אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בלק

קולמוס העורך


מובא בספרים הקדושים שהראשי תיבות של חודש תמוז הוא ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים, לרמז שצריכים כבר מעתה להתכונן לימי הרחמים.
בספר "נפלאות הבעל שם טוב" הביא סיפור שהיה בחולה אחד שהיה כבר לאחר יאוש, גם לאחר שביקר אצלו רופא יהודי גדול, והחולה לא היה יכול כבר לדבר. הזדמן הבעל שם טוב לאותו מקום וקראו אותו אל החולה. מיד בבואו ציוה לבשל לו מרק של בשר ואמר שלאחר מכן יתחיל לדבר. נתנו לו מרק ולאחר ששתה ממנו נתרפא מעט עד שלבסוף הבריא לגמרי. שאל הרופא את הבעש"ט, כיצד ריפא אותו, הלא ידעתי שנתקלקלו הגידין, ואותן הגידין אי אפשר לרפאות. אמר לו הבעש"ט, אתה השגת את החולה בגשמיות, ואני השגתי את החולה ברוחניות. כי יש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכנגדם יש רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכשאדם פוגם חס ושלום, מתקלקל האבר או הגיד שכנגד החטא, וכשעובר על הרבה "לא תעשה" יתקלקלו הרבה גידים, ואין הדם נובע בהם ואז האדם בסכנה, לכן דיברתי עם הנשמה שתקבל עליה תשובה וקיבלה עליה, ובזה תוקנו כל האברים והגידין ויכולתי לרפאות אותו.
ה' יזכנו שנזכה לתשובה שלימה ונזכה להיות בריאים ברמ"ח איברינו ושס"ה גידינו הרוחניים והגשמיים.
שבת שלום


נתיב הדרש


מהיכן לקח עם ישראל את כוחו האיתן
התפעלותו של בלעם מהיות בני ישראל מובדלים מן העמים, מובנת היטב על פי דברי הרמב"ם הידועים בהלכות דעות (פרק ו). שם אומר הרמב"ם: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו". כלומר, האדם מטבעו מחקה את סביבתו ובעצם חייו מתנהלים על ידי אחרים.
לפי זה, מובן היטב מדוע התפעל בלעם כל כך בראותו את בני ישראל מובדלים מאומות העולם בכל דבר; בלבוש במאכל, בגוף ובפתחיהם. וכבר אמר הנביא "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ). ובמדרש: "גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים וכו'. גדול הרועה שמצילה" למרות היותם במיעוט, הם מחזיקים מעמד באורח חייהם השונה מכולם, לא מתערבים ולא מתבוללים בשאר האומות.
עם ישראל עומד איתן בהכרתו בבורא עולם ובתורתו, ומתגבר על שבעים הזאבים המשתוקקים לטורפו. מהיכן לקח עמנו את הכוח העצום להתגבר על שבעים זאבים ולא להיות מושפע מהם במאומה?
את התשובה לשאלה זו נותן בלעם בפסוק זה עצמו. כהקדמה לקביעה "הן עם לבדד ישכון", אומר בלעם: "כי מראש צורים אראנו - אלו האבות, ומגבעות אשורנו - האמהות". וכפי שפירש רש"י שהאבות והאמהות מהוים את התשתית והיסוד לחוזקה וחוסנה של האומה כולה במשך כל הדורות.
ואכן רואים אנו בעליל כי את הכח של "לבדד ישכן" ירש עם ישראל מהאבות הקדושים. על אברהם אבינו נאמר "אברהם העברי" וחז"ל מפרשים: "כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר" (מדרש רבה בראשית מב). יחיד היה אברהם בדרכו - דרך ה', נגד כל העולם שעבדו עבודה זרה, הוא עמד איתן כחומה באמונתו בה', לא התערב ולא התבולל בהם. אדרבא הוא הלך ולימד את כל העולם שיש בורא אחד ויחיד, קונה שמים וארץ.
"חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב". גם בנידון דידן אמורים הדברים. חובתנו היא להחזיק מעמד בתוך המבול הגדול שאנו עומדים בו. עלינו להבדל מן הגויים ומהיהודים המושפעים מהם, לא להתפעל מהם כלל וכלל אלא אדרבה, להאציל עליהם מאור התורה ולהאיר את מחשך מעשיהם.


בשבילי הפרשה


ויאמר בלעם חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי (כב, לד).
האדם צריך להאמין באמונה שלימה שכל הסיבות אשר יבואו עליו לא מעצמם באים, רק הכל בהשגחה מן השמים כי הוא סיבת כל הסיבות, ואם אין אדם מאמין זאת הוא חטא גדול כי יאמר כי ח"ו "יש דבר חוץ ממנו יתברך ר"ל.
וזה הפירוש "ויאמר בלעם חטאתי" - בזה בעצמו שלא ידעתי שאתה נצב לקראתי. כי היה לי להאמין שהאתון אינו עושה מעצמו שום דבר רק הרצון מהשי"ת הוא כן, ונצב לקראתי, שאינו רוצה שאלך שמה. חסד לאברהם - ראדומסק

ויאמר בלעם חטאתי (כב, לד).
בלעם אמר "חטאתי". ומובא במדרש תנחומא "להודיע שהיה רשע גמור וידע שאין עומד בפני פורעניות אלא תשובה וכל האומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו". מזה נראה כמה מעט וכחוש היתה תשובתו, וכיון רק שלא יוכל המלאך ליגע בו, ובכל זאת זכה שתיכתב בתורה הקדושה אמרו חטאתי.
מזה יש לימוד עצום שלא יאמר אדם שעדיין אינו מוכן לתשובה וכדומה, הכל הבל, רק בכל עת פתוחים שערי תשובה וגם על זה שייך שיעשה תשובה, אף שלא לשמה ויזכה אחר כך להכיר מקומו וישבר לבו באמת עד שיזכה לתשובה אמיתית.
ובאמת כל חטא בורא מחבל ר"ל האורב על נפש החוטא (כמובא באריכות בס' הק' תומר דבורה) ועל ידי זה עבירה גוררת עבירה וח"ו הולך ומתנענע, ועל ידי חזרתו לזעוק "חטאתי" אין להם עוד רשות ליגע בו למושכו על כל פנים יותר להרע, כמפורש במדרש תנחומא.
ובכן כשיונח לו מעט מהיצר המושכו יוכל לשים אל לבו להתבונן כמה מר לו מר במרדו בה' יתברך מחמת חמדה גרועה ר"ל.
והלא באמת כל איש ישראל מוכן למסור נפשו וכל חיותו מפני כבוד השי"ת במצוות שצריכים ליהרג ולא יעבור, ואיך יעלה על דעתו לסור ממוראו יתברך שמו לידבק במחמדי הבל. שפתי צדיק

ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד (כד, כט).
יש לומר על דרך המוסר, על פי הידוע דרשעים מלאים חרטות, ואם היה האדם יודע טרם ניגש לעבור את פי ד' איך ירגיש לבסוף אחר עשיתו את העבירה, שאז יהיה מלא עצבות ומרירות, לא היה בא מעולם לא לידי חטא ולא לידי עבירה ועון כלל, רק שהיצר הרע מסמא את עין האדם לבלתי הבין סוף מעשה במחשבה תחלה, (והן הן דברי חכמינו ז"ל "רשעים תחלתן שלוה וסופן יסורים").
וזהו, "ראשית גוים עמלק", דידוע כי עמלק הוא היצר הרע, וכל כוחו וחילו של היצר הרע הוא בהראותו לאדם "ראשית גוים" - איך רשעים תחלתן שלוה, ועל ידי זה מסית את האדם לעבירות, ועל זה באה התורה להזכיר את האדם, "ואחריתו עדי אובד" כלומר בא וראה מה יהא באחריתו, "עדי אובד" - שיאבדו כל עשתנותיו ותאוותיו ויתחרט מאוד על כל מה שעשה, כי רשעים מלאים חרטות, לכן מה טוב לזכור אחרית דבר מיד בראשיתו. כרם שלמה - באבוב



דרך הלכה


פתיחת בקבוקים בשבת
בפתיחת בקבוקים בשבת יש לדון מצד איסור "מחתך" שמפריד את הפקק מהטבעת שמחוברת אליו, וכן מצד איסור "קורע", ומצד "תיקון כלי" שעכשיו הבקבוק והפקק נחשבים כלי על ידי הפתיחה.
א. בקבוקי בירה שהפקק שם אינו מחובר לטבעת ואפשר לפותחו בלי לחתוך כלום, כתב החזון איש שמותר לפתוח, ואין בזה חשש תיקון כלי כיון שזה דומה למגופת חבית שמבואר בגמרא שלא נחשב מחובר לחבית ומותר לפותחו.
ב. פקק של בקבוקי מיץ ענבים ויין, בשו"ת מנחת שלמה ושו"ת מנחת יצחק כתבו שאסור לפותחו בשבת משום תיקון כלי, שעל ידי הפתיחה הפקק נחשב כלי, וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגרש"ה וואזנר והגרח"פ שינברג.
ג. אם התחיל לפתוח את הפקק לפני שבת, אף על פי כן אסור להמשיך לפותחו בשבת.
ד. פקק של מיץ ענבים שעושים ביצור ביתי, שהפקק אין לו טבעת ואופן הפתיחה שבו הוא בלי לחתוך את הפקק מהטבעת, ורק הוא מכוסה בנייר או נילון שעוטף אותו, מותר לקרוע נייר זה בשבת כדי לפתוח את הפקק כיון שהקריעה הזו היא דרך השחתה, ואין איסור כאן לעשות כן.
ה. הגרי"ש אלישיב סובר שמותר לנקב פקק של מיץ ענבים ואחר כך יהא מותר לפתוח את הפקק, ויש שאסרו לנקב.
ו. אם פתח בקבוק לפני שבת ונשאר על הפקק שיירים מהטבעת, הגרי"ש אלישיב סובר שאסור להסירו, משום מחתך.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זצוק"ל בעל "עטרת צבי"
הרה"ק רבי צבי הירש בן רבי יצחק אייזיק מכפר סאפרין, מגדולי תלמידי הרה"ק מלובלין. נסתלק בי"א לחודש תמוז תקצ"א, האיר אור עולם בספריו הקדושים "עטרת צבי" על הזוה"ק "פרי קודש הילולים" על הפרי עץ חיים, ועוד.
פעם נפלה בתו בחולי קשה, וביום שמחת תורה באו לקרוא לרבינו שכבר התחילה הגסיסה רח"ל, ונענה רבינו ואמר - רבונו של עולם, הרי ציוויתנו לשמוח היום בשמחת החג, וגם נצטווינו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, מתוך שמחה, ואיך יארע לי כזאת היום, הלא אין מערבין שמחה בשמחה, ונענו לו מן השמים ודחו הגזירה עד לאחר יום טוב.
אחר יום טוב, נענע רבינו - בת דינא בטל דינא, דהיינו כיון שלן הדין שעבר יומו בטל לגמרי... וכך הוה, שחזרה לבוריה.
פעם חלה נכדו והיה צם ובוקע רקיעים לרפואתו, ושאל רבינו לאחד משלום החולה, וענה הלה ששמע שהוטב קצת, ובאמת באותו הזמן היה מצבו נואש, רק האיש לא רצה לצערו לכן אמר כך שיש שינוי לטובה, והתחזק רבינו בתפילותיו ולאחר כמה ימים הבריא לגמרי. והיה רבינו מפליאו למאוד - א שכל פון א יונגערמאן.
אחד מחסידיו היה מתענה משבת לשבת ושלח אליו רבינו את חתנו הרה"ק מראז'לי ביום רביעי בשבת להזכירו שיבוא לביתו לאכול.
ואמר לו רבינו - בני אלמדך להתענות, אם מתענים ומרגישים רעבים אין זה נקרא תענית.
פעם ישב לפני רבינו חתנו בן אחיו הרה"ק רבי יהודה צבי מראז'לי והתאונן לפניו מאוד על ירידת הדורות שהולך ויורד, ובכה ואמר - ולמי כבר יבוא המשיח? והרכין רבינו את ראשו, ואמר: "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבואו שמה ולהם אתננה" (דברים א, לט), דהיינו שלפני ביאת המשיח יהיה דור ירוד מאוד, שלא יהיה להם דעת לבחור בין טוב לרע ולא ידעו לחלק ביניהם, "המה יבואו שמה ולהם אתננה", להם יבוא המשיח.
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


בלעם ניסה לפחות לחולל כשפים על ידי חמורו, אבל היא נטתה מזה
ותרא האתון את וגו': "ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו". בדרך, היינו בדרך ההוא שהיה נשקע בתוכו. דהיינו דרך הכשפים והקסמים. וחרבו שלופה בידו, שואל, וכי, אם יצא כנגד האתון, למה הוא צריך חרב. ואם הוא יצא כנגד בלעם, למה ראתה אתונו והוא לא ראה אותו. ומשיב, אלא נזדמן לכל. בין לאתון ובין לבלעם. המלאך נזדמן כנגד האתון להוציאו מן דרך ההוא שנטען בה דהיינו הכשפים והקסמים שניתנו על האתון ובמה הוציאו. ברחמים. ונזדמן כנגד בלעם, להענישו על שהוא היה רוצה ללכת ברשות עצמו. ולא ברשות שלמעלה.
א"ר יוסי השתא וכו': אר"י, עתה יש לשאול, אם דבריו של בלעם, היו באים מצד ספירות התחתונות ולא מצד אחר, למה כתוב, "ויבא אלקים אל בלעם וגו'. ואך את הדבר" וגו'. א"ר יצחק כך למדתי, שזה אלקים כאן, כולם היו מלאך, וההוא, בא מצד דין קשה. שבו אחוזים הכח והתוקף של אלו כתרים התחתונים, שבלעם היה משתמש בהם. ומשום זה, כתוב, "ויבא אלקים אל בלעם, ויאמר אלקים אל בלעם". כי לפעמים נקרא מלאך בשם העליון.
"ותט האתון מן הדרך": היינו שנטתה מן אותו הדרך שהיתה עמוסה מצד דין קשה כנגד ישראל. שואל, ובמה ראה בלעם, שהיא נטתה מן הדרך ההוא. אלא הכי א"ר שמעון, שאפילו בדרך היה רצה להזיק לישראל, בכח אתונו, וכיון שלא עלה בידו, מה כתוב, "ויך את האתון במקל". שפירושו, שהעמיס עליה והלבישה בכחות דין קשה ותקיף. ז"ש "במקל". במקל הוא בדיוק, שהוא דין קשה ותקיף. במקלו לא כתוב, אלא במקל, דהיינו, במקל הידוע שהוא דין קשה.
פוק חמי כמה וכו': צא וראה, כמה חזקה היתה החכמה של אותו רשע, והתשוקה שלו להזיק את ישראל, כי הוא השגיח לצאת מרשות של מעלה, המונע ממנו את זאת, מחמת תשוקתו להתכבד, ולהזיק לישראל.
"ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים": מה כתוב למעלה. בתחילה כתוב, "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה", דהיינו, ותלך בדרך ישר מצד השדה שהוא המלכות, ונטתה ממה שהיה בה מדרך הכשפים שהעמיס עליה בלעם. "ויך בלעם את האתון להטותה הדרך", היינו להטותה מאותו הדרך של שדה. שהוא המלכות דקדושה. אל הדרך שלו של הכשפים. א"ר יוסי בין המלאך ובין בלעם היתה האתון בצרה. אח"כ כשראה בלעם שאינו יכול להטותה מדרך השדה, אז "ויך את האתון במקל". כמו שלמדנו, שמקל הוא דין קשה.
ויעמוד מלאך ה' וגו': א"ר אבא כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, אלו הפסוקים רמוזים בחכמה עליונה. וכי בחנם יצא מלאך הזה להראות לאתון אחת, או לעמוד בין כרמים כנגדה פעם כאן ופעם כאן, אלא הכל סוד עליון הוא, ובכל, רצה הקב"ה כדי להגין על ישראל, ולא ישלטו בהם מינים הרעים, משום שהם חלק הקב"ה. פירוש הסולם פר' בלק סעיפים תכ"ז - תלב


מעשה שהיה


תקציר:
עורך הדין וינגוט גירש מביתו בבזיונות את הצדיק הקדוש רבי נחום מהורדנא זי"ע בעת שביקש ממנו נדבה. לוינגוט היה קשר עם שר האוצר וביניהם נקשרו קשרים סמויים שביום מן הימים נתגלה שעסקיהם היו בגניבות מקופת המלוכה שביצע שר האוצר ותמורת "מתנות" שקיבל וינגוט הבטיח שאם יתפס ייצגו באופן הטוב ביותר. וינגוט נשפט לחמש שנות מאסר. לאשתו לא הועילו כל תחנוניה לפני מי שרק יכלה להתחנן. בוקר אחד לא מצאה אף פרוטה כדי לקנות לחם לילדיה והסתפקה האם למכור את מטלטליה. בעודה מסתפקת שומעת נקישות בדלת.

היא התרוממה כדי לפתוח ובאור הקלוש של בין ערבים נסתמנה דמותו של יהודי קשיש וכפוף, העומד על סף הדלת. לרגע בהתה בו באי הבנה, מנסה להיזכר מאין היא זוכרת אותו. ולפתע נזכרה: הלא זה אותו יהודי אשר בעלה סילק אותו מכבר מן הבית, בבואו לקבל נדבה. מענין איך זה לא התיאש ושוב מנסה הוא לבקש. היא הביטה בו בזעם עצור מוכנה "לשפוך" על ראשו את כל מרי ליבה.
אך היהודי לא הושיט יד לבקש נדבה. "שמעתי אומרים" - דיבר לאט - "כי עורך הדין נאסר". יהודי יושב בכלא ובני ביתו החפשיים זקוקים ודאי לעזרה, "ובכן" - סיים בפשטות - "באתי להציע עזרתי"...
האשה לטשה בו עינים תמהות ולפתע פרצה בבכי רם. שעה קלה עמדה והתיפחה. דבריו הפשוטים של היהודי הזקן המסו את ליבה. היה זה האדם הראשון אשר הציע לה עזרה.
לבסוף נרגעה מעט והפליטה: "מודה אני לך מאוד, איש טוב, על רצונך הנדיב לעזור, אך לא נראה לי כי אוכל להושע על ידך".
רבי נחום'קה כאילו לא שמע את דבריה ושאל: "לאיזה סכום את זקוקה כדי לכלכל את הבית למשך שבוע ימים"?
גברת וינגוט, מבלי דעת מדוע היא מצייתת לו לזקן, החלה לחשב את הוצאותיה השבועיות, הדרושות לקיומה וקיום בני משפחתה. "אהה!" - הפטירה באנחה - "עשרים וחמשה רובלים לשבוע, זהו תקציבי". רבי נחום'קה הוציא צרור מכיסו, התיר את הקשר בסבלנות ומנה על אתר עשרים וחמשה רובלים. "הא לך!" - אמר לאשת עורך הדין, הנדהמת - "זהו לשבוע הראשון, רבונו של עולם זן ומכלכל כל יצוריו, בעזרתו אביא אי"ה סכום כזה מידי שבוע בשבוע".
כאשר הלך היהודי הפלאי ישבה עדין האשה המומה במקומה. מוחה לא יכול היה לעכל את שקרה. לכתחילה חשבה כי הינה הוזה. עוד מעט תתעורר ותשתאה על החלום המוזר אשר רעיונותיה המבוהלים מציגים לפניה...
אך כאשר חלפה מחצית השעה ועשרים וחמשה רובלים חבוקים וקמוצים היו עדיין בידה, קלטה במוחה כי אכן אמת ויציב הוא. היהודי הזקן והרחום אכן העניק לה את הכסף... ואז הופיעו חיוך של אושר על שפתיה החוורות, החיוך הראשון למן היום בו נאסר בעלה.
רבי נחום'קה לא איכזב, הצדיק בצדקותו המשיך לתמוך ב"אלמנה" החיה כפי שהבטיח. אשת עורך הדין, הגבירה לשעבר, שהיתה רגילה לבוז וללעוג לכל אשר קשור לדת היהודית החלה מצפה בכליון עינים לביקורו של הזקן, בעל העינים הטובות והמנחמות. כאב רחום ותומך יחיד בעת צרה ראתה אותו, כאי בודד בלב ים סוער. רבי נחום'קה היה מוסר לה את סכום הקיצבה השבועית בצרוף מילות עידוד ונוחם. היא החלה להתיעץ בו, שאלה אותו אם כדאי למכור חלק מן הרכוש, לעבור מבית מפואר זה לבית פשוט יותר. אך רבי נחום'קה יעץ לה לא לשנות מהרגלה. לא למכור שום חפץ מחפצי בעלה, מוטב לה להסתפק במועט ובלבד להישאר בבית הלזה, ולא להחסיר בו מן החפצים אשר בעלה רגיל בהם. כאשר ירצה את עוונו, בתום שנתים, ויחזור לביתו, ישתקם מהר יותר, ומצב רוחו ובריאותו יחזרו במהירות לתקינותו, כאשר יוכח כי הבית לא חרב בלעדיו והנו יכול להמשיך בחיים כמימים ימימה. מובן מאליו כי האשה שמעה בקולו של הצדיק ולא שינתה מאומה מדברי עצתו.
המשך יבוא בס"ד
לוקט מ"ניצוצי אור"


חוד הפרשה


א. "ועצמותיהם יגרם". מהו לשון "יגרם"? מלשון עצם. לשון שבירה. ב' התשובות נכונות. ב' התשובות אינם נכונות.
ב. "ותרועת מלך בו". מהו לשון "ותרועת"? לשון זמרה. לשון חבה ורעות. לשון שבירה. כל התשובות נכונות.


שינון הלכה


על פי ארחות צדיקים - שער הכעס
א. מה מבטל את הכעס?
ב. על מי נאמר "טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael