אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
קרח

קולמוס העורך


מדוע כששמע משה את דברי קורח ועדתו, נפל על פניו, אלא, כי זאת ידע משה, שלפניו עומדים אנשים גדולים מאוד, שנפלו ברשתו של היצר הרע - אשר דואג להפריד את האחדות בין בני ישראל. וכשהולכים קבוצה כזו של מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, בדרך רשע, זה מסוכן מאוד.
ולכן הטריח משה את עצמו, והשפיל את עצמו ללכת לדבר איתם, ולא חש לכבודו, כי אם למען אחדות כלל ישראל.
רואים מכאן את כוחו של צדיק אמת, שאף בשעה שמשפילים אותו בהשפלות, שמתאימות לאדם הגרוע ביותר, (ע"פ ה"כלי יקר") בכל זאת אינו דואג כלל לכבודו, ופועל אך ורק למען הרבות כבוד שמים ואחדות ישראל.
שבת שלום


נתיב הדרש


מה עשה אהרן בשעת מחלוקת קרח ועדתו
עונשם היוצא דופן של קורח ועדתו מלמדנו עד כמה קשה היא המחלוקת. מעולם לא מצאנו שבני אדם ימצאו את מותם בהבלעם באדמה. כמו כן, אינו בדין לכאורה שימותו תינוקות בעוון אביהם, וכאן ירדו גם התינוקות חיים שאולה. על חומרת הענין תעיד גם העובדה שלקרח עצמו לא עמדה שום זכות להצילו: לא היותו שר גדול בישראל ולא היותו נמנה עם נושאי הארון. גם שושלת היוחסין שעתידה היתה לצאת ממנו לא הועילה לו.
במדרש למדו מן הפסוק "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" שבעלי מחלוקת נקראים רשעים. ואת תוצאותיה החמורות של המחלוקת מוצאים חז"ל רמוזים בנוטריקון של מחלה זו בעצמה: מ'כה, ח'רון, ל'יקוי, ק'ללה, ת'כלית - מלשון כליה (מדרש רבה יח, י).
כל זה צריך ללמדנו עד כמה יש לברוח מאש המחלוקת. ואדרבה להרבות בהשכנת שלום ואחוה בין איש לרעהו. בתלמוד ירושלמי למדנו על גודל מעלת השלום. נאמר שם על דורו של אחאב שאף על פי שהיו כולם עובדי עבודה זרה, בכל זאת הואיל ולא היו בהם דילטורין (מלשינים) היו יורדים למלחמות ומנצחים. לעומת זאת, בדורו של דוד המלך שהיו צדיקים, היו נופלים מהם במלחמות, מכיון שנמצאו בקרבם דילטורין (פאה א, א).
אף מפרשת קרח עצמה יכולים אנו ללמוד על הצורך לקירוב השלום, בדיוק כפי שלמדנו משם על גנות המחלוקת. השל"ה הק' אומר שמאהרן הכהן אפשר ללמוד כיצד מונעים את התפשטות המחלוקת ומקרבים את השלום. כיצד נהג אהרן, שהיה נושא המחלוקת, בשעת המחלוקת הגדולה? עיון בפרשה מגלה לנו שבכולה אין למצוא אפילו מלה אחת שאמר אהרן, ללמדך ששתק. ומכאן שהדרך הטובה ביותר לעצירת המחלוקת היא השתיקה.
גם משה רבינו מורה לנו במעשיו על ההקרבה שיש להקריב למען השלום. אף שהיה מלך, לא חס על כבודו ולא נמנע מללכת לדתן ואבירם ולנסות להשכין שלום, וזאת אחרי שכבר קרא להם לבוא אליו והם מרדו בו ולא באו.


בשבילי הפרשה


ומדוע תתנשאו על קהל ה' (טז, ג).
פירש רש"י: אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה.
ונראה לפרש על פי מה שמובא בגמרא "אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו", אך מאידך גיסא בכהן מצינו להיפך שצריך להיות מיוחס כמובא בגמרא דבית דין של כהנים היו יושבין, שכל מי שנמצא בו פסול, לא היו מניחים לו לעשות העבודה.
וזאת היתה טענת קורח; אם לקחת אתה מלכות, אם כן מוכח שקופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, ואם כן לא היה לך לברר לאחיך כהונה, שהרי כהן שצריך להיות מיוחס ולא יהיה בו שום דופי. יריעות שלמה

וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה (טז, כב).
"בני אליאב" האמור כאן הוא לכאורה מיותר וגם מהו הלשון "לא נעלה", היה לו לומר "לא נלך". אכן יש לומר דהנה משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים היה דורש טוב לעמו וחפץ בטובתם ולזאת היה מחזר על כל הצדדים בכל האפשרויות כדי לבקש איזה עילה ועצה טובה כדי להחזיר את דתן ואבירם למוטב ולתקן את נשמותיהם, וראה והבין שהם רשעים גמורים גדולים ועצומים, ואין שום עצה ותבונה להחזירם למוטב, לזה התחכם רבן של כל הנביאים לבוא למקור מחצב נשמותיהם אולי משם יוכל להעלותם ולתקנם.
וזהו פירוש הפסוק "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב" - היינו שיקראו אותם בשם "בני אליאב" אביהם, כי אביהם היה צדיק וגם אליאב הוא אל"י א"ב, ואולי ממקור מחצב נשמותיהם יוכל להחזירם ולתקנם ולהעלותם, והם שהיו רשעים בתכלית הרשעות כשהבינו זאת אמרו "לא נעלה" - אין רצונינו שיהיה לנו עלייה, והבן. וה' יתברך יזכנו שנהיה מאמינים בו ובהצדיקים ולא נהרהר אחריהם, וכן יהי רצון אמן. אוהב ישראל

ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם וגו' (טז, לב).
יש להבין מדוע קראו הכתוב כאן "בתיהם" ולעיל אמר "אהליהם". ויש לומר הטעם כיון שבית נקרא מקום קבוע לעולם, ואוהל נקרא רק דירת ארעי, ולכך במדבר שלא חנו ישראל בקביעות במקום אחד רק דרך ארעי נקרא אוהל.
ולכן גם כאן כל זמן שהיו בחיים, אם היו עושים תשובה היו חיים והיו נוסעים ממקום למקום עם ישראל והיה נקרא "אהליהם" דרך ארעי, אבל כעת שנבלעו בארץ עם אהליהם ונעשו בתיהם קבריהם, אם כן נעשו להם אהליהם לבית קבוע כי המה קבועים שם בגיהנם עם אהליהם וכיון שנעשה להם בית קבוע נקראו "בתיהם". אמרי שפר - מהרש"ק



דרך הלכה


דיני פתיחת קופסאות ואריזות בשבת - ב
א. גביעי לבן שמחוברים אחד לשני, הגרי"ש אלישיב סובר שאסור להפרידם בשבת מצד איסור מחתך, כיון שבהפרדתם הוא חותך, וכן מצד איסור מכה בפטיש, שעכשיו הלבן ראוי לאכילה, אחרי שהפריד אחד מהשני, ויש שסברו שאסור להפרידם רק מדרבנן, והגרש"ז אויערבך סובר שמותר להפרידם, כיון שאין בזה איסור תיקון כלי, כיון שהלבן ראוי לאכילה גם לפני שמפריד אחד מהשני, וכן אין איסור מחתך, כיון שאין לו ענין לחתוך לפי מידה, ומה שחותך לפי מידה כי כך יותר נוח לו.
ב. לגבי מכסה הלבן, יש היום מכסים שלא מודבקים על הלבן עם דבק אלא על ידי לחץ, מכסים באלו אין איסור להורידם כיון שזה לא נחשב שמפריד את המכסה מהקופסא כיון שזה לא מודבק.
ג. מכסים שמודבקים עם דבק ולא על ידי לחץ, הגרי"ש אלישיב סובר שגם כן מותר להסירם, כיון שזה דומה למה שפסק המשנה ברורה בשם התוספתא שמותר לקרוע עור שעל פי חבית, אכן יש שכתבו שכל זה אם לא מקפיד שיקרע המכסה, אבל אם מקפיד שלא יקרע המכסה כדי שיוכל לשמש לגביע כמכסה יש להסתפק אם מותר להסירו.
ד. סלטים שמהמכסה הפנימי שלהם עשוי מנייר כסף דינם כמכסה הלבן שנתבאר לעיל.
ה. סוכר שהאריזה שלו מודבקת למעלה וכדי לפותחו צריך לקרוע את ההידוק של הדבק, יש שסברו שאסור לקרוע את ההידוק, כיון שהפתיחה יוצרת כלי, ורק בדרך השחתה מותר.


אורחות צדיקים


הגאון מקאליש רבי חיים אלעזר וואקס זצ"ל בעל "נפש חיה"
כדי לקבל מושג מהלכי נפשו הגדולה, די אם נזכיר את העובדה, שמעולם לא קבע את חידושיו בכתב למשמרת לפני שעברה עליהם שבת מלכתא. בכל ליל שבת קודש, בהשראה של נשמה יתירה, נהג להעביר בכור המבחן את כל מה שחידש במשך השבוע. בשעה מרוממת זו שפט בשכלו אם כיוון לאמיתה של תורה.
ה"נפש חיה" נהג נשיאותו ברמה. כשהיה דורש ברבים, ומוכיח את העם לפי הצורך, נהג להתעטף בטלית ולשלשל אותה מעל פניו, כדי שלא יושפע ממבטים בלתי רצויים של פרנסים ותקיפי הקהל. אולם אף כשהוכיח את העבריינים עשה זאת ברוח טובה. הדברים יצאו נרגשים מלבו, מעומקא דלבא, אבל הוא תיבל אותם בקורט של שנינות. כשדיבר פעם, למשל, מחומר האיסור לטלטל בשבת מחוץ לעירוב, הוסיף בבדיחותא: "כל המקיל בזה עתיד ליתן את הדין גם על שלא קיים תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב בסוכות שחל בשבת..." משהבחין בארשת פניהם של השומעים, שלא ירדו לסוף דעתו ותמהים לפשר דבריו, נתחייך ואמר: "הלא הדברים כפשוטם, כי לא הפקיעו חכמים מצוות שופר ולולב בשבת אלא משום גזירה "שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים", אבל לגבי מי שאינו חש לאיסור העברה בשבת, מצוותם במקומה עומדת וסופו כשיתבקר פנקסו ידונו אותו גם על כך..."
סיפר הגאון מטשיבין רבי דובריש וויידנפלד זצ"ל: יום אחד באמצע השיעור שלמד עם תלמידיו, נכנס פנימה איש בלתי מוכר מפשוטי העם ונכנס בדבריו, התפלפל והקשה, אך מרוב דיבורים הגיע לידי גיחוך והשמיע דברי בורות משונים עד שהתלמידים לא יכלו להתאפק ושחקו עליו. לבסוף פנה האיש לדרכו, וה"נפש חיה" חרד ויצא אחריו ללוותו בכיבודים מתוך התרגשות רבה, עד שהגיע אל הרחוב. התפלאו התלמידים מה ראה על ככה, בשובו אמר להם: הצלתי אתכם עכשיו מעונש חמור, הלא נכשלתם בהלבנת פנים... אבל מכיון שכיבדתיו הרבה נתפייס ונתרצה. נסתלק בא' בתמוז שנת תרמ"ט
לוקט מהספר "מרביצי תורה מעולם החסידות"


מסילות הזוהר


הרודף אחר דבר שאינו שלו, גם מה שיש לו כבר נאבד ממנו
"ויקח קרח בן יצהר" וגו': רבי אבא פתח "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים". כמה עליונים הם דברי תורה, כמה יקרים הם, נחמדים הם למעלה, נחמדים הם לכל. משום שהם שם הקדוש, וכל מי שמשתדל בתורה, משתדל בשם הקדוש, וניצל מכל רע, ניצל בעולם הזה וניצל בעולם הבא. בוא וראה, כל מי שעוסק בתורה, אחוז בעץ החיים, וכיון שהוא אחוז בעץ החיים, הוא אחוז בכל. שכתוב "עץ חיים הוא למחזיקים בה" וגו'.
ר' יצחק אמר וכו': רי"א, כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות ממות, כמו שאמרנו, משום שחירות -שהוא בינה, שורה עליו ואחוז בו. אילו היו ישראל מתעטרים בתורה היו נצולים מכל, ולא היו נמצאים בגלות. וז"ש "חרות על הלוחות" אל תקרי חרות עם ח' קמוצה, אלא חירות - עם ח' צרויה. כי חירות זו נמצאת בתורה. התורה היא כח הימין. כש"א "מימינו אש דת למו", והשמאל נכלל בימין. מי שעושה הימין שמאל והשמאל ימין הוא כאילו מחריב העולם.
ת"ח אהרן ימינא וכו': בוא וראה, אהרן הוא ימין - שהוא חסד, הלוים הם שמאל - שהוא גבורה, קרח רצה לעשות חלוף הימין לשמאל, שרצה הכהונה, שהוא ימין, בשביל הלוים, שהם שמאל, משום זה נענש. ולא עוד אלא שנמצא בו לשון הרע, שדבר על משה, ונענש בכל. רבי יהודה אמר, השמאל נכלל תמיד בימין שזה תקונו של השמאל, קרח רצה להחליף התקון שלמעלה ולמטה, שהיה רוצה בשליטת הלוים שהם שמאל, שלא יהיו נכללים בכהנים שהם ימין, משום זה נאבד ממעלה וממטה.
ויקח קרח וכו': שואל מהו ויקח. ומשיב, לקח עצה רעה לעצמו, כל הרודף אחר שאינו שלו הוא בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שיש לו, נאבד ממנו. קרח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד, והאחר לא הרויח.
קרח אזיל במחלוקת וכו': קרח הלך במחלוקת. מהו מחלוקת, הרחקה ודחוי, הרחקה ודחוי שלמעלה ומטה, ומי שרוצה לדחות תקון העולם, יהיה נאבד מכל העולמות. מחלוקת, היא הרחקה ודחוי של השלום, ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום.
ת"ח לית עלמא קאים וכו': בוא וראה, אין העולם עומד אלא על שלום. כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים, עד שבא והשרה עליהם שלום. ומה הוא, הוא שבת, שהוא שלום של העליונים והתחתונים, ואז נתקיים העולם. וע"כ, מי שחולק על השלום, יאבד מן העולם.
פירוש הסולם פר' קרח סעיפים א - ו


מעשה שהיה


המפרנס - א
בצידי הדרך פוסע הצדיק הקדוש ואיש החסד, רבי נחום מהורודנא זי"ע. לא שרב קיץ ולא קור של חורף, מונעים מהצדיק הישיש מעבודת הקודש שנטל על עצמו. בסבלנות שאין לתארה היה עובר מבית לבית, מרחוב לרחוב, משכונה לשכונה ומעיר לכפר ועירה, כדי להתרים את אחינו בני ישראל, ולעורר לבותיהם לנדב מכספם עבור דברים שבקדושה.
מרובים צרכי עמך. גזרה היא כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ורבי נחום'קה יודע ומכיר לבבות שבורים, עניים מכובדים, הבושים לפשוט יד בפרהסיה. אלמנות ויתומים שנשבר מטה לחמם, ועוד כהנה וכהנה נצרכים ונתמכים, שעיניהם אורות כאשר הנם מקבלים את כספי הצדקה מידיו הקדושות של הצדיק.
על פי רוב היו בעלי הבתים, מקבלים את הצדיק ברוב כבוד, מגישים לו את מעות הצדקה בלב חפץ וחשים אושר בנפשם על שזכו לתרום מכספם לצדקה, שאותו צדיק גזברם.
בוקר קר ואפרורי, כאשר חוצות העיר הפכו לבוץ עקב הגשמים המרובים שירדו ללא הפוגה. עצר רבי נחום לפני בית נאה מוקף חצר וגינה.
הוא נעצר לפני השער שהיה פתוח קמעא, ועליו שלט: "עורך הדין וינגוט ובני משפחתו".
רבי נחום נקש על דלת הבית. כעבור מספר דקות של המתנה, נפתחה זו ועל הסף עמד איש גבה קומה, מרכיב משקפים על אפו ובלוריתו מטופחת. הוא הביט ביהודי הקשיש העומד על הסף, רטוב מן הגשם, וחיוך לעג הופיע על שפתיו הדקות.
"מה רצונך?" - הפליט. הגביה רבי נחום'קה את עיניו הטהורות ודיבר ברוך: הלא יהודי אתה, בוודאי רוצה הנך לקיים את המצוה הגדולה של נתינת צדקה...
עיניו של עורך הדין התרוצצו בחוריהן ובחרונו נפשק פיו ונסגר לסרוגין. נכר היה כי מתאמץ הוא למצוא את המילים המתאימות, "לשפכן" על ראשו של היהודי הזקן, המכתת רגליו בגשם ובקור, כדי לקבץ נדבות...
הצבעים התחלפו בפניו של מר וינגוט. "שטות שכזו!" הרעים לפתע בקולו - "טפשות וסכלות שכאלו! צדקה... מצוה... איזו חוצפה היא!... כיצד זה יהודי זקן ו... אוזר הנך עוז, לבוא להטרידני, נהנה הנך לקבץ נדבות, תלך לך למקומות בהם מכירים אותך ואל תבוא להפריע במקומות בו לא מעונינים לראותך"...
רבי נחום'קה לא חשב כלל לענות לו ליהודי העלוב הלז, על דברי גדופיו, אך הדלת כבר נטרקה על פניו, כיון שכך ניער את טיפות הגשם מעל פניו ושב על עקבותיו.
"טפילים! אוכלי חנם"" - סינן עורך הדין מבין שיניו. אשתו מיהרה אל החלון, להשקיף על דמותו הצנומה והכפופה של היהודי המבוסס בבוץ... מר וינגוט נטל את מעילו ומגבעתו מעל הקולב. תוך כדי התלבשותו הפטיר: "הולך אני אל מר קירשנקרוג, אחזור בעוד שעתים בקרוב".
מר קירשנקרוג הנו פקיד רם דרג בלשכתו של שר האוצר. מר קירשנקרוג הנו ידיד נאמן של עורך הדין מר וינגוט. קשרי ידידות עמוקים שוררים בין השנים, מבלים הם האחד בבית רעהו שעות רבות. בדרך כלל מעדיפים הם לשוחח בארבע עינים. השיחה המתפתחת ביניהם היא תדיר רוויה מתח. צליל קולותיהם והעשן העב המתמר מן הסיגריות אשר בזוית פיהם, מעידים כי השיחה אינה שיחת ידידות גרידא, היא נושאת אופי מסחרי כלשהו.
אך אילו עסקים יכולים "להתבשל" בין פקיד רם דרג, בלשכת שר האוצר, לבין עורך דין ממולח?... ובכן, קימים כנראה בכל זאת, עסקים משותפים לאנשים אלו. ואף על פי ששומרים הם עליהם בסודיות, מטעם המובן מאליו, יצא המרצע מן השק והסוד התגלה ביום מן הימים, ולא רק אי נעימות, אלא אף עונש כבד. אך בל נקדים את המאוחר. המשך יבוא בס"ד
לוקט מ"ניצוצי אור"


חוד הפרשה


א. מה עשו עם המחתות של החוטאים במעשה קורח?
ציפוי למזבח הזהב. ציפוי למזבח הנחושת.  ב' התשובות נכונות.

ב. למה נעצרה המגפה דוקא על ידי הקטורת?
להראות שהקטורת לא הורגת אלא החטא ממית. שהוא הדבר החשוב מהכל. כיון שקטורת מעשרת ולמי יעשיר אם לא לחיים.



שינון הלכה


על פי אורחות צדיקים שער הנדיבות
א. כתוב "רודף צדקה וחסד, ימצא חיים צדקה וכבוד" האם משום שרודף לעשות צדקה ימצא צדקה?

ב. מהיכן למדים שצדקה מגיעה עד כסא הכבוד?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael