אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
במדבר

קולמוס העורך


בספר "מאמר מרדכי" מביא שהרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטעפסק זי"ע שאל פעם לאברכים, מדוע אינכם שמחים, והשיבו לו, איך נשמח, "הי תורה והי מצוה", ענה להם הרי אמרו חז"ל "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" (עירובין יט.), וקשה אם כך מדוע הם נקראים פושעי ישראל, והתירוץ הוא שהם אינם שמחים במצוות.
וביאר זאת הרה"ק בעל ה"יסוד העבודה" מלסאנים זי"ע, שהכוונה בזה, איך הגיע הדבר שנהיו לפושעי ישראל לפי שאינם שמחים במצוות. והיינו דכידוע נשמות ישראל הם מעולם התענוג, ואם איש יהודי מקבל תענוג ושמחה מתורה ומצוות, מוצאת נפשו חיות ומרגוע. אבל אם אינו שמח בתורה ומצוות, מחפשת נפשו תענוגים אחרים, וכך מחמת העדר השמחה בתורה ומצוות הם נהפכים לפושעי ישראל. שבת שלום


נתיב הדרש


לא להתבלבל בשעת הנסיון
נאמר בפרשתנו "ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור" וגו', אומר רש"י, "לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל - נפסלו, והלויים שלא עבדו עבודת אלילים נבחרו תחתיהם". הדברים נוקבים: רוח תזזית אחזה בעם במדבר לבקש להם מנהיג חדש במקום משה שבושש לרדת מן ההר. השטן בלבל את המוחות והערב רב עשו בכשפיהם עד שיצא העגל. העם תעו אחריו וחרון אף נתעורר למעלה עד לאין שיעור. הבכורים איבדו את עטרתם מעל ראשם וכלי חמדתם - עבודת הקרבנות לה' - ניטל מהם לדורות ולעולמים.
שבט לוי היה היחיד מבין כל שבטי ישראל שדעתו היתה צלולה עליו. עמד איתן באמונתו. רוח העוועים של העגל והמחולות שאחזה בכל קצות המחנה לא שיבשה את דעתם עליהם ולא סחפה אותם עמה. על כן זכה שבט זה על שני חלקיו - הכהנים והלויים - להיות משרתי ה' בעבודתו במשכן ובמקדש העולמים.
המתבונן רואה שבעצם לא עשו כלום! כל "עשייתם" התבטאה בשב ואל תעשה - נמנעו מעבוד עבודה זרה בשעה שאחיהם בני ישראל נכשלו בה. אם כן, שואל בעל "ילקוט מאמרים", שכרם הגדול על שום מה? מכאן למדים אנו שכל מי שדעתו אינה מתבלבלת - אינו מאבד את בהירות הכרתו בסחף הטשטוש התוקף את כולם בקול שאון מהמם - ראוי שיופקד בידו הפקדון הקדוש של עבודת ה' במקדשו.
מאורע דומה לזה חזר ונשנה כעבור שנים במעשהו של פנחס בן אלעזר הכהן. כשהטשטוש ובלבול הדעת גברו - השתרר מצב של "והמה בוכים" - קם פנחס, כידוע, וביער את הרע מישראל. ובגלל עמידתו האיתנה וראייתו הבהירה בעת גבור הטשטוש ובלבול הדעת במחנה ישראל זכה פנחס לכתר הכהונה.
הרי לנו מכאן לימוד לדורות שאי היסחפות אחרי רוחות מתעות מבטיחה שכר רב לעומדים בנסיון זה.


בשבילי הפרשה


תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן (א, ג).
יש לומר שמילת "צבאותם" הוא מלשון "מראות הצובאות" כי הצדיקים הם בבחינת "מראות צובאות" שהחוטא המסתכל בפניהם מרגיש את עוותתו, כדמיון המשחיר פניו שאינו מרגיש בקלקולו עד שמסתכל במראה, יען שאין אדם רואה נגעי עצמו.
וזהו "תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן" שאתה ואהרן תהיו למראות צבאותם להודיע אותם את פנימיותיהם. ועל כוונה זו אמר דוד המלך ע"ה "שויתי ד' לנגדי תמיד" שצייר תמיד בפני עיניו את השם הויה ועל ידי זה יזכור "וחטאתי נגדי תמיד" כי על ידי שהסתכל בשם הוי"ה הרגיש תמיד בחטאיו.
וידוע שגם על הצדיק שורה שם הוי"ה והמסתכל בו רואה את קלקולו כמו במראות הצובאות ולכן אמרו "הוי גולה למקום תורה" שילכו אל הצדיק וידעו עוותתם. ארון עדות

כאשר יחנו כן יסעו (ב, יז).
רבי אברהם מסלונים דורש היה מקרא זה כמין חומר: "יחנו" - זה יום השבת, יום המנוחה; "יסעו" - הם ימות החול, ימות הטרדה והטלטול. וכמנהגו של אדם בזה כך בזה.
יש אדם שהוא שקוע כולו בעניני פרנסה וחומריות. כיון שהתייגע כסוס בכל ימות השבוע, באה שבת והוא ישן הרבה להחליף כוח, בכדי שיוכל להמשיך בשבוע הבא את עבודתו. ויש אדם שהוא עובד את ה' כל ימות השבוע, כיון שבאה שבת ואורה בכל העולמות, לבו נשבר בקרבו, מתברר לו שכל עבודתו נחשבת כאין ואפס, מיד מכניע עצמו לפני ה' ומגביר מעשיו ועבודתו, מתחנן לפני ה' לקרבו אליו. ממעינות הנצח

ויהיו אלה בני לוי בשמותם גרשון וקהת ומררי (ג, יז).
מלחמת היצר באדם הוא באופנים שונים, "גרשון" - יש מי שעולה בידו לגרש ממנו את יצרו לאחר שכבר בא אליו, אמנם הדרגה הנעלית היא "קהת" - שמקהה את שיניו שלא יוכל להתקרב אליו כלל וכלל, ואילו הפחות שבהם הוא זה שאם כי כבר נתן מקום ליצר שיוכל לפתותו, אך מתוך שמתמרמר על כך "ומררי" זוכה הוא להיחלץ מרשתו, ואינו נכשל חלילה במעשה. שם משמואל

וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו וכו' ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו (ד, יט).
העשיה הנדרשת לכל אחד היא לא ללכת בגדולות ובנפלאות ממנו, אלא להתיצב על משמרתו בהתאם לדרגתו.
וזהו "וזאת עשו להם וחיו" שאם רוצים להרגיש חיות בעבודת ה' אזי "איש איש על עבודתו ועל משאו" לא תלך במדרגות גדולות בעבודת השי"ת שעדיין לא נמצא בהישג ידך. דברי בינה



דרך הלכה


הלכות שבת
דיני בסיס לדבר האסור
כלי שהוא מוקצה שהיה מונח על שולחן או מדף וכדומה גם השולחן נהפך למוקצה בשבת, כי הוא נעשה בסיס לדבר האיסור. וכל זה אם הניח בערב שבת במתכוון את החפץ על השולחן, אבל אם רק שכחו שם, השולחן לא נעשה בסיס.
א. הראשונים נחלקו מה הדין בכלי שהניח על שולחן אולם בדעתו ליטלו באמצע שבת אם אז גם כן נעשה השולחן בסיס לכלי. בעל התרומות סובר שלא נעשה בסיס לדבר האסור רק כשבדעתו שישאר כל השבת, ורש"י סובר שבסיס לדבר האסור נעשה גם כשדעתו ליטלו באמצע שבת, ולמעשה נפסק לאסור גם כשבדעתו ליטלו באמצע שבת.
ב. פח אשפה שיש בו אשפה שהיא מוקצה, ואין היתר לסלקו מדין גרף של רעי, אם כן גם הפח עצמו נעשה בסיס לדבר האסור, ואסור להזיזו.
ג. בסיס לדבר האסור והמותר, אם הדבר המותר יותר חשוב מהדבר האסור, אין נעשה בסיס לאיסור.
ד. יש שהורו שאם הניח בערב שבת חפץ האסור על השולחן וגם היה בדעתו להניח שם דבר המותר אבל לא הניח, נעשה השולחן בסיס לאיסור, כי למעשה לא הניח דבר המותר.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי שלמה מזויעהל זצוק"ל
פעם סיפר רבינו למקורבו הידוע הגה"ח ר' אלי' ראטה זצ"ל, שכשהיה ילד שיחק עם חברו כדרך הילדים ובלילה עשה חשבון שלא הרויח כלום מהמשחק, ולמחרת הציע לו חבירו משחק אחר ושיחק איתו. בלילה עשה חשבון כנ"ל. וכן היה למחרת ביום השלישי, עד שבא למסקנה שאין לו שום ריוח ותכלית ממשחקי הילדים. הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע אמר עליו שהיה שייך להדור שלפני מאות שנה והעיד שעצותיו היו ממקום גבוה.
כשהיתה ההתעוררות להשתדל למען הצלת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע והיתה השאלה אם ח"ו לא מאוחר מדאי. הלך רבינו למקוה וכשחזר השיב ואמר שצריכים לפעול ולהשתדל להצלתו כי הוא עדיין בחיים.
פעם עמד מקורבו ר' אלי' הנ"ל בחדרו וחשב במחשבתו על הגלוים של הרה"ק שכל רז לא אניס ליה, וכה עמד בהרהוריו כי יש בדור השפל הזה איש אשר רוח אלוקים בו מבלי להעלות מחשבתו על פיו, פתאום פנה אליו רבינו ואמר לו: עתה בזמן הזה רגיל העולם לומר שזו הסתרה, אבל הסתרה אינה כבוד שמים, כי "מלא כל הארץ כבודו", לכן הטילה ההשגחה על אדם שיגלה השגחתו ב"ה בעולם שאין העולם הסתר. גדול היה מלחמתו נגד הצורר הרשע מגרמניה ימ"ש והיה יושב שעות על גבי שעות ועוסק בתיקון חצות וראשו בין ברכיו ונחלי דמעות נשפכים מעיניו הק', וכמה פעמים עמד וסמך את ראשו על הקיר והיה דבור בעשתונותיו, ואחד ממקורביו סיפר שפעם ראה אותו שהוא מדבר באמצע השינה (שהיה שוכב אחר התיקון חצות משעה שלוש עד חמש) והטה אזנו ושמע איך שהוא אומר: ה' מקדים רפואה למכה, בעוד כמה ימים יכנסו הבולשביקים (הרוסים) לברלין והאמריקאים מצד השני ויהיה ישועת ה'.
פעם בערב פסח היה צריך לאפות מצות ובגלל המצב שהיה אז לא היו אנשים שיוכלו לעשות את מלאכת האפיה ועמד רבינו בחוץ מנסה למצוא אנשים לעבודה והנה עבר אדם, ורבינו ביקשו שיכנס לעבודת המצות וענה הלה שידו משותקת וממילא לא יוכל לעבוד, אמר לו רבינו שיכנס לביתו, והלה נעמד ליד שולחן העבודה, ולפתע החלו ידיו לפעול כאחד האדם.
ביום כ"ו באייר בספירת "יסוד שביסוד" יצתה נשמת צדיק יסו"ד עולם בקדושה ובטהרה. הרה"ק בעל שומרי אמונים זי"ע שהיה אצלו בעת פטירתו צעק שכולם יהרהרו בתשובה, כי הרה"ק רבי מיכל מזלוטשוב זי"ע (זקינו של הרה"ק מזוועיהל) ופמליא דיליה באו לכאן, הרה"ק הרמ"מ מלעלוב זי"ע היה בעת הטהרה ואמר שהוא מריח ריח בשמים, ושאל את הנוכחים אם גם הם מריחים וענוהו בחיוב.


מסילות הזוהר


רשע שלומד סודות התורה, מבלבלים את מחשבתו כדי שלא יכנס למקום שאינו שלו
ת"ח לשית יוסי וכו': בוא וראה, לששת ימי בראשית, לכל אחד יש לו פרצוף של אותה המדרגה המנהיגה אותו. ולא תמצא יום שאין בו טוב, דהיינו שנאמר בהם "וירא אלקים כי טוב". ואע"פ שביום שני לא נאמר בו "כי טוב", תמצא אותו ביום השלישי, שמשום זה נאמר בו שתי פעמים "טוב".
וכל יומא אית וכו': וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל לכנוס לטוב ההוא שבו, דהיינו שיש חושך המכסה את האור, כמו שתמצא ביום הראשון אור, ותמצא בו חשך. וכן בכל יום תמצא שמירה. ואלו הם שמירה, כמו קוצים השומרים הכרם, שלא יכנוס זר אליו. ויש שומרים אחרים כמו נחשים ועקרבים ושרפים ששומרים הטוב ההוא, שלא יכנוס שם מי שאינו ראוי להכנס, ואם לא היתה שמירה, היו כל הרשעים יכולים לכנוס בסודות התורה.
ובג"ד מאן דאיהו וכו': ומשום זה, מי שהוא רשע, ויכנוס לדעת סודות התורה, כמה מלאכי חבלה הנקראים חשך ואפלה, נחשים ועקרבים, שנקראים חיות השדה, מבלבלים מחשבתו שלא יכנוס למקום שאינו שלו.
אבל מאן דאיהו וכו': אבל מי שהוא טוב, כל אלו השומרים הם לפקודתו לעזרו וקטגור נעשה סנגור, ומביאים אותו לטוב הגנוז, ויאמרו אל הטוב הגנוז, אדוננו, הרי איש טוב וצדיק ירא שמים רוצה לכנוס לפניך, ואמר לנו, "פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה קה", אז, אותו טוב הגנוז, יאמר להם, פתחו לו באותו שער שנקרא אהבה, או באותו שער שנקרא תשובה, וכל צדיק יכנוס כפי המדריגה שלו, וסוד הדבר, פתחו שערים ויבוא גוי צדיק וגו'.
כען צריך לאהדרא וכו': עתה צריכים לחזור, על פתח התשובה, כי מכמה מינים היא התשובה שעושים בני אדם, וכולם טובים, אבל לא כל הפנים שוים. יש בן אדם שהוא רשע גמור כל ימיו, והוא עבר על כמה מצות לא תעשה, והוא מתחרט ומתודה עליהם, ואח"כ אינו עושה לא טוב ולא רע. לזה, ודאי שהקב"ה ימחול לו, אבל לא שיזכה לתשובה עליונה, ויש בן אדם, שאחר ששב מחטאיו ונתכפר לו, הוא הולך בדרך מצוה, ועוסק בכל כחו בהם, ביראה ובאהבה להקב"ה, זה זוכה לתשובה תחתונה שנקראת ה' דהיינו מלכות, שזו היא תשובה תחתונה.
ואית ב"נ לבתר וכו': ויש אדם, שאחר שמתחרט על עונותיו ועושה תשובה הוא עוסק בתורה ביראה ואהבה להקב"ה, ולא על מנת לקבל פרס, זה זוכה לאות ד' דהויה, שהוא ז"א, והיא בן י"ה, ועל שמו נקרא בינה, וזה גורם שתשוב ו', שהוא ז"א, אל הה' שהיא מלכות, והמלה תשובה היא אותיות תשוב ו' לה'.
ולעולם לא שריא וכו': ולעולם אינה שורה באדם לא ה' ולא ד', בלי יראה ובלי אהבה, שהם י"ה, יראה ואהבה אנו קוראים אותם ודאי, ומשם ניתנה התורה והמצות שהם בן ובת, דהיינו ו"ה, ז"א ומלכות, ומשום שישראל מקיימים התורה והמצוות, הם נקראים בנים להקב"ה ז"ש "בנים אתם לה' אלוקיכם".
פירוש הסולם פרשת נשא סעיפים מג – מט

מעשה שהיה


אהבת תורה - א
הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב קודם שהתפרסם עני מרוד היה ופרנסתו היתה דחוקה עד מאד; הוא ישב ועסק בתורה ובעבודת ה' יומם ולילה ואשתו היתה מביאה טרף לביתה. אך הנה הגיעו ימים שלא היה ביכולתה להביא לביתה אף את המעט שהביאה מימים ימימה, והגיע הדבר לידי כך שאף פרוסת לחם להשביע את בני הבית, לא היתה. בתחילה לא אבתה להפריע את לבעלה מלימודו וסבלה את צערה בדומיה אך משראתה את הילדים רעבים ללחם לא יכלה עוד לסבול את צערם, נכנסה אל בעלה ואמרה לו: הגיעו מים עד נפש, הילדים רעבים ואין בידי מאומה לתת להם. הרגיע אותה הרב, דיבר עמה דברי נחומים, וחיזק את בטחונה באלוקים הזן ומפרנס לכל, ואמנם עשו דבריו פרי והאשה יצאה מחדרו מעודדת ומצפה לחסדי ה'.
לילה אחד בעת שקם הרב לומר תיקון חצות, והחדר חשוך, מאין בידו מעות לקנות נר, הואר החדר לפתע פתאום כמו אש גדולה פרצה בבית. מיד הביא הרב מים ושפך על מקום האש אך האש לא כבתה. הביא הרב עוד מים ושפך, אך גם עתה המשיכו קרני האש להפיץ את אורם. כשהתבונן הרב יותר ראה שאין זאת אש רגילה כי אין היא עשויה מלהבות, הוא התקרב יותר והנה אין זאת כי אם אבן טובה שמפיצה את אורה למרחקים. מאין הגיעה האבן לכאן זאת לא ידע. הוא לקח את האבן שם אותה בארון וסגר עליה את הדלת האור נעלם והחדר שב להיות חשוך כבראשונה.
בבוקר שלח לקרוא לר' זאב הסוחר. שמקום מגוריו בעיר הסמוכה. ר' זאב היה מומחה גדול באבנים טובות ומרגליות והיה מפורסם בכל המדינה, כל מי שרצה לדעת שוויה של אבן חפץ הזמינו אצלו או בא אליו, דבריו היו בעיניהם כדברי האורים ולפיהם היו נחתכים העסקים. גם יודע הוא - כך אומרים עליו - את סוגיהן וסגולותיהן שמותיהן ותולדותיהן מקום מוצאן ושמות בעליהן של האבנים, ונאמן היה ר' זאב על כל מכיריו. עתה שנמצאת אבן טובה ביד הרה"ק לא מצא נאמן יותר מר' זאב ושלח לקרוא לו. בבוא ר' זאב אל בית הרב נתן לו שלום, הוליכו אל החדר פתח לפניו את הארון והארון נתמלא אורה. גם הסוחר נדהם בראותו זאת, לקח את האבן בידיו והתבונן בה זמן מה, אחר אמר לרב את סגולותיה ומעלותיה המרובות והוסיף שאין כמעט מסוגה בכל המקומות שהיה שם ואבן בגודל כזה עוד לא ראה מעולם. הרב שאלו לשוויה והוא ענה: אבן כזו אין להעריכה בדמים, אך אומר לך דבר שיהיה לך מושג מה שוויה; במחיר אבן זו תוכל לפרנס את בני ביתך בכבוד מלכים כל ימי חייך ובניך ובני בנים עד כמה וכמה דורות יהיו עשירים מופלגים. הרב החזיר את האבן למקומה הודה לר' זאב ושלחו לשלום.

המשך יבוא בס"ד


חוד הפרשה


א. מאיזה שבט היו "מושכים בשבט סופר" - כלומר סופרים?
 יששכר.  נפתלי.  זבולון.

ב. מה פירוש "קשות הנסך"?
 שבהם מנסכים יין.  הכיסוי.  נרתיק.



שינון הלכה


שער התורה
א. מדוע נהפך למינות אלישע בן אבויה?
ב. איזה ספר חיבר רב?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael