אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
חוקת

קולמוס העורך


על הפסוק "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל" (יט, יד) דרשו חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית את עצמו עליה".
מסביר זאת מרן בעל ה"חפץ חיים": יש ולפעמים פונים לאדם בבקשה שיעסוק ויעזור בדבר מצוה, והוא, משתמט באמתלא שאין לו זמן, אולם כשיתאר אדם לעצמו מה היה אילו, חלילה, יאחזנו באותו רגע שבץ לב וימות, כי אז כבר היה לו מספיק זמן... זהו שאמרו חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה" - שיתאר לעצמו כאילו הוא מת, ואז בטח לא ידחה את המצוה לאחר זמן.
שבת שלום


נתיב הדרש


מי הם המלאכים של דורנו
נאמר בפרשתנו "ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (כ, טז).
רש"י מסביר: "מלאך - זה משה, מכאן שהנביאים קרוים מלאכים. ואומר: "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים".
בכל התקופות שולח ה' את דברו לבני ישראל על ידי מלאכים. כאשר זכו ישראל, היה המלאך אדון הנביאים משה רבינו ע"ה. וכמו כן בדורות שאחריו שמשו כמלאכים כל הנביאים שקמו אחרי משה, עד מלאכי - האחרון שבהם.
עם תום תקופת הנביאים זכינו לדורות שהיו בהם תנאים ואמוראים, גאונים, ראשונים ואחרונים, וכולם בשעתם היו בבחינת מלאכים, להזכיר את העם שילכו בדרך ה'.
אולם בעוונותינו הרבים הגענו כיום למדריגה נמוכה כזו, שאין לנו לא נביא ולא חוזה, אף לא תנאים, אמוראים וגאונים. ואף על פי כן, גם כיום ישנם מלאכים העושים שליחותו של מקום. אלא שאין הם בשר ודם אלא מן הדוממים: אש, רוח, מים ועפר. וכמו שאומר הפסוק: "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט" (תהלים קד).
והרבה שלוחים למקום, והשלוחים הללו אינם שבים ריקם אלא עושים רצון קונם, והלואי שנשכיל להיטיב את דרכנו לבל נזדקק לשליחותם המכאיבה והמיסרת של שלוחים אלה.
וכך היה ה"חפץ חיים" מפרש גם את מאמרם ז"ל על תקופת עקבתא דמשיחא - "פני הדור כפני הכלב" (משנה ס' מסכת סוטה). ידוע שטבע הכלב הוא, שכאשר משליכים עליו אבן הוא רץ אחרי האבן שהכאיבה לו, ונועץ בה את שיניו. לפי "הבנתו" היא אשמה בכאב שהכאיבה לו ולכן הוא מתנקם בה בנושכו אותה. בכסילותו איננו מבחין שהאבן הושלכה עליו על יד מאן דהו, שהוא אליבא דאמת ה"אשם" בכאבו.
כך הוא המצב בזמננו, בעקבתא דמשיחא. כאשר הקב"ה מייסר אותנו בפורענויות קשות על ידי ממלכה חטאה, או מעמיד עלינו מלך קשה כהמן, אנו מחפשים עצות ודרכים כיצד לרצות ולפייס את הלוחץ עלינו ואת הנוגש בנו, או שאנו יוצאים כנגדו למלחמה. זאת במקום לשים את פנינו לעבר "משליך האבן" - על סיבת הסיבות ועילת העילות הבורא יתברך שמו.
על זה אומר הנביא: "והעם לא שב עד המכהו" (ישעיה ט). ופירש רש"י: "עד המכהו - עד הקב"ה שהוא המביא עליו המכות האלה". עלינו לדעת כי על כל צרה שלא תבוא, מחויבים אנו להגיש תעצומותינו לפני הקב"ה ולבקש מלפניו להסיר רוע הגזרה, כי סוף סוף כל המציקים והמצירים לנו, שלוחי ה' הם.


בשבילי הפרשה


דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו' (יט, ב).
הענין של פרה אדומה הוא, על פי דברי ר' משה הדרשן (ומקורו בבמדב"ר פי"ט ח), לכפר על עון העגל: "תבוא האם ותקנח צואת בנה". אך צריכים להבין איך מצות פרה אדומה היא תשובת המשקל על חטא העגל.
ויש לומר דהנה בעגל מצינו שעל משה רבינו ע"ה שהתורה הקדושה קראתו "משה איש האלקים" (דברים לג, א) עליו אמרו "כי זה משה האיש" (שמות לב, א), הכחישו את האלקות שבו וחשבוהו לאיש גרידא, ולהבדיל על העגל אמרו "אלה אלהיך ישראל" (שם פסוק ח), נמצא שבעגל חטאו לטהר טמאים ולטמא טהורים, לכן בא התיקון שבאותו הדבר שחטאו, בו יקיימו מצוה, "לטהר טמאים ולטמא טהורים, באומר קדוש" (פייט לפר' פרה), לפי מה שאומר הקב"ה, ולא להיפוך. ירבה תורה - וואידיסלב

אדם כי ימות באוהל (יט, יד).
דרשו חכמינו ז"ל "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". ומטעם זה אמרו חכמינו ז"ל (נדרים פא:) הזהרו בבני עניים. ולמה לא תצא תורה אף מבני עשירים, יש לומר דבני עניים הואיל שלומדים מתוך דוחק שכיח בהם יותר תורה וכמבואר (בשולחן ערוך הלכות תלמוד תורה) דאין התורה מתקיימת באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא באלו שממיתין עצמן עליה. וכמו שדרשו חכמינו ז"ל דהתורה מתקיימת במי שממית עצמו עליה, וזה שכיח יותר בבני עניים מבבני עשירים שהרגלו בתענוגים וכמו שאמר שלמה (קהלת ב, ט) "אף חכמתי עמדה לי". ודרשו חכמינו ז"ל חכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי.
אולם חוץ מטעם זה יש לומר גם טעם אחר, והוא, דאדם שיש לו צער באיזה ענין, אזי הקב"ה מרחם עליו בענין אחר שלא יהיה לו צער ח"ו בכל ענינים, ולכן על פי רוב מצוי יותר בעניים שיהיה להם בנים מחוכמים בעלי שכל ויהיו מוכשרים להבין תורה ומשל ומליצה, כיון שיש לו צער בעניני פרנסה שוב אין הקב"ה רוצה לצערו אף בזה שלא יהיה לו בנים בעלי שכל, רק אדרבה הקב"ה משפיע לו שיהיה לו איזה שמחה ותענוג נגד הצער שהוא מקבל במה שהוא עני, ולכן הקב"ה נותן לו בנים בעלי שכל ראויים ומוכשרים לקבל תורה, ולכן אמרו חכמינו ז"ל "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" בני עניים דייקא. זהב שבא - מהרש"ג

ויראו כל העדה כי גוע אהרן (כא, כט).
שנסתלקו ענני כבוד (רש"י).
פילוסוף אחד שאל את רבי ישראל מרוז'ין: מדוע היו ענני כבוד בזכות אהרן דוקא, ועל שום מה נקראו ענני כבוד?
הסביר לו הצדיק: חוקי הטבע מאשרים, כי האדים שיוצאין מפיות שני אוהבים, מתחברים באויר. אהרן היה רודף שלום ומרבה שלום, בהשפעתו אהבו כל ישראל איש את רעהו, ומן האדים שעלו מפיות ששים רבוא ונתחברו יחדיו, נוצרו ענני הכבוד... הדבר היה אמנם בזכות אהרן - אך הוסיף כבוד גם לישראל. אשרי העם שכה הוא מאוהב... ממעינות הנצח


דרך הלכה


דיני פתיחת אריזות וקופסאות בשבת - ג
א. קופסאות שימורים, החזון איש כתב שיש איסור לפותחם כיון שהקופסה אטומה מכל צד, וכשפותחה הריהו מתקן כלי, שעכשיו הקופסה נחשבת כלי, וכן סבר שיש להחמיר גם אם עושה נקב בתחתית הקופסה ואחר כך פותחו מלמעלה שאז הקופסה אינה ראויה לכלום, כיון שבתחילה כשפותח הריהו מתקן כלי. והגרש"ז אויערבך והמנחת יצחק כתבו שבמקום שכולם זורקים קופסאות אלו ואינם משתמשים בהם מותר לפתוח את הקופסה וזה לא נחשב תיקון כלי, וכן כתבו שלעשות נקב בתחתית הקופסה ואחר כך פותחו זה ודאי יותר קל.
ב. קופסת שימורים שיש לה טבעת ובמשיכת הטבעת נמשך כל המכסה, דינה גם כן כקופסת שימורים רגילה וכנ"ל בסעיף א'.
ג. קופסת קרטון של ביסקויטים שמודבק דבק על קצוות הקופסה, הגרש"ז אויערבך סובר שמותר לקרוע את הדבק כדי לפתוח את הקופסה, כיון שזה כמו שמבואר במשנה ברורה על פי התוספתא שמותר לקרוע עור שעל פי החבית ואין בזה איסור קורע.
ד. קופסת עוגיות שיש סרט ממתכת שסוגר את הנילון שבתוכן העוגיות, הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך סוברים שאסור לפתל סרט זה סביב הנילון וכן אין לפותחו כשסוגרו ליותר מיום אחד, כיון שזה בכלל מה שכתב הרמב"ם: הפותל חבלים חייב משום קושר והפותחם חייב משום מתיר. ויש שסברו שאין בזה איסור כיון שפיתול הזה אין עליו תואר של קשירה וזה רק כמנעול בעלמא שסוגר את הנילון.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי אברהם "המגיד מטריסק" זצוק"ל בעל "מגן אברהם" על התורה
סיפר כ"ק אדמו"ר הגה"ק מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל: מעשה בזקני הקדוש מגארליץ זי"ע ועכ"י שהיה בשבת קודש אצל המגיד הק' מטריסק (בעל מגן אברהם עה"ת), וכשחזר לביתו אמר עתה ראיתי שביכולתו של אדם לחיות ללא אכילה, וסיפר שהרה"ק הנ"ל היה דרכו בקודש להתענות משבת לשבת, ובליל שבת קודש אחר בציעת הפת לא מצאו חסרון בחלה ממקום אכילתו, וכל אכילתו בשבת קודש אחר התענית היתה אישון עינו של הדג ומעט חלב שמזגו לו בכוס קטנה של יי"ש, והאכילה היתה לו כמו צער בנפשו, במיאוסו בהבלי העולם הזה ואחר טעימה בעלמא כזו היה יכול בכח אכילה זו להתענות שוב משבת לשבת. (ישראל סבא, ח"ד, ע' ש"ח טו"ב)
סיפר הרב אהרן סורסקי הי"ו: במעמד הלוית האדמו"ר מאוז'רוב זצ"ל בבני ברק זכיתי בס"ד לקלוט באזני שיחה שהתקיימה אחרי מיטתו בין האדמו"ר מסלונים זצ"ל בעל "ברכת אברהם" וחתנו ממלא מקומו האדמו"ר בעל "נתיבות שלום" מסלונים זצ"ל אשר סיפר ששמע מעד מהימן כי בראש השנה תשל"א, דהיינו ארבעה חדשים קודם לכן, אמר האדמו"ר מאוז'רוב זצ"ל שבזאת השנה יבוא משיח צדקנו. מיד הגיב על כך חמיו האדמו"ר זצ"ל בסיפור מעשה מהרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל זצ"ל שהתנבא בשנה האחרונה לחייו "בזאת השנה יבא משיח" והדברים גרמו להתרגשות גדולה בקהל החסידים, עד שהגיעו הדברים לאזני אחיו הרה"ק רבי אברהם מטריסק זצ"ל ואמר לחסידים שלא יקבלו את הדברים כפשוטם. מסתבר, גילה, שקרב יומו של אחי הקדוש, דהיינו שכבר השלים את יעודו עלי אדמות, ומאחר שבידוע יש לכל צדיק את חלקו בביאת המשיח והמגיד הק' כבר השלים חלקו לכן רואה הוא בעיני רוחו את משיח מתקרב ובא. ואמנם כך הוה: באותה שנה, תרל"ב נתסלק הרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל זצ"ל בן צ"ג לעולם שכולו טוב. אך הענין קיבל אופי מופלא שבעתים כעבור טו"ב שנים, כשהוא עצמו הרה"ק רבי אברהם מטריסק זצ"ל אמר גם כן לחסידיו כי "בזאת השנה יבוא משיח" ולבסוף באותה שנה תרמ"ט גוע ויאסף אל עמיו. מסתבר, הפטיר האדמו"ר מסלונים בעל ה"ברכת אברהם" זצ"ל, כי הרבי מאוז'רוב זצ"ל גם הוא השלים את חלקו ויעודו לכן הגיד מה שהגיד. (בלבת אש, ח"ב עמוד שי"ג, הערה 9)
נסתלק בב' בתמוז שנת תרמ"ט
נלקט מהספר "הילולא דצדיקיא"


מסילות הזוהר


כשאדם נושא אשה נפתחים כל י"ב השערים, להוסיף ברכות על ראשו
"במחוקק במשענותם" (כא, יח): היינו על ידי משה, שהוא מחוקק, נתחברה, המלכות, בי"ב שבטים שהם בניה, השורים סביב לה. מהו "במשענותם". בוא וראה כשישראל עוסקים בתורה, שניתנה ע"י המחוקק, אז אלו י"ב עמודים שלמעלה סומכים את השכינה, שה"ס י"ב השבטים העליונים, וע"כ אומר במשענותם, כי המלכות נשענת עליהם.
ות"ח תריסר תרעין וכו': ובוא וראה, י"ב שערים יש לה לבאר הקדושה הזו, שהיא סוד העיר הקדושה הנקראת ירושלים שהיא סוד המלכות, ומהשערים האלו יוצאות לעולם י"ב מתנות עליונות, שהן טובה, ושמחה, ברכה, ושלום, עזרה כפרה, תורה חכמה, וחיים, ורצון, ועושר, וכבוד. וכל שבט ושבט מי"ב השבטים, ינק לו מתנה עליונה.
הה"ד וממדבר מתנה וכו': ז"ש, "וממדבר מתנה", מהו מדבר, הוא, כמש"א "ומדברך נאוה", דהיינו דיבורי התורה, מהמדבר הזה באה להם מתנה עליונה, באותו זמן שאינם פוסקים מלסמוך אותה, ע"י עסק התורה.
וע"ד אתערו חברייא וכו': וע"ז העירו החברים. כשאדם נושא אשה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אשה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום. וכשהשכינה אינה שורה עליו מונעת ממנו י"ב מתנות עליונים.
וע"ד אתערו חברייא וכו': וע"ז העירו החברים, כל השרוי בלי אשה, שרוי בלי טובה. כמ"ש "לא טוב היות האדם לבדו". ושרוי בלי שמחה, שכתוב, "ושמחת אתה וביתך". ושרוי בלי ברכה, שכתוב, "להניח ברכה אל ביתך". ובלי שלום, כש"א "וידעת כי שלום אהלך. ובלי עזרה, שכתוב "אעשה לו עזר כנגדו. ובלי כפרה, שכתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו". ובלי תורה, שכתוב, "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני". ובלי חכמה, כמש"א "חכמות נשים בנתה ביתה". ובלי חיים, כש"א, "ראה חיים עם האשה אשר אהבת", ובלי רצון, כמש"א, "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'". ובלי עושר, כש"א "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר". ובלי כבוד, כש"א "אשת חן תתמוך כבוד".
בגין דהאי אשת וכו': משום שאשת חיל זו - שהיא המלכות, נקראת יראת ה', כש"א "יראת ה' טהורה". וכשאדם נושא אשה, נפתחים כל י"ב השערים להוסיף ברכות על ראשו, משום שיושב בסתר המלכות, ונשלם כעין של מעלה.
וע"ד וממדבר מתנה וכו': חוזר לענין, ועל זה, וממדבר מתנה, שמעסק התורה זוכים לי"ב מתנות וממתנה נחליאל, דהיינו שנחלי שפע של אל נמשכים אליו. ומנחליאל במות. מהו במות. היא התעלות, שמתעלה ויושב ברום העולם, ועוסק בדברים עליונים שבתורה.
ומבמות הגיא אוקמוה וכו': "ומבמות הגיא" העמידוהו, אבל בוא וראה, כשאדם נתדבק בתורה ויושב ברום העולם, כנ"ל. הוא צריך להשפיל עצמו, כדי שהיצר הרע, שהוא הקטיגור המקטרג עליו, לא ישלוט בו, להסירו מן הדרך. וע"כ ומבמות הגיא אשר בשדה מואב. מחמת ההתעלות הגדולה הוא צריך לעשות עצמו שפל כגיא, כדי שיפרד ממנו אותו שיושב בשדה מואב, ודאי, הוא היצר הרע שנקרא לוט, ושוכן במואב, משום שדבקותו הראשונה, להוציא פירות של מעשים רעים, בעולם, היתה במואב. כמש"א "ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב".
זוהר חדש פירוש הסולם פר' חקת סעיפים יד - כא


מעשה שהיה


תקציר:
עורך הדין וינגוט גירש מביתו בבזיונות את הצדיק הקדוש רבי נחום מהורדנא זי"ע בעת שביקש ממנו נדבה. לוינגוט היה קשר עם שר האוצר וביניהם נקשרו קשרים סמויים שביום מן הימים נתגלה שבעבור עסקים אלו צפוים לעונש כבד.

אמנם הגיע מר קירשנקרוג לתפקיד רם, אך תפקידו הנעלה לא היה ראוי לדרגת מוסריותו. מר קירשנקרוג נוהג היה ל"הבליע" לכיסו הפרטי סכומים נכבדים מקופת הממשלה. הוא קיוה כי דבר גנבותיו לא יתגלה לעולם, אך כדי להשתיק את קול לבו החושש, עשה יד אחת עם עורך הדין וינגוט. טיפוס שנון ומצליח. מידי פעם היה מעניק לו למר וינגוט "מתנות" נאות. תמורת מתנות אלו, הבטיח לו מר וינגוט למר קירשנקרוג, לעמוד לימינו ביום עברה, שלא יגיע חס ושלום. "אל דאגה" - הבטיח לידידו הגנב - "שנינו יודעים כי לשון חלקה לי, ומאמר ידוע הוא כי "מות וחיים ביד הלשון". גם אם יתגלה שמץ ממעשיך אי פעם, אטול אני על שכמי את ההגנה, ואז מבטיח אני אותך - קרץ בערמומיות בעיניו - כי לא רק שלא תענש, אלא אף תגיע למעמד גבוה יותר..." מר קירשנקרוג חייך. יותר מדאי בטח בידידו עורך הדין. ואם התעוררו בלבו אי אלו ספקות היה מזדרז להשתיק את חששותיו על ידי מענק מוגדל לידידו... לא הועילו לו למר קירשנקרוג ביום עברה לא מעמדו הגבוה ולא ידידותו של עורך הדין, מר וינגוט. כאשר עמד חשוף כבושת גנב, לפני אור הזרקורים, נאסר עד ליום המשפט. כבר בחקירה הראשונית עלה על דל שפתיו שמו של עורך הדין מר וינגוט, כשותף לפשע.
עורך הדין נאסר אף הוא והובל אחר כבוד לתא מעצר, עד ליום המשפט. הכאב היה גדול, אך גדולה ממנו החרפה. איה הם החברים למקצוע, השופטים הידידים? איש לא התעניין במצבם של הפושעים... בבית המשפט עיינו בכובד ראש בתיקיהם של הנאשמים, מר קירנשקרוג נשפט לחמש שנות מאסר, וכמובן סילוק מתפקידו, עורך הדין מר וינגוט הובל לבית הכלא, שם ירצה את ענשו במשך שנתים תמימות.
כאשר שמעה אשתו של עורך הדין את גזר הדין בית המשפט, חשכו עיניה. חברתה שבאה עמה תמכה בה, והוציאתה מאולם בית המשפט, היא אף עזרה לה לחזור לביתה והגישה לה כוס משקה בתוספת גלולה להרגעה. מספר ימים שוטטה גברת וינגוט בביתה המפואר מדוכאת היא מאנה לראות את ידידי המשפחה הבודדים שבאו לבקרה, והסתגרה על מסגר ובריח בביתה, אוכלת לחם צר ושותה מים אך ורק להחיות את נפשה, מי יודע לאיזה מצב היתה מגיעה, אלמלא ילדיה הקטנים שבכו וצרחו מאחר ולא הבינו את השינוי שחל בבית, או אז החלה להתעורר מעט מקפאונה, היא החלה לטכס עצות כיצד לחלץ את בעלה מן הכלא או לפחות להקל מעונשו.
אך התרוצציותיה לא נשאו פרי. עורכי דין מפורסמים, מבין ידידי בעלה משכו כתפיהם והפטירו: "אין לאל ידינו לעזור!" גם השופטים אליהם פנתה בצרתה, הפכו לה ערפם. חטא חמור חטא האיש - אמרו - ועקב תפקידו כעורך דין, עליו לשאת באחריות מעשיו יותר מכל איש אחר.
כך או כך, לא הועילו כל השתדלויותיה ולא הועילו אף עורכי הדין והסנגורים אותם שכרה תמורת הון עתק. לבסוף נשארה גברת וינגוט מרוששת מכספיה, שבורה רצוצה ומיואשת.
בוקר אחד עבות, הביטה בארנקה ולא מצאה בו פרוטה אחת. אין לה אפילו כדי קנית לחם לילדיה... היא הביטה סביבה בעינים מלאות דמע. עד עכשיו, בהיותה טרודה במאמציה להקל בעונש בעלה, שכחה כמעט את עצמה וילדיה. מאין תתכלכל עתה, במשך שנתים תמימות, בהם יהיה מפרנס המשפחה כלוא על מסגר ובריח?...
בבית מצויים כלים נאים ששוים רב. מערכת כלי חרסינה אמיתיים, תוצרת סין, הפסנתר הגדול, שעון זהב, גביעי כסף, תמורת רכוש זה תוכל לקבל כסף, אך ודאי לא תקבל תמורתם את שויים האמיתי... חוץ מזה כיצד תוכל להיפרד מכלים אלו היקרים כה לליבה...
היא ישבה קודרת. הילדים סביבה בוכיים, ואינה יכולה להחליט, הלמכור את הרכוש תמורת סכום זעום או לגווע ברעב...
קר היה בבית. התנור לא הוסק ימים רבים. עתה אין לה אפילו כדי קנית עצים להסקה. ובעוד אשת עורך הדין יושבת קפואה ופכורת ידים, נשמעה נקישה על הדלת.

המשך יבוא בס"ד
לוקט מ"ניצוצי אור"


חוד הפרשה


א. "שמעו נא המורים". מה הפירוש "המורים"?
סרבנים. מורים את מוריהם. שוטים. כל התשובות נכונות.

ב. איך היה קיים הור ההר, והרי הענן השווה את ההרים?
שלושה הרים נשאר וזה ביניהם. כיון שהיה הר על גבי הר. כי לא עברו בדרך הזו. ב' התשובות הראשונות נכונות.



שינון הלכה


על פי ארחות צדיקים - שער הקנאה

א. איך הסביר החכם לבנו מדוע לא כדאי לקנאות באחיך, במה שיש לו?

ב. מה מרויח האדם בזה שהוא נאהב על הבריות?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael