שהן פסולין אפילו בשינוי עוקץ אחד.
וכן הוא הדבר במצות חינוך בנים. ולכן כתבה התורה הקדושה את המצוה של חינוך בנים בין שתי המצוות שהן המצוות שהן בכתיבה, ללמדנו שכשם שאסור לשנות מאומה בכתיבת התפילין והמזוזות, ואם שינה אפילו באות אחת פסולין, כמו כן לגבי חינוך הבנים אסור לשנות בשום ענין, לא במלבושים ולא בלשון ולא בשום התנהגות שבעולם, רק כמו שקבלנו מאבותינו ומרבותינו הקדושים, ובזכות זה נזכה לילך עם דור ישרים לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.


בשבילי הפרשה


ושמר ד' אלוקיך לך את הברית ואת החסד (ז, יב).
צריך להבין מהו לשון "ושמר" ולא אמר: ויתן ד' אלוקיך לך את הברית ואת החסד. ויש לומר שהוא להגיד מידת טובו של הקב"ה שגם לאחר שנותן ומשלם שכר המצוות עוד הוא משמר את השכר ביד האדם שלא יאבד ממנו, ולא כבשר ודם שמשלם שכר לפועלו ושוב לא מעניין אותו אם יתקיים בידו או לא, אחר שכבר מילא את שלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא משלם שכר לפועליו ושומר ומשגיח עליהם שיתקיים בידם וזה "ושמר ד' אלוקיך לך הברית ואת החסד". ארון עדות

ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו (י, יב).
הנה חכמינו ז"ל הקשו (ברכות לג:) "אטו יראה מילתא זוטרתא היא" וכו' (האם יראה דבר קטן היא), עיין שם. ויש להבין וכי יראה בלבד שואל הקב"ה הלא הפסוק מונה והולך כמה וכמה מדריגות, ומלשון חז"ל משמע דשואל רק יראה.
ואפשר לומר דהכוונה היא על דרך שאמרו חכמינו ז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו", ותמיד הקב"ה אינו שואל מן האדם כי אם יראה, ואחר כך יבואו שאר המדריגות ממילא בעזרו של הקב"ה. איבא דאברהם - פיטסבורג

ולמדתם אתם את בניכם (יא, יט).
יש לדקדק, דלכאורה תיבת "אותם" מיותרת, כי הרי ברור שהכוונה שנלמד את בנינו את מצוות התורה. ואפשר לרמוז, דתיבת "אתם" כתובה בלא וא"ו, ואפשר לקרותה "אַתם", ויהיה הפירוש, דכאשר אתם בעצמכם תלמדו לקיים את המצוות יעשו ממילא גם בניכם כמוכם, ויחשב לכם כאילו שאתם לימדתם את בניכם. הרה"ק מהר"י מבעלזא זצוק"ל


דרך הלכה


דיני איסור עשיית אוהל בשבת - ב
א. איסור עשיית אוהל בשבת שייך גם כשהאוהל אינו עשוי להגן מהחמה או מהגשמים, באופן שמשתמשים באויר שתחתיו כגון מיטה שמניחים נעלים מתחתיה וכדומה.
ב. עשה אוהל שלא על מנת להגן מהחמה והגשמים, וגם אינו משתמש באויר שתחתיו, נחלקו הפוסקים אם יש איסור כשעשה לאוהל ד' מחיצות, הט"ז (בסי' שטו) כתב שיש איסור, ויש שחלקו עליו, וכשעשה פחות מד' מחיצות לדעת כולם מותר אם אינו משתמש באויר שתחתיו.
ג. כל מה שיש איסור עשיית אוהל באוהל שאינו עשוי להגן מהחמה או מהגשמים ורק משתמשים באויר שתחתיו, זה דוקא אם עשה גם את המחיצות, אבל אם המחיצות כבר היו עשויות ורק מניח את האוהל מלמעלה אין איסור, ובענין המחיצות, כתב המשנה ברורה (בסימן שטו) שיש אופנים שמספיק שעשה שתי מחיצות כדי לומר שיש איסור, ויש אופנים שרק אם עשה ד' מחיצות מתחייב.
ד. אוהל שעשוי רק להשתמש באויר שתחתיו מותר לעשותו בשינוי דהיינו שיאחוז בידו את האוהל ואחר כך יניח מתחתיו את המחיצות.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי מאיר "הגדול" מפרמישלאן זצוק"ל
רבינו היה מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש. פעם היה הרה"ק רבי מאיר הגדול מפרמישלאן (או הרה"ק רבי ארון לייב מפרמישלאן) באיזה בית כנסת, ואיש אחד עשה לו בזיונות גדולים ולא השיב לו שום דבר, ורק כאשר חזר רבי מאיר לביתו קרא לגבאי שלו ומילא לו חבילה גדולה של כל מיני ממתקים ומתנות שילך למסור אותם לאיש בבית הכנסת שעשה לו את הבזיונות.
ותמהו על כך החסידים ושאלו את רבם, בשלמא מה שהרבי לא ענה לו כלום היה בזה מעביר על מידותיו, אבל למה לשלוח לו מתנות ומעדנים כאילו עשה לו טובה גדולה. ענה להם הצדיק, כשיש קטרוג על איזה יהודי בשמים, לפעמים גוזרים עליו להסתלק מן העולם, אבל באים מליצי היושר ומלמדים עליו זכות ואומרים שדי יהיה לו אם יחלה וזה יהיה במקום מיתה, ואח"כ באים עוד מליצי יושר ואומרים שגם זה יותר מדאי בשבילו, ודי יהיה אם יקבל בזיון גדול ובזה יקבל את ענשו הראוי לו, אם יקבל את הבזיון באהבה ולא יענה למבזהו כלום.
ואמר רבי מאיר לחסידיו, עכשיו בודאי תבינו, כי באם נחליתי, הגם שהייתי מתרפא אח"כ, אבל כמה יסורים ועגמת נפש היו עוברים עלי ועל אנשי ביתי ולמקורבים שלי, וגם כשאני יבריא הלא ישארו צלקות קשות ולא אתרפא לגמרי, ואיש זה שעשה לי את הבזיונות, הלא הציל אותי שלא אסתלק מן העולם ושלא אחלה, וכמה שכר מגיע לו, ולכן שלחתי לו מתנות ומעדנים אלו.
וסיים רבי מאיר ואמר: לפעמים רואים הוריו או רבותיו בעולם העליון, שלבנם או תלמידם בעולם הזה תלוי קיטרוג גדול, והם מתפללים עליו מאוד שיפטר רק בבזיון ויוטב לו, ואז אם יש לו שכל, הוא מקבל את הבזיון באהבה והכל על מקומו יבוא בשלום, והוא פטר עצמו עם הבזיון ויוטב לו, אבל אם אינו מקבלו באהבה וגם עונה למבזהו דברים, הרי הוא שם את תפלות הוריו ורבותיו לחינם ותפילתם היתה לריק. רבינו נסתלק בכ"ב מנחם אב שנת תקמ"א
נלקט מהספר "יהי אור" בשם ה"ברכת אברהם" מסלונים זצוק"ל


מסילות הזוהר


עשרה דברים שצריכים לעשות בשולחן שבת
ועשרה דברים צריך וכו': ועשרה דברים צריך אדם לעשות בסעודה. א', נטילת ידים. ב', לערוך ב' חלות לשבת. ג', לאכול שלש סעודות, ולהוסיף מחול על הקודש. ד', להאיר נר על השולחן, כמו שהעמידוהו, שלחן בצפון ומנורה בדרום. וצריך הסבה, כמו שהעמידוהו, הסבו, אחד מברך לכולם.
ובשבת בכל מלוי וכו': ובשבת בכל דבריו צריך להוסיף מחול על הקודש בין במאכליו ומשתיו, בין בלבושיו, בין בהסבותיו, שצריך לתקן לו מסבה יפה, בכמה כרים וכסתות מרוקמים, מכל מה שיש בביתו, כמו שמתקנים חופה לכלה. כי שבת, היא מלכה והיא כלה, ומשום זה היו יוצאים בעלי המשנה בערב שבת, ומקדימים לקראתה בדרך, והיו אומרים, בואי כלה, בואי כלה, וצריכים לעורר על השולחן שירה ושמחה אליה.
ולא עוד אלא וכו': ולא עוד, אלא שיש סוד אחר. שצריכים לקבל השבת, כמו שצריכים לקבל גבירה, שידליק כמה אורות נרות בשבת, ובהרבה תענוגים, ולבושים יפים, ובית ערוך בכמה כלי תקון, בהסבה יפה לכל אחד ואחד, כי בשמחה ותקון הזה, גורמים לשפחה הרעה - שהיא הקליפה, להשאר בחושך, ברעב, בבכיה, בהספד, בלבושים שחורים כאלמנה, כי כשמלאה זו, חרבה זו. כי אין הקליפה מתמלאת אלא מחורבן הקדושה, וכן הקדושה מתמלאת מחורבן הקליפה.
יצר טוב מטרוניתא וכו': יצר הטוב, הוא המלכה הקדושה, מלכות הקדש שירדה בשבת, הכלולה מעשר ספירות, מעוטרת בשבע שמות שאינם נמחקים, (שבועות לה) בכמה מרכבות של החיות, ובכמה חיילות ומחנות מלאכים, והמלך יוצא כנגדה בכמה מחנות, והיצר הרע, שהוא שפחה רעה, נשארת בחושך, כאלמנה בלי בעלה, בלי מרכבות.
ואלין דאתמר עלייהו וכו': ואלו שנאמר עליהם, "למזבחין ולמקטרין למלכת השמים ומזלות אשר לא צויתי", שהיא העבודה שהם עובדים אל השפחה הרעה השולטת בערבי שבתות, וערבי לילי רביעיות, אלו מה הם עושים, בשבת. ומשיב, שהם לוקחים בגדים שחורים, ונחשכים האורות שלהם, ועושים הספד בליל שבת, כדי להשתתף עם השפחה הרעה, להיות בעצבות בצרה ובחשך כמו שהיא שורה, כי גם זה לעומת זה עשה האלוקים.
בתר דחאבו ישראל וכו': אחר שחטאו ישראל, ונחרב בית המקדש, נאמר בהשכינה באמא הקדושה, "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה". וע"כ, מכבים בליל תשעה באב האורות והנרות, ועושים הספד ויושבים כאבלים, להשתתף בצער השכינה, משום שהם בעוונותיהם, גרמו לה השבר ההוא.
חמשאה כוס דויכולו וכו': דבר החמישי שצריכים לעשות בשבת, הוא, כוס יין של ויכולו, דהיינו קדוש. ו', שדברי תורה יהיו על שולחנו. ז', להאריך על שולחנו כדי שיבואו עניים לשלחנו. ח', נטילת ידים במים אחרונים. ט', ברכת המזון. י', כוס של ברכת המזון, וצריך לחזור על עשרה דברים הנ"ל לתקן אותם בסוד קדוש, שהיא - המלכות, כלולה מעשר ספירות. והיא - המלכות, היא נבחנת לשלחנו של הקב"ה מבחינת הגבורה, ומשום זה העמידו חכמים, שלחן בצפון, שהוא צד הגבורה.
פירוש הסולם פרשת עקב סעיפים לא - לז


מעשה שהיה


מי ששומע לא מפסיד - ב
תקציר:
יהודי שהתגורר בעיר פיתוח סמוך לירושלים היה נוסע לשכונת רמות בירושלים מידי יום לעבודתו, כשלא יכל להמשיך להיטלטל עם האוטובוסים מצא נהג רכב שלקחו למקום עבודתו, אולם הנהג לא שמר את פיו כראוי, וביקש מהנהג שיפסיק לדבר עמו.
מאז ואילך החל הנהג מפעיל ברכב מכשיר רדיו וקלטות שונות: "אני חייב לשמוע משהו בדרך", התנצל, "אחרת עלול אני להירדם בנהיגה". דנתיו לכף זכות כי אינו עושה זאת כדי להכעיס, אך עם זאת הפכה הנסיעה לבעייתית: אם לא די היה ברעלים הקיימים, באו הקולות שעלו מן המכשיר והקיאו אל חלל הרכב צחנה מעיקה, איומה לנפש הטהורה. בקשתיו בעדינות שיואיל להנמיך את הווליום, אם לא לכבות, אך הוא סירב להיענות לי. השירים והקולות פצעוני ושרטוני. במהלך אותו יום גמרתי בלבי כי עלי להחליף הסעה ויהי מה.
לא בכל מחיר מקלים על החיים. מוטב קושי של טלטול מייגע אשר ביום מן הימים מסתיים מאשר היקלעות במודע אל האסור הנלווה לאדם גם בעולם הבא, מוטב להחליף מקום עבודה באחר, מאשר להעכיר את הרוח כתחליף לשלוות נקיים שזכתה בי עד הנה.
בעודי ממשיך את הנסיעות איתו, פרסמתי מודעה נוספת של חיפוש הסעה - אך איש לא נענה לה. נסיעות הבינתיים הפכו לי לסיוט רוחני והביאנו במהירות לידי שיקול להפסיקם מיידית - גם אם טרם מצאתי תחליף. לא קל היה הנסיון, עודני מותש מן הנסיעות המאספות ארוכות המסלול. ההצטרפות לרכב ישיר, הינה נדירה ובילתי ניתנה להשגה בקלות. נקלעתי לידי התלבטות והיתה בי נטיה חזקה להמשיך עמו עד שאמצא רכב אחר. אך ברגע מסוים התחזקתי בס"ד בידיעה כי אך נסיון הוא זה וכי זו העת להוכיח לעצמי כי יהדותי חשובה לי מכל.
פקדתי על ידי להתקשר אליו, הכרחתי את פי לדבר ולומר את המוטל עלי בשעה זו - לבלתי יוסיף לחכות לי, החל מבוקר המחרת, כיון שאני אמור לשנות מעתה את המסלול. העברתי לו את יתרת חובי באותו יום ובזאת הסתיים הקשר בינינו.
ההתגברות בנסיון הזה הציפה את פנימיותי באור יהודי נעים. כל מתגברי נסיונות יודעים, מבשרם חזו, שכל הררי הספיקות המבוכות והשיקולים שמעמיס היצר בשעת הנסיון נמוגים כאבק פורח וכחלום יעוף ברגע העז של ההתגברות. צעד קט של החלטה ובאחת הכל נהיר ובהיר.
טרם ידעתי כיצד אכלכל את צעדי בהמשך, לא היה לי מושג אם אשיג הסעה או שאיאלץ לשוב לנדוד באוטובוסים, אך כבר עתה היה ברשותי הרווח הגדול של ההינצלות ממכשולים. באותו ערב ישבתי עד שעה מאוחרת בשיחות רבות לאיתור הסעה מתאימה, אך ללא הועיל; או שהמסלול לא תאם או השעה. גם כאשר הושג רכב מתאים כבר לא נותר בו מקום. פניתי ללון בידיעה כי מחר שב מסלול האטובוסים לחזור על עצמו. המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "נפלאותיו לבני אדם"


חוד הפרשה


א. מהיכן דרשו חכמים "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"?
ב. מהיכן למדים שהיו ישראל חזקים יותר משאר האומות חוץ מהאמוריים?


שינון הלכה


א. איזה נדיבות היא הכי גדולה מכל מיני הנדיבות?
ב. מדוע צריך לתת לעניים את המיטב שבידינו?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael