אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
נשא

קולמוס העורך


בספר "מאמר מרדכי" כתב בשם הרה"ק בעל ה"יסוד העבודה" מסלאנים זי"ע שאמר על מאמר הגמרא (אבות ו, ב) "בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". וידועה הקושיא שאם אין שומעים זאת, למה היא יוצאת. ואמר שמובא שבאמת הרהורי התשובה שבאים לכל יהודי הם מהבת קול, ואם ח"ו גם זה איננו שומע אזי בשבת קודש כשיעזרהו השי"ת יגיע אליו מהבת קול, ואם אינו שומע גם אז אזי כשנוסע אל הצדיק הרי שומע אז את הבת קול, ואם ח"ו גם אז אינו שומע אזי מרחם ה' עליו ושולח לו איש שירדפהו מאוד בבזיונות וזלזולים ואז אם יתבונן ישים על לבו וידע שזהו מחסדי ה' ורחמנותו עליו בכדי שישמע את הבת קול ויעורר לבו לתשובה. שבת שלום


נתיב הדרש

אימתי נעשית התורה שלמד האדם - לתורתו
שמות המועדים נקבעים בדרך כלל על שם המאורע שעליו נתקנו, מדוע אם כן - לא נקרא בתורה יום מתן תורה בשם "חג מתן תורה" כי אם בשם "חג השבועות"?
התשובה נעוצה למעשה בעצם השאלה - משמע שמתן תורה שהיה בו' בסיון תלוי בשבעת השבועות שקדמו לו. הסברם של דברים יובן על פי דברי התנא: "שהתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים" (אבות פרק שישי). הלשון "התורה נקנית" ללמדנו בא כי לא די בידיעת התורה אלא יש צורך בקנין התורה.
משל למה הדבר דומה? לאדם עשיר שמינה את אחד מנערי החצר שלו אחראי על עניני הבתים הרבים שבבעלותו. במשך הזמן למד הנער להכיר יפה את כל הבתים וכל פרט וכל פינה בהם היו נהירים ומוכרים לו. גם אם התמצאותו בכל הנוגע לבתים תעלה על התמצאותו של בעל הבית בנושא, עדיין עדיף עליו בעל הבית, שכן הם רכושו וקנינו. ומה עלוב לעומתו הנער אשר על אף הפרטים הרבים הידועים לו אין לו שום קנין ואחיזה אפילו בחלק זעיר של רכוש זה.
הוא הדין לגבי התורה. דוד המלך ע"ה אומר: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהלים א) ובגמרא מבואר: "בתחילה תורת ה', ואחר כך נעשית תורתו" (עבודה זרה יט.) כלומר, ישנם אנשים שיש להם ידיעה רחבה ומקפת בתורה אך התורה אינה נעשית שלהם, כי לא קנו אותה בקניני התורה המפורשים בפרק קנין תורה. אימתי נעשית התורה שלמד האדם לתורתו? רק לאחר שקנאה בקניניה.
כידוע, שקועים היו בני ישראל במצרים במ"ט שערי טומאה. מיד אחר יציאתם ממצרים החלו בעבודה עקבית ומתמדת שמטרתה לצאת משערי טומאה ולהכנס בשערי קדושה. לצורך זה רכשו לעצמם מידי יום קנין אחד מן הארבעים ושמונה, וביום המ"ט שהוא ערב שבועות חזרו על הכל. מתוך הכנה זו הלכו לקבל את התורה! זוהי הסיבה מדוע נקרא חג זה בשם "חג השבועות" - כי בשבועות אלו קנו את התורה מן השמים ונעשית התורה שלהם.


בשבילי הפרשה


נשא את ראש בני גרשון (ד, כב).
כלשון הזה נאמר גם כן למעלה בבני קהת "נשא את ראש בני קהת". וצריך טעם, למה לא נאמר כן בבני מררי.
ויש לומר על דרך הרמז כי בני קהת הם התלמידי חכמים נושאי הארון, ולכן נקראים "בני קהת" רומז לבעלי אסופות המתאספים אסיפות אסיפות לעסוק בתורה מלשון "ולו יקהת עמים". ובני גרשון הם הסוחרים העוסקים במשא ומתן ופורשים עצמם מטרדותיהם לעסוק מעט בתורה ועבודה, והמעט שלהם חשוב כעבודה המרובה של בני קהת שעל זה אמרו "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים". ולכן נאמר בשניהם נשיאות ראש להורות שעבודת שניהם שקולה יחד ועולה למעלה.
אבל "בני מררי" רומז לבעלי מרה השחורה ההולכים בעצבות תמיד שהיא מדה מאוד לא טובה ואין בעבודתם נשיאות ראש. ארון עדות

והתודו את חטאתם אשר עשו (ה, ז).
נאמר כאן: "והתודו" בלשון רבים, אם כי פתח הכתוב בלשון יחיד "ואשמה הנפש ההוא", משום שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו, כך שתשובתו מעוררת גם אחרים לשוב - "והתודו" - כי גם הרבים ישובו על ידו ויתודו. תפארת שמואל - אלכסנדר

איש או אשה כי יפליא לנדור (ו, ב).
"יפליא" - לשון פליאה, כולם רודפים אחרי תאוותם והוא נודר מתאוה. (אבן עזרא).
נסע רבי משה מידנר בקרון רכבת עם חבורת חסידים של אדמו"רים שונים. היה כל חסיד מספר מגדולת רבו שמראה נסים ונפלאות, אותות ומופתים, ורבי משה מידנר יושב ושותק.
פנו אליו החסידים: ומה יש לך לספר מהרבי שלך, במה כוחו גדול?
החזירם רבי משה: כל כוחו של רבי בדבר אחד ויחיד: ישנם שלושה דברים שכל העולם רודף להשיגם, והם "הקנאה והתאוה והכבוד" - ואילו הרבי שלי בורח מפניהם כמו מן האש. ממעינות הנצח

לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא (ו, ז).
קדושת הכהן נובעת מתולדה, ולפיכך מיטמא הוא לקרוביו, אמנם הנזיר שכל קדושתו היא עצמית, ואינה בירושה - לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא. שם משמואל - בשם ה"אבני נזר"



דרך הלכה


מאמרי חיזוק ליום מתן תורה
כידוע שביום מתן תורה נמצאת ההשפעה שהיתה במעמד הר סיני, וכתב ב"אור יחזקאל" שבלי הכנה אין אפשרות כלל לזכות לזה, וצריך את אותה הכנה שהיו צריכים למעמד מתן תורה.
בספר חמדת הימים כתב שימים אלו, שבין פסח לעצרת, הקדושה בהם רבה והיא מתעצמת והולכת עד מתן תורה, וכל איש ימצא עזר וסיוע לתקן את נפשו, והם ימים נוראים, וכל איש בימים אלו יירא ויחרד להיות זריז לשרת לפני ה' ויירא ויפחד ממידת הדין המתוחה שלא יכוה בגחלתה ח"ו, ואמרו הקדמונים שימים אלו הם לאות ומופת לכל השנה, שאם ירבה בהם בתורה ומצוות כן יהיה אצלו כל השנה הבאה. ואם ח"ו להפך, אז להפך.
בספר "יסוד ושורש העבודה" כתב שמצוות ספירת העומר תיקון גדול ונפלא לטהר את נפשו שנפגמה בעוונות ח"ו.
בספר "אור יחזקאל" כתב שהעבודה צריכה להיות ברוחניות מתוך תשוקה ותאוה עמוקה להתעלות, שירגיש שזו טובתו האמיתית. וכל זמן שחסר לו תשוקה ושאיפה לגדלות, לא יתכן שיתעלה ויגדל בעבודתו.
החזון איש כתב להתחזק בשקידה, ועיון התורה זה כל האדם, וזו העבודה היותר חביבה לפני ה'.
כתב ה"אור יחזקאל" שעיקר ההצלחה תלויה רק בעמל ויגיעה, ובלא יגיעה דומים אנו לעשו הרשע שברח והשתמט מיגיעה וביקש רק ברכות מיצחק אבינו.


אורחות צדיקים


מרן אור שבעת הימים רבי ישראל "בעל שם טוב" זיע"א רבינו אור שבעת הימים הבעל שם טוב הק' האיר אור עולם בשנת תנ"ח, וקיבל מאחיה השילוני כמובא בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פרשת בלק) "אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע"ה והיה מיוצאי מצרים ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה והיה רבו של אליהו הנביא ורבו של מורי זלה"ה. הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטעבסק כותב במכתב: "היו היה דבר השם ביד הבעל שם ויגזור אומר ויקם, אחד היה ומהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו על עפר מי יקום". בחג השבועות שנת תק"כ נתעלה בסערה השמימה בעיר מעז'יבוז ושם מנוחתו כבוד. לאורו נסע ונלך. הרה"ק רבי מרדכי סלונים זצוק"ל סיפר כיצד נתקרב הרה"ק מפולנאה בעל "תולדות יעקב יוסף" אל הבעש"ט הק'.
הרה"ק מפולנאה עמד מאחורי החלון בבית המדרש שישב שם הבעש"ט הק' והקשיב לשיחו ושיגו. ושמע שהבעש"ט מספר ואומר, הנה כאן מאחורי החלון עומד יהודי תלמיד חכם וירא שמים אך הוא זקוק לשני תיקונים, האחד שפעם בעת שהכין את דרשת שבת הגדול גבר עליו הצמאון ביותר ולא היה לו מים לשתות. בתוך כך עבר שם אחד שהחזיק בידו ספל עם מים וביקש ממנו קצת מים להרוות את צמאונו אך הלה סירב ולא נתן לו, ובצמאונו כי רב סטר להלה על לחיו ונטל ממנו את המים ושתה בעל כרחו.
והתיקון השני שצריך, שפעם בליל תשעה באב חשב לאכול תפוח וכבר בירך עליו, ושוב נזכר שתענית ואסור לאכול, והניח את התפוח ולא אכלה. באותו לילה חלם איך שמאותו ברכה לבטלה צמח פרדס גדול עם עצי פרי לרוב לסטרא אחרא. אמנם הוא עשה תשובה על כך וכבר כילה את כל האילנות בתשובתו, ברם השרשים עדיין נשארו ויש לתקן גם את זאת וזה לא יוכל לעשות בעצמו "און ער מוז אנקומען צו אונז"... והוא מוכרח להגיע אלינו.
כששמע כן הרה"ק מפולנאה, קפץ מיד מבעד לחלון וניגש אל הבעש"ט הק'.
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


"הזאת נעמי" - זאת היא נעימות התורה
אמר ההוא טייעא וכו': אמר אותו מוליך החמורים, במה תאמרו ותעמידו את הכתוב הזה. שכתוב, "ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן". עד כאן המדובר הוא בשתים. בנעמי ורות. ואח"כ כתוב, "ותאמרנה הזאת נעמי", שהיא אחת ולא יותר. אמר רבי עזריה, אשריכם ישראל, שאפילו הריקנים שבכם, כמו מוליך החמורים, מלאים תורה ומעשים טובים.
אמר הכי שמענא וכו': אמר, כך שמעתי פירוש אחר, בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, לקח תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והלך לעמים האחרים, ולא רצו לקבלן, עד שהורידן לישראל על הר סיני.
אמרו מלאכי השרת וכו': אמרו מלאכי השרת, למי רוצה הקב"ה לתת שתי תורות אלו. אמר הקב"ה, לישראל, שהם גורלי וחלקי. שכתוב, "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". הרי הם שנים, גורלי וחלקי. ואני נותן להם כנגד זה שתי תורות. ועוד, שעוללים ויונקים נעשו ערבון, ובשבילם יתעוררו להם ב' תורות אלו, שכתוב, "מפני עוללים ויונקים יסדת עוז".
ומהכא נפקא מהתם וכו': ואומר, זה נלמד מכאן, הרי משם הוא נלמד. שכתוב, "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים". שפירושו, "את מי יורה דעה" - זה תורה שבכתב. "ואת מי יבין שמועה" - זה תורה שבעל פה. "גמולי מחלב עתיקי משדים" - שבשבילם ירדה התורה לישראל על הר סיני.
הה"ד ותלכנה שתיהן וכו': ז"ש, "ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם". איפה הן הלכו. היינו ששתי התורות הלכו לעמים האחרים, מטרם שעמדו ישראל על הר סיני. כיון שירדו תורה שבכתב ותורה שבעל פה על הר סיני, מיד "ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי", היינו שנזדעזע כל העולם ואמרו, זו היא התורה שהיא חמודה גנוזה. מיד, "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים", ואז אמרו, "הזאת נעמי" בפשיטות, דהיינו שזאת היא נעימות התורה באמת. כי אחר שראו הקולות וגו', הכירו נעימות התורה.
ולא ידעי ישראל וכו': וישראל לא ידעו העונשים שבתורה עד שבאו למרה. שכתוב, "ויבואו מרתה". וכתוב, "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו". אז אמרה התורה קראן לי מרה.
וארכביה ג' פרסי וכו': והרכיב אותו הטייעא ג' פרסאות. והוא עוסק עמהם בסודות האלו. קראו עליו, "כפלח הרמון רקתך", אפילו הריקנים שבישראל מלאים תורה ומצוות כרימון.
אמר לו כדין וכו': א"ל, אז כשניתנה התורה בהר סיני, היו ישראל מתעטרים בתורה, ונתעטרו בשמות החקוקים העליונים. כיון שעשו ישראל את העגל וחטאו. ומשה היה מביא התורה כתובה על לוחות האבנים העליונים, מלאים מכל טוב, חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכויות, ומכל המחלות הרעות שבעולם.
כיון דחמא משה וכו': כיון שמשה ראה את העגל, פרחו האותיות ועלו כולן למעלה, אז צעקה התורה ואמרה, אני מלאה הלכתי מכל טוב לישראל, ועתה נעשיתי ריקה ולחינם, שאיני מועילה להם. אז צעקו העליונים ואמרו, אוי להם כי נדדו ממני. דהיינו אוי להם שלא נתקיימו באמונת אדונם.
פירוש הסולם מדרש רות סעיפים שצ, ת- תז


מעשה שהיה


אהבת תורה - ב
תקציר: הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב זצוק"ל לפני שהתפרסם היה עני מרוד ותמיד התחזק בבטחון בה' ואף חיזק את הרבנית. לילה אחד באומרו תיקון חצות ראה אור חזק וגילה שזו מרגלית. סוחר מרגלית אמר לו שבשויה של המרגלית יוכל להתפרנס כל ימיו בכבוד מלכים ואף כמה דורות אחריו.

דברי הסוחר בלבלו את דעת הרב, מצד אחד בני ביתו רעבים לפת לחם וכמעט גוועים ברעב ומן השמים שלחו לו לפרנסה ומצד שני נסיון העושר נסיון גדול הוא עד מאד ומי יודע אם יוכל לעמוד בו בהצלחה, ואם כן, מי יודע אם זרעו לא יכשל חס ושלום, הנה הטוב והרע החיים והמות לפניו וההכרעה קשה. לבסוף החליט בדעתו להימלך באשתו. קרא לה אליו החדרה הראה לה את האבן וסיפר לה איך הגיעה לידו ומה אמר עליה הסוחר, ואחר כך אמר לה: הנה בידינו אור האבן הטובה הזאת ואור התורה שיקרה היא מפנינים ועלינו לבחור באחת מהם כי קשה הדבר ששניהם יהיו ביחד ונסיון גדול הוא לאדם, ואם אנחנו נעמוד בנסיון מי יודע אם זרענו יעמוד בו. שמעה האשה את הדברים וענתה: רצונך בעלי - רצוני הוא, והדרך אשר תבחר בה - דרכי היא. שמח הרב שמחה גדולה וכאילו אבן נגולה מעל ליבו, אשתו הצדקת מוכנה לסבול חרפת רעב ולא לבא בנסיון, עתה יודע הוא מה לעשות.
בחצות לילה ניגש אל החלון הפונה לגן ואמר: רבונו של עולם, נתת לי אבן טובה ורואה אני בה שהפסדה מרובה משכרה עלולה היא להזיק לי ולזרעי יותר מן העניות, עזרני ה' וטול נא ממני את אור האבן הזו המעוורת את העינים ותתן לי במקומה את אור התורה התמימה המאירה את העולם כולו. כשכילה את דבריו זרק את האבן דרך החלון כלפי מעלה, והאבן התרוממה ועלתה מעלה מעלה תוך שהיא נעשית פרורים פרורים. אחר הדברים האלה חזר הרב הקדוש לשקוד על התורה והסיח דעתו לגמרי מכל הענין. משראו בשמים את חביבותו לתורה שאהבתו אליה נצחה את תאות הממון, הכריזו עליו שביתו יהיה בית ועד לחכמים והוא ובני ביתו יזכו להרביץ תורה לישראל. לא עברו ימים מרובים ושמו החל מתפרסם בעולם. אלפים נהרו אליו, שתו בצמא את דבריו, והתאבקו בעפר רגליו, והוא היה לרבן של גדולי ישראל.
מעשה זה סיפר הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זצוק"ל מידי שנה בשנה בחג השבועות, זמן מתן תורתינו. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים ושיתן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה, וישלח לנו את משיח צדקנו ויבנה ביתו בקרוב בימינו, אמן ואמן.


חוד הפרשה


א. "ואני אברכם" למי הכוונה?
 לכהנים.  לישראל, ואסכים עם הכהנים.  ב' התשובות נכונות.

א. משא של מי היה יותר קל, משא של בני מררי או של בני גרשון?
 של בני גרשון.  של בני מררי.  לא מובא ברש"י בפרשתנו.


שינון הלכה


שער התורה
א. כמה פעמים חזר ריש לקיש את ההלכה לפני שבא לרבי יוחנן?
ב. אדם שלומד דברי תורה מאה פעמים, האם יכול אחר כך לשכוח אותם?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael