אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
דברים

קולמוס העורך


על הפסוק "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר" (תהלים סט, יג) מובא במדרש "לאחר שאכלו ושתו כל צרכם יושבים לארץ ואומרים קינות ואיכות". ומובא במגן אברהם: יש לפרש שעשו כן כדי להראות שאין מקוננים על חורבן ארצינו משום הנאת הגוף, שאין לנו נחלה בחו"ל וזהו מעורר את לבבנו להספד בזכרנו כך בתשעה באב, אלא גם אם יש לנו כל טוב ואנו ששים ושמחים ושבעים מכל טוב בחו"ל מכל מקום אנו בוכים בזכרנו את ציון ששמם ונוטל כבוד התורה.
מסביר ה"כתב סופר" שלכן אוכלים ושותים כל צורכם ומתוך שביעת כל הצורך יושבים לארץ ואומרים איכות, שאנו מתאבלים על גלות הנפש וגלות השכינה, וכל המתאבל על ירושלים יזכה לראות בנחמתה במהרה בימינו אמן.
שבת שלום


נתיב הדרש


שבת היא בחינת בית המקדש
"בין המצרים השיגוה" - שלשת השבועות של האבילות אשר מיום הבקעתה של ירושלים בי"ז בתמוז ועד לחורבנה בתשעה באב, מסוגלים הם לישראל להשגות ולהתקרבות לשכינה יותר מאשר בכל שאר ימות השנה - אומר המגיד ממזריטש זצ"ל. כי בדומה למלך שגולה ממקומו שכולם יכולים להתקרב אליו ולהשתדל אצלו למלא את בקשותיהם לכשיחזור לארמונו, והתפילה הכי רצויה באותה שעה היא שיזכה לחזור מהרה מגלותו, כך גם השכינתא שהיא בגלותא בימים אלה ביחוד, ההתקרבות אליה אפשרית יותר וההשגות של כל אחד מישראל גדולות יותר לבקש את אשר רצוי ונכון לבקש ולהתפלל על השכינה שתחזור מהרה מגלותה. וכמו שמפרש את הפסוק "ענני באמת ישעך" הצדיק רבי משה גרינוולד זצ"ל מחוסט, "ענני" הוא אומר, ענני, רבונו של עולם, בצעקתי אליך כי ב"אמת" הרי זה "ישעך", תשועתך היא זאת לכשתענני, כי "בצרתם לו צר", צרתם של ישראל צרה היא גם בשמים וישועתם ישועה היא בעליונים ובתחתונים.
ובתוככי ימי בין המצרים, בעיצומם של ימי האבילות באה שבת באה מנוחה, ושבת חזון כאי בלב ים האבילות להתנער בה מן היגון האופף, להתעטף בקדושת השבת ולהתעורר בה להשראת השכינה שגם היא מוצאת בה מנוחה בגלותה. וכשם שבהקמת המשכן בא צו מיוחד "את שבתותי תשמורו", אין הקמת המשכן ובנין בית המקדש דוחים שבת, ובעיצומה של עבודת הקודש כולם פוסקים ממלאכתה בבוא השבת. כך גם באבילות על חורבן בית המקדש לכשבאה שעת כניסת השבת השעה מכריזה וקוראת לאבלי ישראל: "התנערי מעפר קומי", התנערו ישראל מאבלותכם, קומו מישיבתכם על הארץ והתכוננו לקבל פני שבת מלכתא! כי השבת עצמה "מקדש מלך" היא השכינה בה שורה בקרב העם, ואין איפוא השעה כשרה כעת לאבלות על החורבן. בתשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה בו אין אוכלים בשר ואין שותים יין, בשל חורבן בית המקדש שבו היו מקריבים קרבנות ומנסכים יין על המזבח. אולם בשבת חזון אוכלים בשר ושותים יין, כי על כן השבת עצמה היא בבחינת בית המקדש והיא קיימת לנו גם בגלותנו, וכשם שבית המקדש עמד במרכז העם והיה לבה של הארץ, כך גם השבת עומדת במרכזם של כל ימי השבוע אשר ממנה יניקתם, כפי שנאמר בזוהר הקדוש שששת ימי השבוע מתברכים מקדושתה של השבת.


בשבילי הפרשה


וחצרות ודי זהב (א, א).
במדרש וברש"י על הפסוק נאמר: "הוכיחן על חטא העגל ומחלוקתו של קורח; "חצרות", זה מחלוקתו של קורח, "ודי זהב" זה חטא העגל" וכו'. ויש לדקדק הלא מעשה העגל היה קודם למחלוקתו של קרח ולמה הקדים את המאוחר. וכמו כן קשה על מאמר נעים זמירות ישראל בתהלים "ויקנאו למשה וגו' תפתח ארץ ותבלע דתן ואבירם וגו' יעשו עגל בחורב" וגו'. הקדים גם כן מעשה קורח לחטא העגל. ויש לפרש על פי מה דמובא במדרש (מובא ברש"י בפרשת יתרו) דאמר משה לפני הקב"ה מפני מה אתה רוצה לענשן על חטא העגל הלא אמרת "אנכי ולא יהיה לך" בלשון יחיד ולי צוית ולא להם ובזה היה מלמד עליהם זכות. והנה במחלוקתו של קרח אמרו "כלנו שמענו מפי הקב"ה אנכי ולא יהיה לך". וכונתם דמחמת ששמענו בלשון יחיד אם כן כל אחד ואחד מאתנו חשוב בעיני הקב"ה כמשה. וכעת יובן הענין, "וחצרות" כלומר מכח החטא של קרח ועדתו נתעורר "ודי זהב" דהיינו החטא של עגל דשוב אין יכולים ללמד עליהם זכות ולהצטדק כיון שמעדת קרח יש סתירה לזה כנזכר לעיל. לב אריה בשם הרבי ר' העשיל מקראקא זי"ע

ויהי בארבעים שנה (א, ג).
כתב רש"י: מלמד שלא הוכיח אלא סמוך למותו. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה וגו', עיין שם שכתב עוד שלאחר שעשה להם טובה שכבש להם ארץ סיחון ועוג, אז הוכיחן. וקשה לכאורה מי פטר אותו עד אז ממצוה זו של "הוכח תוכיח" שהוא נמנה בין התרי"ג מצוות, וכי המצות עשה של "הוכח תוכיח" לא נאמרה אלא על סמוך למיתה, הלא הוא מצוה בכל עת. אמנם נראה דבאמת מצוה זו עיקרה רק שישתדל האדם שלא יהיה על חבירו חטא, ובאיזה ענין שלדעתו ישמע חבירו לדבריו, יוכל לעשות, ורק לאפוקי שלא יאמר מה לי בחטא חבירי אין איני מחויב לעשות השתדלות למנעו מן החטא, זה הוא מה שרצתה התורה לאסור. והנה לפי הנ"ל נראה דבאיזה אופן שבוחר האדם לקיים מצוה זו וכל הדומה לה מקיים בזה מצות השי"ת ונקרא צדיק, דהכל לפי הענין שהאדם מבין שיהיו דבריו נשמעים כי לפעמים יוכל לשתוק עד שעה שיהיו דבריו נשמעים ואין בכך כלום. זהב שבא - מהרש"ג

יוסף עליכם ככם אלף פעמים (א, יא).
כשישב ה"חוזה" מלובלין פעם אחת אל שולחנו הטהור בשבת קודש, התחיל להוכיח את עצמו בבזיונות ו"חירופים" שלא נאמרו אף על אחד הריקים, עד אשר לא יכלו התלמידים לשמוע והתחילו להשתמט אחד אחד. כשראה ה"חוזה" שתלמידיו נשמטים והולכים, חזר ואמר: השי"ת יושיעכם, שלא יהיו לכם בנים גרועים ממני. התפייסו מיד התלמידים וחזרו אל השולחן. והרב הצדיק ר' ליבלי איגר מלובלין אמר: אף אצל משה רבנו היה כזאת. כשהתחיל להוכיח את ישראל: בערבה במדבר וגו' ודי זהב (ראה בפירוש רש"י). ראה שנפלו לתוך עצבות גדולה, וחזר ואמר מיד: יוסף ד' עליכם ככם אלף פעמים. "ככם", היינו: כמותכם ירבו בישראל, ואז נתפייסו. סיפורי חסידים


דרך הלכה


דיני תשעה באב שחל ביום ראשון
השנה תשעה באב חל ביום ראשון, ויש דינים שונים מבכל שנה שנוהגים בו.
א. מבואר בשולחן ערוך (סימן תקנ"ב) שבסעודה שלישית בשבת זו שהיא סעודה המפסקת מותר לאכול בשר ולשתות יין ואפילו כסעודת שלמה בשעתו, כיון שאין אבלות בשבת. וכתב ה"אגרות משה" שמותר לשיר זמירות ללא גבול בסעודה שלישית, ואף אם אינו רגיל לשיר בסעודה שלישית.
ב. יש שסוברים שאף שאין נוהגים בשבת זו אבילות, מכל מקום לא ינהג בשמחה בסעודה שלישית וישב בדאבון נפש, ולכן גם לא ישב בסעודת חברים. אבל הביא המשנה ברורה (שם) שבספר "בכור שור" סובר שמי שרגיל כל שבת לסעוד סעודה זו עם חבריו ובשבת זו נמנע, זו אבילות בפרהסיה וזה אסור, וכתב שלדעת כולם לאכול עם בני ביתו מותר.
ג. כתב המשנה ברורה (שם) שיש להפסיק לאכול בשבת זו לפני השקיעה.
ד. כשאוכל בשבת אסור לומר שאוכל כדי שיהיה לו כח לצום כי זה מכין משבת לחול, אבל במחשבתו מותר לו לחשוב כן.
ה. הגרי"ש אלישיב פסק שיחליף בגדי שבת לבגדי יום חול וכן נעלי שבת לנעלי גומי, במוצאי שבת ולא קודם.
ו. כתב המגן אברהם שאסור לטייל בשבת שהיא ערב תשעה באב, וכן כתב שאין אומרים במנחה פרקי אבות.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי יעקב יצחק זי"ע "החוזה" מלובלין בספר ייטב פנים (סיגעט) כתב: שמעתי ממורי זקני (הרה"ק בעל ישמח משה) זצלה"ה, שסיפר לנו שבימי נעוריו היה קשה בעיניו מה שהחסידים יגילו כל היום הלא מובא בשולחן ערוך: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש", ועגמה נפשו על דבר זה והתפלל אל ה' במחשבה, בנסעו לקבל פני רבו הקדוש מהר"י יצחק זלה"ה מלובלין: אנא ה' הושיעה נא בעת בואי אל הצדיק יוודע דרך תירוץ על ענין זה לבל יקשה בעיני כי אתה יודע שאין רצוני להקשות רק לדעת אורחות הענין, וכבר אמר החכם "הבא לטהר מסייעין אותו". לא אמרו מסייע לשון יחיד - רק מסייעין לשון רבים משמע הכל מסייעין אם כן גם הצדיק יסייע אותי בזה, כל זה עלה במחשבתו ובלבו, וכאשר בא אל ביתו (של רבינו) נאוה קודש, תיכף פתח הרה"ק מלובלין בחכמה וברוח הקודש ואמר לו: "למה נפלו פניך, אם אמנם איתא בשו"ע "ראוי לכל אדם ירא שמים שיהא מיצר ודואג" כו' אבל כבר אמר החכם צהלתו בפניו ואבלו בלבו, והן תאמינו כי בעת שאומר אני תיקון חצות בבכי ובתחנונים ופלגי מים, ובכל זאת אני שש ושמח. וכך הורה לי רבנו הקדוש מהר"ש שמעלקא זלה"ה אב"ד קהילת ניקלשבורג על פי משל למלך גדול שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללון אצל אוהבו ומיודעו, וכראות אוהבו את המלך בשביה הלך ילך ובכה מאין הפוגות ובכל זאת שש ושמח כי המלך נתאכסן אצלו, והנמשל כי באותה שעה שבוכה על חורבן בית המקדש השכינה כנגדו, שנאמר "קומי רוני בלילה וגו' נוכח פני ה'", ואם כתוב "הצנע לכת עם ה' אלוקיך", ולא היה ראוי לגלות לך הדבר אבל מה נעשה הלא אמרו "הבא ליטהר מסייעין אותו", לא אמרו מסייע כי אם "מסייעין" משמע הכל מסייעין, אם כן גם אני צריך לסייע" עד כאן דברי פה קדוש ה' מכובד, הרי שידע ברוח הקודש לתרץ לו מה שהקשה בלבו ומה שעלה בלבו על אומרם "מסייעין לו" לשון רבים, ומכח זה אמר מורי זקני (בעל ישמח משה) זלה"ה שזה שנאמר "קומי רוני בלילה" וגו', רוני - דייקא רינה, שם משותף לבכי ולשמחה ולזמרה, היינו שתהיה הבכיה בשמחה, והטעם "נוכח פני ה'" - ששכינה כנגדו, עד כאן דבריו הקדושים.
נסתלק בט' באב שנת תקע"ה.
נלקט מהספר "הילולא דצדיקיא"


מסילות הזוהר


מה איבדנו בחורבן בית המקדש
איכה ישבה בדד: החכמים פתחו המקרא הזה, "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה". מקרא זה העמידו אותו בישראל כשהיו בארץ הקדושה. "וזכור את בוראך" פירושו, הוה זוכר כל אלו הטובות, וכל אלו האותות והנסים, שעשה לך הקב"ה בימים הראשונים כשהיית נער באמונה, כש"א "כי נער ישראל ואהבהו".
בימי בחורותיך בזמנא וכו': "בימי בחורותיך" פירושו, בזמן שהוא בחר בך מכל עמי העולם. "עד אשר לא יבואו ימי הרעה", פירושו, ימי הזקנה, ששלטו בך העמים האחרים. ופזרו אותך בין העמים.
בימי בחורותיך יומין וכו': פירוש אחר. בימי בחורותיך, היינו ימי השנה שהם ברורים לך ושמירה עליונה עליך. והם ד' חדשים בשנה, אדר ניסן אייר סיון. שבהם נס פורים, ויציאת מצרים, וספירת העומר, ומתן תורה. אלו הם ימים שהקב"ה בחר בישראל, ובהם עשה עמהם נסים. וכנסת ישראל - שהיא המלכות, מתעטרת בבעלה - ז"א, ומתקרבת אליו.
עד אשר לא וגו': "עד אשר לא יבואו ימי הרעה", היינו ימי הזקנה, ימי הרעה ממש, שהם תמוז, אב וטבת, שבהם מתענים על חורבן בית המקדש, ושבט, הוא ג"כ ימי הרעה. אע"פ שלא נגלתה בו רעה כל כך. וסימנך "ושבט לגו כסילים ינוח".
והגיעו שנים וכו': "והגיעו שנים", פירושו, שני הגלות שישראל הולכים מטולטלים. "אין לו בהם חפץ", היינו, כי למדנו, שעתיד להיות בימי הגלות, שלא יהיה נמצא ביד אדם לקנות בשוק, שאז תכלה פרוטה מן הכיס.
עד אשר לא וגו': "עד אשר לא תחשך השמש" - היינו צורת פניה של השכינה מלמעלה ומלמטה. מי הם מלמטה. הם בעלי המשנה שהיו בארץ ישראל, פטישי הברזל, מכתתים סלעים, ועוקרים ההרים הרמים.
והאור זה התלמוד וכו': "והאור" - זהו תלמוד ירושלמי, המאיר אור התורה. אחר שנתבטל זה, כביכול, נשארו בחושך. שכתוב "במחשכים הושיבני" - זהו תלמוד בבלי, שבני העולם הולכים בו במחשכים.
והירח אלין אינון וכו': "והירח" - הוא הברייתות שהיו מאירות או חכמה סתימאה. "והככבים", אלו הם המשכילים שהיו בארץ הקדושה, כל אלו התנאים והאמוראים שכל העולם עומד בזכותם. כי כשהיו עומדים ביחד, היה אומר אדם לחבירו, מתוך מילה זו שפרחה מפיו, אני רואה מה שיהיה ביום הזה או למחר, כך וכך.
פירוש הסולם בזוהר חדש מדרש איכה סעיפים פ - פז


מעשה שהיה


מידות - בתשלום
מסופר על המשגיח ממיר הגאון הצדיק רבי ירוחם הלוי ליבוביץ זצ"ל, שפעם ניגש אליו אברך אחד בשם שלמה ובקשתו בפיו: עז רצוני להתקדש ולהזדכך בימים הנוראים ההולכים וקרבים באוירתה המיוחדת של ישיבת מיר המעטירה. חפץ אני לשוב ולשמוע את שיחותיו של המשגיח הפותחות שערים לעבודת המדות ולתשובה.
אם כך - אמר המשגיח - עליך לשלם. אי אפשר לבוא לכאן סתם כך, בחנם... הביט שלמה ברבי ירוחם כאינו מאמין; לשלם? ממתי משלמים התלמידים כאן שכר לימוד? אני מתכוון בכל הרצינות, עליך לשלם - חזר המשגיח על דבריו. חשב שלמה לעצמו: בכל מחיר אשאר כאן. שילם לרבי את הסכום הנדרש.
בימים ההם שקע שלמה ראשו ורובו בלימוד, האזין ברוב קשב לשיחותיו של המשגיח, והשקיע את כל כוחותיו בהתעלות. יום הכיפורים חלף עבר. שלמה נפרד מרבותיו ומחבריו ושב אל ביתו. כעבור שנים, התמנה שלמה לרב באחת העיירות של ליטא. יום אחד פרצה מחלוקת קשה ביותר. נרגשים ונסערים פרצו אנשים אל ביתו, מספרים לו בלהט את כל פרטי המחלוקת. ושלמה רב העיירה, חוכך בדעתו כיצד להגיב וכיצד לנהוג. ואז לפתע הדהד במוחו קולו של המשגיח באותם ימים נוראים בהם שהה כאברך בישיבת מיר. באותם ימים ייחד הרב את שיחותיו על ענין המחלוקת, ואף יעץ עצות שונות כיצד להנצל ממנה.
שלמה נהג לפי עצותיו של המשגיח ונמנע מלהכנס למחלוקת. ואכן אש המחלוקת דעכה, והשלום שב לשכון בעיירה הקטנה. בלב מלא רגשי תודה קם שלמה ונסע למיר כדי להודות למשגיח על עצותיו הנפלאות. חייך רבי ירוחם ואמר: כאשר הגעת לכאן ובפיך הבקשה לשהות בישיבתנו בימים הנוראים, חשבתי בלבי, הן מכיר אני את תכונותיך, מן הסתם תקבל רבנות ביום מן הימים, ואפשר שתפול לתוך מחלוקת, והחלטתי להכין אותך לתפקידך, אך ידעתי שהדברים עלולים לחלוף ליד אזנך ולא לחדור אל לבך פנימה, לכן בקשתי ממך תשלום, שכן אם תשלם - תזכור היטב את כל דברי. עכשיו יכול אני להחזיר לך את כספך, הוא מונח אצלי ולא השתמשתי בו כל השנים. עד כמה נזהר המשגיח הגדול, רבי ירוחם ממיר זצ"ל, למנוע את אש המחלוקת.
לוקט מהספר החדש "ארך אפיים"


חוד הפרשה


א. איזה ענין הוזכר ברמז מפני כבודן של ישראל?
ב. כמה היה גודלן של הנחשים והעקרבים במדבר?


שינון הלכה


א. איזה מחלה מביאה בקנאה?
ב. במה זוכה האדם שלא מקנא?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael