אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ואתחנן

קולמוס העורך


רב גדול אחד אמר להצדיק רבי אברהם מסטריטין זצ"ל: הנה שמעתי אומרים על כבודו שנותן סגולות, וסגולותיו מועילות. לכן, אבקש ממנו לתת לי סגולה ליראת שמים.
השיב לו הצדיק: ליראת שמים, אין לי סגולה, רק לאהבת שמים יש לי סגולה.
אמר לו הרב: אדרבא, אהבת שמים היא מדרגה גדולה יותר מיראת שמים. יתן נא לי סגולה על זה. השיב לו הצדיק: סגולה גדולה לאהבת שמים היא אהבת ישראל. מי שיש בו אהבת ישראל יכול לבוא בקלות לאהבת שמים. שבת שלום


נתיב הדרש


על האדם לבקש מה' שיוכל להתפלל כראוי על הפסוק בפרשתנו "ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר (ג, כג), מובא במדרש רבא (ב, א): אבא שאול אומר זה סימן לתפלה, אם כיון אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר "תכין לבם תקשיב אזנך", וצריך להבין, הלא פירוש הפסוק הוא שאנו מתפללים לה' שיכין את לבנו לתפלה ושישמע תפלתנו, אבל אין הבטחה בפסוק שה' ישמע תפלתנו. ועוד, מה שייך ענין זה לכאן, דהרי כאן לא נתקבלה התפלה.
ואפשר לומר, דהנה כשבא איש ישראל להתפלל לפני ה' יתברך או לומר לפניו שירות ותשבחות. לפעמים מוצא את לבו נכון, והוא משתוקק ומתגעגע לזה, ולפעמים יש שאינו יכול לפתוח פיו לפני השי"ת, ובאמת גם זה הוא ביד השי"ת, ועל כן כשם שצריכים לבקש על כל דבר, כמו כן צריכים להתפלל שהשי"ת יזכהו שיוכל להתפלל לפניו ית' ולומר לפניו שירות ותשבחות.
וזו הכוונה "אם כיון אדם לבו לתפלה" דייקא, שכיון לבו והתפלל לה' יתברך שיוכל להתפלל, ועל זה מובטח לו שתפלתו נשמעת, והביא המדרש ראיה מהפסוק "תכין לבם תקשיב אזנך", שגם על זה צריך האדם להתפלל לפניו יתברך.
וזו הכוונה: ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר וגו' אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו', דכאשר רואה האדם שאינו יכול להתפלל לפניו ית', צריך הוא להתחנן אל ד' שיזכהו שיוכל לומר אתה החילות וגו', דהיינו שירות ותשבחות.
וכן אפשר לפרש מה שמובא בגמרא (ברכות ל:): חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים, היינו דבאותה שעה שהיו שוהים היו מתפללים שיזכו לכוין את לבם. יעזרנו השי"ת שנוכל להתפלל לפניו ונדע איך להתפלל לפניו, ובפרט בימים הקדושים הבאים לקראתנו לשלום, והשי"ת ימלא כל משאלות לבנו לטובה, אכי"ר. הרה"ק מהר"י מבעלזא זצוק"ל


בשבילי הפרשה

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו (ד, ב). טעם איסור הוספה על מצוות ה' יובן, כי אם ירצה האדם להוסיף, הנה יוכל האדם לשפוט בדעתו, למשל במצות שמיטה כי מאחר שרצון הקב"ה היה שיחשוב האדם שהכל הוא של הקב"ה, דלכן צוה התורה מצות שמיטה ויובל להראות שהכל של הקב"ה וגם מה שהוא של האדם אינו שלו, אם כן ממילא יחשוב שאין איסור להונות את חבירו באיזה דבר ממון כיון שמצד האמת מה שהוא של חברו הוא אינו שלו, אלא של הקב"ה. לכן כתבה התורה "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם", היינו רק במקום שכתבה התורה לחשוב שהממון הוא כהפקר וכאינו שלו כגון בשמיטה וביובל, שם תחשוב זאת כהפקר, אבל ח"ו שיגע האדם בממון חבירו לחשבו כאילו אינו של חבירו. וכן "לא תגרעו" דבמקום שעשתה התורה את ממונו הפקר אינו רשאי לגרוע, אלא יחשוב את הממון של חבירו כהפקר, כגון בשמיטה ויובל. זהב שבא - מהרש"ג ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ד' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה (ד, ה). ויש להבין וכי נצטוו בני ישראל לעשות את המצות רק בארץ ישראל, אך יש לומר, דבא הכתוב להורות בזה דעיקר ביאת הארץ היתה בשביל קיום המצות התלויות בארץ שאי אפשר לקיימן בחוץ לארץ, וכמובא בגמרא (סוטה יד) "מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי", עיין שם. וזהו שאמר משה רבינו, "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ד' אלקי, פירושו שאת התורה הקדושה צריכים ללמוד מחמת ציווי ד', ולא כאותן החוקרים שלומדים את התורה לשם חכמה, רק צריכים ללמוד "כאשר צוני ד' אלקי" - לקיים ציווי ד', וכמו כן צריכין אתם "לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" - שעיקר ירושת ארץ ישראל אינה בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה, רק כדי "לעשות כן בקרב הארץ" - לקיים מצות ד' התלויות בארץ. כרם שלמה - באבוב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלקינו (ו, כה). כתב הבעל הטורים "המצוה הזאת לפני ד' אלקינו" - מלמד שהמצוות באות ומעידות לפני ד'. והכוונה על המלאכים הנבראים מקיום המצוות שהם באים וממליצים על האדם שבראם כמאמר המשנה "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד" (אבות פרק ד'). ארון עדות
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (ז, י).
פירש רש"י "בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מעולם הבא". ובאמת יש צדיקים שטוב להם בעולם הזה וזוכים לשני עולמות, כי על ידי עושרם מוסיפים במצות ומעשים טובים.
אבל הרשע שאינו עושה טוב בעשרו רק בונה בתים ונוטע כרמים להנאתו ואינו מהנה לאחרים על זה אמר קהלת (ה, יב) "עושר שמור לבעליו לרעתו", הכוונה "עושר שמור לבעליו" - כשהוא שמור רק לבעליו ואין לאחרים בו הנאה, אז - לרעתו הוא וקללת ה' הוא, כדי לקבל שכרו בעולם הזה להאבידו מעולם הבא, אבל לצדיק טוב הוא כדי להרבות שכרו. כתב סופר


דרך הלכה


תפלה בטיולים או בגינות וכדומה
א. מצוי שנוסעים לטיולים וכדומה והגיע זמן תפילת מנחה ורוצים להתפלל ואין שם בית כנסת בסביבה, ונמצאים במקום פתוח ללא מחיצות, וכיון שהשולחן ערוך פסק (בסימן ד) שאסור להתפלל במקום פרוץ, יש פוסקים שהורו שעדיף להתפלל בלי מנין בתוך בית ולא במקום פרוץ עם מנין, ולכן כשיש אפשרות שכל המנין יכנסו למקום עם מחיצות יש לעשות כך, וכן אמר לי הגר"ח קניבסקי שיתכן שעדיף להתפלל בתוך בית בלי מנין.
ב. פסק השולחן ערוך (סימן ע"ב) שאסור לדבר דברים שבקדושה כנגד טפח מגולה באשה, והרמ"א כתב שכל זה באשתו אבל באשה אחרת אף בפחות מטפח אסור. ואיסור זה הוא עד מרחק כמלא עיניו. והמשנה ברורה (שם) כתב שאם מפנה גופו לצד אחר ואינו רואה את האשה אין איסור אף אם האשה סמוכה אליו, וכתב שכשאין אפשרות להפנות גופו מותר על ידי עצימת עינים. והחזון איש כתב שאין צריך כלל להסתובב אלא מספיק שמפנה את מבטו לצד אחר ואינו רואה, וטעמו, כיון שכל האיסור הוא מחמת הרהור, וכשמפנה מבטו לכיון אחר אין הרהור.
ג. כשנמצא במקום שיש נשים שאינם צנועות ורוצה לדבר דברי תורה או לברך, אם אין לו אפשרות להסתובב כפסק המשנה ברורה, יכול להפנות מבטו ולא לראות וכפסק החזון איש הנ"ל.
(הגרח"ק ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל
מנהג בעלזא כשחל ט' באב בשבת לאכול בסעודה שלישית מאכלי חלב. בשנת תש"י שינה רבינו מדרכו בקודש בכל שבת, ושולחן השבת נגמר כבר בשעה 11:30 לפנה"צ, בכדי שיהיה שש שעות הפסק למאכלי חלב, וכמה לילות לפני שבת רבינו בכלל לא שכב לנוח, והמשב"ק (המשמש בקודש) אשר היה עייף עד מאוד, אמר לרבינו שכעת יכול לקיים שינה בשבת תענוג. אמר לו רבינו: הפירוש הנכון של שינה בשבת הוא ללמוד, אבל מי שזקוק לשינה, אצלו השינה תענוג, ואני - אמר רבינו על עצמו - תהלה לא-ל אינני זקוק לשינה. כך בימי זקנתו כבימי בחרותו, שיעבד את כל אבריו וחושיו ושלט בהם שלטון ללא מצרים, וכל ימיו ולילותיו עשרים וארבע שעות בלי הפסק כולם היו קודש להתעלות במעלות הקדושה.
בשנת תשי"ד חלה רבינו במחלת עור קשה ונדירה, הוזמן פרופסור מפורסם, והוא ממש נחרד ממראה עיניו, ובצאתו מחדרו של רבינו, אמר: אין לכם מושג מגדלותו של אדם זה. כי אין זה אדם כלל, רק מלאך מן השמים, כי מי שסובל ממחלה זו, אינו סובל עליו בגדים כלל אלא מתהלך ערום, ומגרד את בשרו בגרדות של ברזל, כי הגירוד שגורם מחלה זו, אין בכח אנושי לסבול. והוסיף: והנה הוא לא מתגרד כלל, לכן נראה שהוא מלאך, ומלאכים אין בכוחי לרפאות.
נסתלק לישיבה של מעלה בכ"א מנחם אב שנת תשי"ז
נלקט מחוברת "יומא דאורייתא"


מסילות הזוהר


היצר הרע מגיע אל האדם כמו אורח ואחר כך נהיה בעל הבית
והיו הדברים האלה וגו': רבי יצחק פתח, "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו", מקרא זה אמרו דוד ברוח הקודש. שואל, "כל עצמותי תאמרנה", ומי ראה, שעצמות תאמרנה שירה. ומשיב, אלא מקרא זה נאמר, בזמן שהקב"ה עתיד להחיות מתים. ועתיד הקב"ה לתקן העצמות ולקרב כל אחת ואחת למקומה.
שכתוב, "ותקרבו עצמות עצם אל עצמו". וכתוב, "ועצמותיך יחליץ", אז עתידים ישראל לומר שירה.
מאי שירתא אמרי וכו': שואל, איזו שירה אומרים. ומשיב, "ה' מי כמוך". וזו שירה יותר חשובה ממה שאמרו ישראל על הים, כי הם לא הזכירו את השם הקדוש, אלא אחר ג' מילים, שכתוב, "מי כמוך באלים ה'" וכאן הם מקדימים את השם הקדוש, שכתוב, ה' מי כמוך, "מציל עני מחזק ממנו" זהו יצר הטוב שמצילו מיצר הרע. משום שיצר הרע הוא חזק כאבן. כמ"ש, "והסירותי את לב האבן". ויצר הטוב הוא בשר, שכתוב, "ונתתי לכם לב בשר".
ת"ח יצר הרע למה וכו': בוא וראה, יצר הרע למה הוא דומה, בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא כברזל מטרם שמביאים אותו באש, אחר שנתחמם חזר כולו כמו אש.
רבי חייא אמר וכו': רח"א, יצר הרע, בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא דומה לאדם הקרב לפתח ורואה שאין מי בבית שיעכב בידו. נכנס לבית ונעשה שמה אורח, וראה שאין מי שיעכב בידו שיצא משם לדרכו. כיון שנכנס לבית ואין מי שיעכב בידו, הוא נתמנה על הבית, ונעשה בעל הבית עד שנמצא שכל הבית עומד ברשותו.
מאן אוליפנא מפרשתא וכו': מאין אני לומד זה, אני לומד מפרשה של דוד, מה כתוב, "ויבא הלך לאיש העשיר", הלך, היינו שקרב אל הפתח ואינו רוצה להתעכב שמה אלא ללכת בדרכו, כך הוא היצר הרע בתחילה, אשר כמי שמתקרב אל בית, הוא מתקרב אל האדם ומעוררו לחטוא מעט, וזהו רק בדרך מקרה, רואה שאין מי שיעכב בידו, מה כתוב, "לעשות לאורח הבא אליו", כאן הוא נעשה אורח מתארח בבית. דהיינו שמעוררו לחטוא יותר, יום אחד או יומים, כאותו אורח שמחזיקים אותו בבית יום אחד או יומים. כיון שרואה שאין מי שיעכב בידו, מה כתוב, "ויעש לאיש הבא אליו", כי נעשה בעל הבית, כש"א "האיש. אדוני הארץ", "איש נעמי". כך הוא יצר הרע, שנעשה איש, בעל הבית על האדם, כי נקשר האדם לעבודתו. והיצר הרע עושה בו כרצוננו.
וע"ד בעי ב"נ וכו': ועל כן צריך האדם לשום תמיד דברי תורה עליו, כדי שאותו יצר הרע יהיה נשבר על ידיהם, שאין לו ליצר הרע צורר, כמו דברי תורה. וע"כ כתוב, "והיו הדברים האלה על לבבך" וגו'. על לבבך, היינו על ב' יצריך, כי יצר הטוב מתעטר עמהם, ויצר הרע נכנע בהם. א"ר יהודה, למה צריך יצר הטוב דברי תורה. אמר לו, יצר הטוב מתעטר בהם, ויצר הרע, כיון שרואה שהאדם אינו שב, ואינו רוצה לעסוק בתורה, אז הוא עולה למעלה ומלמד עליו חוב, ז"ש "וכסילים מרים קלון".
פירוש הסולם פרשת ואתחנן סעיפים קמח - קנג


מעשה שהיה


מי ששומע לא מפסיד - א
מתגורר אני באחד מערי הפיתוח בואכה ירושלים, ונושא אני בלבי סיפור אישי. ברק הארה מחיי היומיום, שהבהיק לנגד עיני את פרטיות ההשגחה העליונה. בנוסף העמיקה בלבי הידיעה שבהיות האדם משלים מעשיו כרצון ה' יתברך, מעולם אינו מפסיד מכך.
מקום עבודתי הינו בשכונת רמות שבירושלים, מידי בוקר עושה אני את הדרך הארוכה ממקום מגורי בעיר הפיתוח עד מרכז ירושלים, ומשם באוטובוס פנימי בעל מסלול מייגע המסתיים במקום העבודה. אף כי נושא אני ברשותי רשיון נהיגה, אין לי את האמצעים לרכישת רכב.
בשלב מסוים פרסמתי בעלונים המקומיים מודעה, ובה בקשתי להצטרף תמורת תשלום לרכב הנוסע בבקרים ישירות מעיר הפיתוח עד רמות. קצה נפשי במסע האוטובוסים הכפול והארוך, בעטיו התחלתי את יום העבודה בהתשה וחוסר רעננות. החלטתי בלבי כי הצטרפות לרכב היא התנאי היחיד עבורי להמשך העבודה ברמות.
אל המודעה נענה צעיר, דתי על פי לבושו, שהציע לי תמורת תשלום נוח להצטרף אל רכבו היוצא ישירות לשכונת רמות בשעה הנוחה והמתאימה. תקופת הנסיעה הראשונה עברה עלינו בנינוחות סבירה. הנסיעה עמו גרמה לי קיצור דרך מעולה, הגעתי אל העבודה בשעה יותר מוקדמת וברוח צלולה.
העובדה שהנהג טרם פיתח בקרבו אישיות חיובית לא הפריעה לי מאוד. השתדלתי לעסוק בשלי ולהותירו עסוק בשלו מבלי שניצור קשרים הדוקים מדאי. די היה לי לראות אלו עיתונים מונחים מידי בוקר על מושבי הרכב, כדי להבין את טיבו של זה; די היה לי באי אלו מילים שהחלפנו בינינו פה ושם כדי להיווכח כי כיפתו הקטנה אינה מהווה עדות נאמנה לאופיו וכי פיו ולשונו אינם נקיים מן הרכילות והדומים לה, ר"ל.
אלא שכל שבוע נוסף שחלף עלינו, גרם לי לחשוב שההימצאות בתוך האווירה השלילית שברכבו אינה מטיבה עימי. הלה, כבודו במקומו מונח, חסר היה את הבסיס העיקרי ששמו "יראת שימים"; פיו המתגלגל דיבר רק על הרפש שבפוליטיקה, רק על אנשים ועל ערמומיותם. הצו "הרחק משכן רע" החל מכה על קדקדי ללא הרף עד שחשתי כי מוטב אעשה את הדרך הארוכה באוטובוסים, או לא אצא אליה בכלל, מאשר אקצרה דרך נסיעה עם איש השוליים הלזה.
את הנסיעות עמו עשיתי בתוך כדי שעיני וליבי שקועים בסידור שלפני, ממלל מזמורי תהלים ושאר דיבורי קודש, ואילו הוא, צמא השיחה, מנסה להסב את תשומת לבי לאשר בפיו, נעניתי ואמרתי לו במפורש כי אין דעתי לכגון דא וכי לא עבור כך קבענו לצאת יחדיו; בקשתיו שיניח לי לחיות על פי אמונתי ודרך חיי, שיותיר לי להמשיך להיות רחוק מדיבורים וליהוגים שאינם עולים מטוהר לב ולשון. המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "נפלאותיו לבני אדם"


חוד הפרשה


א. היכן מצאנו בפרשתנו "מחר" שהכוונה לאחר זמן?
ב. מדוע הקדים הקב"ה וגאל את בני ישראל שנתיים לפני הזמן?


שינון הלכה


א. איזה דבר צריך להיזהר כשעושה מעשיו בזריזות?
ב. דיבור אחד של תורה, ממה הוא יותר גדול?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael