אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
פנחס

קולמוס העורך


בספר בני יששכר (מאמרי חודש אב ד, יב) כותב: נראה לי כשילמוד האדם איזה לימוד ואינו מבין, יהרהר בתשובה ויתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה, ועל ידי זה תתעורר דעתו להתבונן מה שלא ידע...
והנה תשכיל ותדע מה שאמרו חכמינו ז"ל (ירושלמי יומא א, א) "כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". ומהראוי לעיין, הלא רבים וכן שלמים יסודי עולם הלכו למנוחות ולא נבנה בית המקדש בימיהם.
אבל באמת הוא, הצדיקים בכל זמן בונים בימיהם חלק מבית המקדש, כל אחד חלקו השייך לנשמתו, וכל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. על כן כאשר האדם אינו מבין בדעתו איזה ענין בלימוד תורתו, הוא מפני שחלק בית המקדש שלו עדיין לא נבנה - מגודל חטאיו. הנה ישוב אל ה' על עוונותיו ויתפלל על הגאולה, ותתחזק דעתו ויראה פלאות מה שלא ידע עד עתה. שבת שלום


נתיב הדרש


איך קיבל פנחס את שכרו בעולם הזה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי... הנני נותן לו את בריתי שלום (כה, יא).
מובא במדרש (פר' בא): "בדין הוא שיטול שכרו". וצריך להבין, הלא אמרו חז"ל (קידושין לט:) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (שכר המצוות - לא מקבלים בעולם הזה). ונראה דהטעם ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" הוא משום שמצוה גוררת מצוה, דלכן אי אפשר לשלם השכר בשביל המצוה, כי עדיין לא נגמרה המצוה, כיון שהיא גוררת אחריה עוד הרבה מצוות. ואם תאמר הלא לכל מצוה יש קצבה עד כמה תגרור, אולם כיון שהאדם הוא בעל בחירה יש לחוש שמא יתקלקל, ולכן אי אפשר לשלם שכר מצוה בעולם הזה. אמנם, המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, והטעם בזה הוא משום שהאבות של אותו האיש שהחזיר למוטב מעתירים עבורו בגן עדן שלא יתקלקל. ואדם כזה יכול ליטול שכרו גם בעולם הזה. וכיון שפנחס זיכה את הרבים, כמו שכתוב: "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי", בדין שיטול שכרו בעולם הזה.
ובזה תובן המשנה (אבות ב, ב): "וכל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתם" - שאבותיו של המזוכה מעתירים בעדו בגן עדן, וע"י כך: "וצדקתם עומדת לעד" - שלא יתקלקלו, "ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה", שאוכל לשלם לכם שכר מצוות גם בעולם הזה, "כאילו עשיתם" - את כל המצוות העלולות להגרר ממצוה זו של זיכוי הרבים, כי מאחר שאין לחוש שתתקלקלו, כי זכות אבותם מסייעת אתכם, אפשר לשלם לכם שכר עליהם. כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זצוק"ל


בשבילי הפרשה


צרור את המדיינים והכיתם אותם (כה, יז).
האדמו"ר רבי הניך מאלכסנדר כך הוא אומר: "צרור" לשון הוה, תלחם כנגד האויב בנפש - הוא יצר הרע - תמיד תמיד, אפילו אינך יודע אותו עכשיו נלחם בך בשום ענין. מה טעם? מפני ש"צוררים הם לכם בנכליהם", מפני שכוחות הטומאה נלחמים להחטיאך במחשבה שבמוח, במקום הכמוס שאינך מרגיש, ובהכרח עליך לאסור מלחמה כנגדם בכל עת. ממעינות הנצח

יפקד ה' אלקי הרוחות איש על העדה וכו' (כז, טז).
כל רועה צאן בכל מה שמטיב עם הצאן אין כוונתו לטובת הצאן כי אם להרבות הונו ורכושו. יוצא שאינו הרועה להצאן אלא לעצמו ולהנאתו, ואם יגיע לידי סכנת נפש מסיר השגחתו מהצאן וכל אשר לו יתן בעד נפשו. אבל לא כן יהיה הרועה ישראל. אלא ימסור את נפשו לטובת הצאן קדשים עם ה' אלה ולא ירעה את עצמו אלא את הצאן ויצא לפניהם ויבוא לפניהם, וגם בעת הסכנה יעמוד הרועה בראש החלוץ ויצא לפניהם, ולא כמו הרועה צאן שהוא הולך אחורנית שאם בא יבוא השודד מלפני הצאן ימלט הוא מאחורי הצאן, אולם רועה ישראל ילך ויבוא "לפניהם" דייקא, ולא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין "להם" רועה כנ"ל. כתב סופר

ונתת מהודך עליו (כז, כ).
זקנים שבדור אמרו פני משה כחמה פני יהושע כלבנה (גמרא). כשנפטר הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מסקוירא זי"ע נכנסו נכבדי העיר לבנו הרה"ק ר' יוסף מאיר ממחנובקא זי"ע לעטרו בכתר ההנהגה למלא מקום אביו הק', והוא מרוב ענוותנותו סירב באמרו כי שבילי הצדקים לא נהירים ליה. אמר לו אחד מהנכבדים דשם: הנה שמעתי מזקני החסידים שכשנפטר המגיד מטשערנאביל זי"ע אז סירב בנו הרה"ק ר' יצחק מסקווירא זי"ע לקבל על עצמו עול ההנהגה בטענה זו ששבילי הצדיקים לא נהירים ליה, ועם כל זאת היה אחר כך צדיק מפורסם. נענה לו הרה"ק ממחנובקא ואמר: בדבריכם מבואר מאמר הגמרא: "זקנים שבדור אמרו פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה", שלכאורה קשה הלא גם צעירי הדור ראו שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, ולמה דווקא הזקנים אמרו ככה, אלא כנראה שמפני שהצעירים ראו את משה בזקנותו ואת יהושע בנערותו, על כן חשבו כי גם משה בימי נעוריו היה כפני לבנה, ורק בזקנותו היה כפני חמה, אבל הזקנים שהם ראו פני משה כפני חמה גם בימי נעוריו, לכן אמרו פני משה כחמה וכו' אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.


דרך הלכה


דיני פתיחת בקבוקים בשבת
א. פקקי פלסטיק כמו שמצוי בבקבוקי שתיה, הגרי"ש אלישיב אוסר לפותחם בשבת משום איסור תיקון כלי ומחתך, וכן סובר הגרח"פ שינברג שיש בזה איסור מתקן כלי, שבפתיחה נהפך הפקק לכלי. וסברתם שאף שהפקק היה כלי לפני כן כשיצרו אותו, מכל מקום כשסגרו אותו על הבקבוק מתבטל שם כלי ממנו, ולכן כשפותחים את הבקבוק הוא נהפך שוב לכלי.
והגרש"ז אויערבך סובר שמותר לפתוח בשבת פקקי פלסטיק, וטעמו כיון שאין בזה תיקון כלי כי הפקק כבר היה ראוי לפני כן, לכלי, ומשום איסור מחתך סבר שאין חשש כיון שמחתך איסורו הוא חיתוך לפי מידה, וכאן אין לו ענין לחתוך לפי מידה דהיינו הסימון של חיתוך הפקק, ומה שחותך כך, כי כך זה יותר נוח לו לחתוך, (והגרי"ש אלישיב סבר שזה כן נחשב מחתך כיון שלמעשה מתכוון לחתוך לפי הסימון של חיתוך וזה לפי מידה ונחשב מחתך). ומשום איסור קורע אמר הגרש"ז אויערבך שאין בעיה בפקק כיון שזה דומה לקורע עור שעל פי החבית שמבואר בתוספתא (ביצה) שאין בזה איסור קורע.
ב. הגרי"ש אלישיב סובר שיש אפשרות לפתוח פקקי פלסטיק, ולא יהיה בזה איסור, על ידי שירחיב את הפקק מלמטה עד שיהיה אפשרות לפותחו מבלי לחתוך.
ג. יש שסברו שאסרו לפתוח פקק גם אם אינו מפריד את כל הפקק מהבקבוק, ורק חותך מעט ועדיין הפקק מחובר לבקבוק.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי שלמה מקארלין זצוק"ל
הרה"ק רבי שלמה נולד בשנת ת"ק לערך לאביו רבי מאיר הלוי סגל ולאמו הצדקנית מרת יוטא, הסתופף בצל המגיד הגדול ממעזריטש והיה מתלמידי הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין, לאחר הסתלקות הרה"ק מקארלין הכתירוהו החסידים אלוף לראשם וכיהן בנשיאות קודש כשלושים שנה. באחרית ימיו עבר לדור בעיר לאדמיר, בעת הפרעות האיומות שהשתוללו ברוסיא בשנת תקנ"ב, ירה בו חייל בשבת קודש שבעה עשר בתמוז ושכב במיטת חליו עד יום החמישי כ"ב תמוז שאז יצאה נשמתו בטהרה, צדיקי דורו אמרו עליו שהיה משיח בן יוסף שדינו ליהרג על קדושת שמו יתברך.
רבינו נסע פעם עם תלמידו מרן הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש, ונכנסו לפונדק אחד והיה שם גם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז, בתוך כך נכנסו שני שרי צבא ודברו אל רבינו, ורבינו ישב דבוק בשרעפי קדשו ולא פנה אליהם כלל, ובערה כאש חמתם ושלפו חרבותם מנדנם והניחו על צווארו לאיימו, ורבינו ישב בדביקותו ולא נע ולא זע מהם, ולבסוף עזבוהו לנפשו, והרה"ק מלעכוויטש החוויר אז מרוב פחד ונשאר בחוורון פניו כל ימי חייו. ואמר הרה"ק מלעכוויטש שאז הבין לפרש מאמר הגמרא (ברכות י) אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים - דהיינו שלא יפסיק עצמו מן הדביקות.
אמרו משמו של רבינו שאמר, אפשר להחיות מתים לפקוד עקרות ולרפא חולים, אבל קשה מכולם הוא להכניס יראת שמים בלב יהודי. פעם עבר אחד מתוך ריצה בהולה לפני בית רבינו. ציוה רבינו שיביאוהו לפניו, ויצאו המשמשים להביאו אך הלה התנגד בכל כוחו עד שהתגברו עליו והכניסוהו לבית, ואמר רבינו שתיכף יגזזו לו שערותיו המגודלות, וכן עשו לו, לאחר שגלחוהו נאנח האיש לרווחה כמי שמתפכח משכרונו, ואמר שאינו יודע מה היתה לו אך נכנס בו רוח שטות ובער בו כאש זרה שילך להשתמד רח"ל... ועכשיו נגוזה מחשבתו ונתיישבה עליו דעתו.
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


מדוע אנו מכנים את רבון העולם בכל מיני כינויים
ואית למנדע דאיהו וכו': ויש לדעת, שהאין סוף נקרא חכם בכל מיני חכמות, ומבין בכל מיני תבונות, וחסיד בכל מיני חסדים, וגבור בכל מיני גבורות, ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות, ומלך בכל מיני מלכות, עד אין סוף ועד אין חקר. ובכל אלו המדרגות, באחד נקרא רחמן, ובאחד נקרא דיין, וכך בכמה מדרגות עד אין סוף.
שואל: א"כ יש בו שינוי בין רחמן ובין דיין. ומשיב: אלא קודם שברא העולם הוא נקרא בכל אלו המדרגות, על שם הבריות שהיו עתידות להבראות, ואם לא על שם בריות העולם, למה נקרא רחום דיין, שעל מי ירחם. אלא שנקרא כן על שם הבריות העתידות. אבל בו עצמו אין חס ושלום שינוי.
ובג"ד כל שמהן וכו': ומשום זה, כל השמות הם כינויים שלו על שם מעשיו. כעין זה ברא נשמה בצורה שלו הנקראת על שם פעולותיה שבכל אבר ואבר של הגוף, הנקרא עולם קטן. כמו שרבון העולם נוהג בכל בריה ובכל דור כפי מעשיו, כך הנשמה היא כפי מעשיו של כל אבר ואבר. אבר ההוא שעושה בו מצוה, נקרא נשמה לחמלה וחסד וחן ורחמים הנפעלים בגופו. ובאבר ההוא שעושה בו עבירה. נקרא נשמה לדין וחימה וכעס, הנפעלים בגופו. אבל לחוץ מן הגוף, למי יהיה חמלה או אכזריות, מחמת מעשי הגוף.
אוף הכי מארי וכו': אף כך, רבון העולם, מקודם שברא העולם וברא הבריות שלו, למי נקרא רחום וחנון או דיין. אלא כל שמותיו הם כינוים, ולא נקרא בהם אלא על שם בריות העולם. ומשום זה כשבני הדור הם טובים הוא נקרא אליהם הוי"ה במדת רחמים, וכשבני הדור הם רשעים, הוא נקרא אליהם אדנ"י במידת הדין. כי לכל דור ולכל אדם נקרא לפי המדה שלו, אבל לא שיש לו מדה ידועה, ולא שם ידוע.
כגוונא דספיראן דכל וכו': כעין הספירות, שכל ספירה יש לה שם ידוע, ומדה וגבול ותחום, ובאלו השמות מתפשט רבון העולם ומלך בהם, ונקרא בהם ומתכסה בהם ודר בהם כנשמה באברי הגוף, ומה רבון העולמים אין לו שם ידוע ולא מקום ידוע, אלא ממשלתו בכל צד שבעולם, אף כך אין לנשמה שם ידוע, ולא מקום ידוע בכל הגוף, אלא ממשלתה היא בכל צד, ואין אבר פנוי ממנה.
ובג"ד לית לרשמא וכו': ומשום זה אין לציין את הנשמה במקום אחד שבגוף, שאם לא כן, אלא שתציין אותה במקום אחד, נמצא שחסר ממשלתה בשאר האברים. ואין לקראה בשם אחד או בשנים או בג', לומר שהיא חכמה ומבינה, ויש לה דעת, ולא יותר, שאם עושה כך נמצא שחסר לה שאר המדרגות.
כ"ש למארי עלמא וכו': כל שכן לרבון העולם, שאין לציין אותו במקום ידוע, או לקראו בשם ידוע, או להכפיל אותו בהם, או לשלש אותו בהם, דהיינו המדרגה של המרכבה, שנאמר בה "קדושה לך ישלשו". כי כל המדרגות של כל המרכבות שלו, הם משולשים, כמו, האבות הן הן המרכבה, שהם דמות אריה שור נשר. שהם מרכבה לאדם, שנאמר עליהם, "ודמות פניהם פני אדם". ומצד הנוקבא, הם, אריה שור נשר, שולטים על אדם, שהוא שם הנוקבא, והנוקבא היא מרכבה. אל אריה שור נשר. ומשום זה נאמר עליה קדושה לך ישלשו.
פירוש הסולם פרשת פנחס סעיפים תתנ"ח - תתס"ג


מעשה שהיה


המפרנס - ד
תקציר:
עורך הדין וינגוט גירש מביתו בבזיונות את הצדיק הקדוש רבי נחום מהורדנא זי"ע בעת שביקש ממנו נדבה. לוינגוט היה קשר עם שר האוצר וביניהם נקשרו קשרים סמויים שביום מן הימים נתגלה שעסקיהם היו בגניבות מקופת המלוכה שביצע שר האוצר ותמורת "מתנות" שקיבל וינגוט הבטיח שאם יתפס ייצגו באופן הטוב ביותר. וינגוט נשפט לשנתיים מאסר. לאשתו לא הועילו כל תחנוניה לפני מי שרק יכלה להתחנן. בוקר אחד לא מצאה אף פרוטה כדי לקנות לחם לילדיה והסתפקה האם למכור את מטלטליה. בעודה מסתפקת שומעת נקישות בדלת. היה זה הצדיק רבי נחום'קה מהורדנא שהבטיח שיתן להם עשרים וחמשה רובל מידי שבוע וכך היה, ואף היה מעודדה, וכן לא הסכים שתמכור חפצים מביתה, כדי שכשיחזור בעלה לא תיפול רוחו ויוכל להמשיך לחיות כמימים ימימה.

שנתיים ימים ישב עורך הדין בכלאו. שנתים ימים שבהם הרגיש האסיר כל רגע וכל דקה של כל שעה ביממה, מלבד השעות הספורות בהן שקוע היה בשינה, שגאלה אותו לזמן מועט, מיסורי נפשו על מצוקתו. חדר הכלא האפור, המיטה הצרה הקבועה בריצפה, השרפרף הבלתי נוח והמכוער, התיקרה הקמורה המשחירה, הכתלים המסואבים והריצפה המלוכלכת, חברו כולם, להשרות רוח נכאה על האסיר שירד מאגרא רמא לבירא עמיקתא. די והותר זמן עמדו לרשותו של עורך הדין. ובזמן המרובה, בהתיחדו עם עצמו, היו מחשבותיו סובבות עולם ומלואו, על פי רוב הסבו לו מחשבות אלו צער וענויי נפש. בלב לחוץ חשב על בני משפחתו. כיצד מתכלכלת זוגתו? אולי מכרה את הבית כדי להחיות את נפש ילדיה במצוקתה? החפצים, הכלים הנדירים הללו, ודאי נמכרו בזיל הזול... כאשר זקוקים לכסף אי אפשר לעמוד על המקח יותר מדאי. הוא שוטט ברעיונותיו בגן ביתו, על ערוגות הפרחים אותם נהג לטפח במו ידיו, השער הקטן אותו צבע להנאתו לפני זמן מה וקבע בו שלט באותיות מוזהבות. ולפתע נזכר ביהודי הכפוף הזקן שבא לבקש נדבה ביום סגריר... בלי משים עלתה בו חמתו להשחית. הוא חרק בשיניו והחוה בידו תנועה כאילו לגרש את המחשבה הטורדנית. גם ידידיו של עורך הדין חלפו לפניו בעיני רוחו. לפניו בסך. מידי הזכרו בחוג מכריו היה סומק פושט, מה גדולה החרפה! מה גדול הכאב! כיצד קורה לו כך לאדם רם מעלה ויהיר שיושלך לבור כפושע נקלה?! כאשר תמו ימי מאסרו היה מר וינגוט אדם שבור ברוחו ובגופו. כמתכת נמסה היוצאת מכור ההיתוך היה עורך הדין. אישיותו הקודמת של טרם מאסר התנפצה לחלוטין, מוכן היה לגלוש ולהתעצב לפי התבנית שתקלוט אותה אליו. הוא חזר הביתה באישון ליל, חסד ביקש לא לשחררו עם אור היום. בוש הוא להיראות בפני מכריו בדמות זו של אסיר היוצא לחפשי. אשתו המתינה בחוץ כולה רועדת מהתרגשות ומתח לקראת הרגע בו תראה את בעלה, כי הלא נאסר עליהם להתראות במשך השנתיים בהן ישב בכלאו, הרהורים עצובים אפפו את מוחה. עליה לאזור אומץ להתגבר על הבעתה שתתקפה בודאי, בראותה את בעלה שאסור היה שנתיים תמימות. כלום לא השפיעו המאסר והענויים על נפשו? ומה מצב בריאותו הגופני? ובעודה עומדת מתיסרת מאידך על הפגישה ושמחה מצד שני על השיחרור, הופיע האסיר המשוחרר. המשך יבוא בס"ד
לוקט מ"ניצוצי אור"


חוד הפרשה


א. "הם מי מריבת קדש". מילת "הם" באה לומר שזה מעלה או חסרון? מעלה. חסרון.  ב' התשובות נכונות.

ב. האם לקרבן חטאת יש נסכים? כן. לא. מחלוקת בגמרא. מחלוקת התנאים.


שינון הלכה


על פי אורחות צדיקים שער הרצון
א. מי הוא זה השפל שלא קרא ולא שנה והרי הוא יושב עם האבות ומשיח עמם?

ב. מה לומדים מהפסוק "הטו אזנכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם".




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael