אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בחוקותי

קולמוס העורך


בפרקי אבות פרק ד' שאנו לומדים בשבת זו נאמר "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". מפרש הרה"ק מסלונים בעל ה"יסוד העבודה" זצוק"ל: כל המקיים את התורה מעניות הדעת, שאינו מרגיש שום תענוג וטעם בעבודת ה' יתברך ואף על פי כן אינו מתרשל ועוזב את עבודתו חלילה, "סופו לקיימה מעושר". היינו מתוך הרחבת הדעת.
וזהו מאמר הכתוב (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו", כמו שהעני שרוצה להיכנס אל המלך ורואה איך שכל משרתי המלך נכנסים פנימה ובעדו סוגרים את כל השערים, ובבחינה זו גם העני בדעת שכל שערי לבבו סגורים בעבודת ה' ונשאר עומד בחוץ.
ועצתו היא כי לפני ה' ישפוך שיחו - היינו שיתבונן כי הגם שהוא בחוץ, הרי הקב"ה שהוא מלך על כל הארץ נמצא גם על ידו, ועל ידי זה הוא עומד לפני ה' ושופך שיחו. וסופו לקיימה מעושר - שהקב"ה עוזרו וחותר לו חתירה, ושערי תשובה נפתחים לו להיכנס פנימה. שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע ברכת הגשמים היא דוקא בלילי שבתות
אם בחוקותי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם (כו, ג-ד). פירש רש"י: "בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בלילי שבתות", וקשה מנין לנו זאת, אולי פירוש הפסוק כפשוטו שירד הגשם בשעה שיהיו צריכין לו.
ונראה לפרש על פי המעשה המובא בגמרא (תענית כד) שר' חנינא בן דוסא היה הולך בדרך והגיע הגשם, אמר: רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער. הפסיק הגשם. כשהגיע לביתו, אמר: כל העולם כולו בצער, וחנינא בנחת. בא הגשם. אמר ר' יוסף, מה עזרה לו תפלתו של כהן גדול לגבי ר' חנינא בן דוסא. פירש רש"י: שהיה כהן גדול מתפלל, אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים ואף על פי כן שמע הקב"ה תפלת רבי חנינא בן דוסא והפסיק הגשם.
והנה כוחו של ר' חנינא היה רק מחמת שהיה צדיק יסוד עולם ועשה כל מה שאמר הבורא ית', לכן עשה הקב"ה מדה כנגד מדה, ומקיים כל אשר אמר ר' חנינא בן דוסא כמו שכתוב "ותגזר אומר ויקם לך", לכן כשאמר רבי חנינא בן דוסא שיפסק המטר פסק, וכשאמר שירד המטר ירד, אם כן כאשר יהיו כל ישראל צדיקים גמורים ויעשו רצונו של מקום, וכמו שאמר "אם בחוקותי תלכו" וגו', ויהיו בבחינת רבי חנינא בן דוסא, אם כן מתי יוריד הקב"ה גשמים, הלא יזדמן שאחד מישראל יהיה אז בדרך והגשם יזיק לו ויאמר שיפסק המטר, ואחד יהיה בביתו ויאמר שירד המטר, ומה יעשה הקב"ה, לכן אמר "אם בחוקותי תלכו" ותהיו כולכם בבחינת "ותגזר אומר ויקם לך", אז יהיה מוכרח "ונתתי גשמיכם בעתם" בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בלילי שבתות שאז תהיו כולכם בביתכם וכל אחד יהיה מרוצה בגשמים. עבודת הגרשוני - מובא ב"גן רוה"


בשבילי הפרשה


אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב (כו, ג-ו-ז).
מקשים המפרשים דאחר שהובטחו בשלום, מה מקום לומר "ורדפתם את אויביכם". ויש לומר הכוונה על פי דברי המדרש תנחומא (פ' שופטים) "גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה איני יכול לשלוט בהן ואין השטן נוגע בהן".
וזה שאמר הכתוב, "אם בחקותי תלכו", ופירש רש"י "שתהיו עמלים בתורה", אז יזכו למדת השלום, וכמאמר הכתוב, "ד' עוז לעמו יתן, ד' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט), ולכן "ונתתי שלום בארץ", כלומר שיהיה שלום ביניהם, דהיינו בבני ישראל (וכן פי' האור החיים הקדוש), ואם יש שלום בבני ישראל, אז אין השטן נוגע בהן, ולכן "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב". כרם שלמה - באבוב

ואולך אתכם קוממיות (כו, יג).
פירש רש"י "בקומה זקופה". ולכאורה קשה הרי אסור ללכת בקומה זקופה (קידושין לא.). אכן הענין הוא, כי האדם הולך על שתיים וקומתו זקופה, והבהמה הולכת על ארבע וקומתה כפופה. וכמו כן האדם שעושה מעשה בהמה, קומת נפשו כפופה.
וזהו מה שנאמר "קוממיות" בבחינת אדם שקומת נפשו זקופה, ולא תהיו כבהמה בצורת אדם. הרה"ק מוהר"מ מקוברין זצוק"ל - תורת אבות

אז תרצה הארץ את שבתותיה (כו, לד).
יש לומר טעם נכון למה באה גלות בעון שמיטה, דהקב"ה צוה לנו לשבות בשמיטה ושיהיה כל מה שיצמח בשדות וכרמים הפקר לכל, לעניים ולעשירים ולבהמות ולחיות, כדי שיקבע האדם במחשבתו שאין הארץ שלו רק הכל הוא של הקב"ה ומה שהוא שלו גם כן אינו שלו.
והרי רש"י בפרשת בראשית הביא מדרש דהאומות העולם מקנטרין לישראל שהם גזלנים שכבשו ארץ ז' עמים, והם משיבים שהקב"ה ברא את העולם והכל שלו, ברצונו נתנה לכם וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו, עיין שם.
והנה לפי זה ששמיטה הוא עדות על בריאת העולם שאין הארץ שלנו אלא של הקב"ה, שפיר יש תשובה ברורה על טענת אומות העולם, דגם עכשיו גם מתחילה הארץ הוא של הקב"ה ורצונו היה לתת אותה לישראל וליטול אותה מאומות העולם, ולכן שמיטה היא סיוע שתהיה ארץ ישראל ביד ישראל.
אבל מי שאינו שובת בשמיטה ואינו מפקיר את השדה, הוא מראה במעשיו שהארץ היא שלו לחלוטין וכאילו ח"ו אינו של הקב"ה, אם כן ממילא חוזרת טענת אומות העולם לאיתנה, הרי ארץ ישראל היתה מקודם שלהם, וישראל רק גזלוהו מידם, ולכן אין ארץ ישראל ראויה לישראל.
ולכן בעון שמיטה שאינם מקיימים ואינם מפקירים שדותיהם גלות באה, שניטלת ארץ ישראל מהם, מחמת שבמעשיו נותן מקום לטענת אומות העולם. זהב שבא - מהרש"ג


דרך הלכה


דיני ספירת העומר - ב
נוהגים שלא להסתפר ושלא לשמוע כלי נגינה בספירת העומר עד ל"ג בעומר, וישנם כמה מנהגים בזה, האיסור הוא ל"ג ימים והמנהג המקובל הוא מיום שני של פסח עד ל"ג בעומר, ויש שנוהגים מראש חודש אייר עד יום ראשון של ימי הגבלה שזה גם כן ל"ג ימים, ובכל אופן להתחיל מראש חודש אייר ועד ל"ג בעומר זה מנהג טעות, כי זה פחות מל"ג ימים. ויש נוהגים על פי הקבלה איסור כל ימי הספירה חוץ מל"ג בעומר.
א. למנהג שנוהגים איסור עד ל"ג בעומר, השולחן ערוך כתב בסימן תר"ג שיש לנהוג עד יום ל"ד בבוקר, והרמ"א כתב שכבר ביום ל"ג מקילים, אבל רק ביום ולא בערב.
ב. הפוסקים נחלקו אם יש איסור בימי הספירה לשיר בפה ולא בכלי. יש שכתבו שלא מצאנו בפוסקים איסור לשיר בפה, אבל לשיר כמה אנשים יחד יש לאסור. והגר"ח קנייבסקי סובר שנהגו שלא לשיר אף בפה.
ג. הגר"ח קניבסקי סובר שאין לספר קטן שמלאו לו שלוש שנים בימי הספירה, וכן נוהג הגר"ח כשבאים אליו לגזוז מעט שערות בילד שהגיע לגיל שלוש שלא לגזוז, ורק בל"ג בעומר מוכן לגזוז. (ובדידי הוי עובדא כשבני הגיע לגיל שלוש שאלתי את הגרי"ש אלישיב כמה ימים לפני ל"ג בעומר אם יהיה מוכן לגזוז לו מעט שערות כמה ימים לפני ל"ג בעומר והסכים).
ד. הגר"ח קניבסקי אמר שחתן שמתחתן בליל ל"ג בעומר אינו יכול להסתפר לפני השקיעה.
ה. ציבור בני אשכנז נהגו שלא לעשות חתונות גם אחרי ל"ג בעומר עד שלושת ימי הגבלה, ורק בל"ג בעומר מקילים, ואכן כתב ה"אגרות משה" שאם התחילו את החתונה ביום ל"ג בעומר מותרים להמשיך גם בליל ל"ד, כיון שהאיסור אחרי ל"ג בעומר הוא לא מעיקר הדין.
ו. אחד שהוא מבני אשכנז שהוזמן לחתונה של חברו שהוא מעדות המזרח, ומיקל בזמן שבני אשכנז נוהגים איסור, בשו"ת מנחת יצחק כתב שרק לחופה מותר לבוא אבל לחתונה אסור כי יש שם כלי נגינה, והגר"ש ואזנר סובר שילך רק לאחר מזל טוב ולא ישתתף בריקודים, והאגרות משה כתב שמותר להשתתף גם בריקודים, מכיון שלחתן וכלה מותרים הנישואים, אם כן יש מצוה על המוזמנים להיות שם ולשמוח איתם. (הגר"ח קניבסקי ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי מרדכי "המגיד" מטשערנוביל זצוק"ל רבינו נולד בשנת תק"ל לאביו הסבא קדישא רבי מנחם נחום מטשערנאביל. בהיותו עולל שידכוהו עם בת הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין שכבר לא היה אז בין החיים וסעודת האירוסין התקיים בבית המגיד במעזריטש בין ניסן תקל"ב פטירת הרה"ק מקארלין. לי"ט כסליו תקל"ג הסתלקות המגיד הגדול. בזיווג שני נשא את בת הרה"ק רבי דוד לייקעס מתלמידי הבעש"ט הק', בעשרים יום לחודש אייר תקצ"ז ספירת מלכות שבהוד נסתלק לשמי רום בהיותו על הדרך בכפר אנטיווקא שליד קיוב ושם מנוחתו כבוד.
פעם ישב בעל עבירה בשולחנו הטהור ונתעורר ברגשי תשובה וחרטה ונתאנח מעומקא דליבא, ואמר רבינו - יהודי הנכשל אפילו בעבירה החמורה ביותר ונאנח על זה בהתעוררות הלב ובאמת ואינו מאמין שנמחל לו, הרי הוא בגדר אפיקורס רח"ל.
רבינו היה פעם באכסניא וביקש מהבעל אכסניא שיתן לו את המפה שעל השולחן, ואמר לו: אם תרצה הריני יכול לומר לך אפילו את הניגון שפיזם לעצמו האורג בשעה שעשה את המפה הזו.
פעם הגיע רבינו למקום אחד ונדחפו מאוד האנשים שבעיר ברצותם לראות זיו פניו הק', ונענה אחד ואמר אם עכשיו נדחפים כ"כ, מה יהיה לעתיד לבוא כאשר יבוא מלך המשיח?!
ואמר רבינו, כאשר יבוא מלך המשיח, יעמדו כל העם בצד אחד, והמלך המשיח יעמוד מצד השני, ויקרא לכל אחד בשמו ויאמר לו בא ושמע, ויאמר לו כל עוונותיו... ונאנח הרה"ק - נעבעך נעבעך על אותה בושה ועל אותה כלימה. ושוב יאמר לו - וסר עווניך וחטאתך תכופר.
כשעלה הרה"ק בעל ה"בת עין" מאווריטש לארץ ישראל נענה רבינו "צדיק זה עדיין לא הביא את המשיח. אם אני הייתי בארץ הקודש הייתי קורע בתפילותי את ציון מנוחת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי עד שהייתי פועל ומקרב קץ משיחיה".
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


בזמן שהקב"ה דן את העולם דן תחילה לאותם שדנים את העולם
פתח ההוא סבא ואמר, "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ" (רות). בזמן שהקב"ה דן את העולם, למי הוא דן תחילה, לאותם שהם דנים את העולם, הם דנים את העולם, מי דן אותם, הקב"ה, מפני קלקול הדין, רעב בא לעולם.
בכל זמן אינו בא, אלא בעון ראשי העם. כי הא דאמר רבי יודאי, מאי דכתיב, "רב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט". כשיש סיפוק אוכל בעולם, ניר ראשים, הם זורעים ואוכלים לשובע, וכשאין אוכל בעולם, יש נספה בלא משפט, יש מי שעומד בשלוה, ונספה מן העולם. על איזה עון, על עון שמקלקלים את הדין ואת המשפט, ומעוותין אותו.
ואי תימא, אם הגדולים חוטאים בלא משפט, שלא עשו משפט בעולם, הקב"ה בא להרוג העניים בשבילם. אלא, העניים הם כליו של הקב"ה, והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם, הם צועקים אליו, והקב"ה שומע להם, ומעיין על העולם, ודן לאותן שגרמו צער זה על העניים, ונספים מן העולם קודם זמנם. כדכתיב, "אם צעוק יצעק אלי וגו' ושמעתי כי חנון אני". ואומר, "וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב" וגו'. בודאי, באותו זמן, יש נספה ומסתלק מן העולם, קודם זמנו, בלא משפט, על שלא הוציאו המשפט לאורה, ועל שעוותו וקלקלו המשפט. דאמר רבי יוסי, כל דיין שאינו מחמיץ את הדין, אין מחמיצין את דינו מלמעלה, ומסתלק מן העולם קודם זמנו. הה"ד, "יש נספה בלא משפט".
יש מי שדן את הדין לאמיתו, ומקבל שכר עליו מאת הקב"ה. ויש מי שדן דין אמת לאמיתו, ונתפש. כגון דיין שמדקדק דקדוקים לזכות לרשע, ואינו מעניש אלא בדין אמת. דתניא, בית הדין מכין ועונשין שלא מן התורה, כדי לעשות סייג לתורה. או מפני שהזמן גורם, והדיין מסלק עצמו מן הדין, ומלהענישו, ומדקדק בענין הדין, למצוא פתח לזכות אותו מן הדין ממש, והוא דין אמת, אפילו הכי כשהקב"ה דן את העולם, אותו הדיין נתפס עליו, ומסתלק מן העולם קודם זמנו. ואם לאו, עליו הכתוב אומר, "לא נין לו ולא נכד בעמו", כשעצמו אינו נתפס, נתפס זרעו.
זוהר חדש מדרש רות סעיפים קיב – קטז


מעשה שהיה


רשב"י לכל
קבוצת יהודים עמדה במירון, בשוחחם על עניני דיומא. במהלך השיחה קם אחד הנוכחים ונשבע בראשו של רבי שמעון בר יוחאי. נוצרי שעמד מן הצד, בשמעו את דברי השבועה יוצאים מפי היהודי, תפש את הנשבע וסטר על לחיו סטירות נאמנות, בנזפו בו: "איך מלאך לבך להשבע בשמו של אדם גדול וקדוש כרבי שמעון?"
הצבור שנכח במקום השתאה, כיצד גוי ערל קם למחות ולהגן על כבודו של רשב"י. הם פנו ושאלוהו: "מה לך ולאדוננו בר יוחאי?"
והלה השיב: בדידי הוה עובדה, ועיני ראו בעזוז נוראותיו של רבי שמעון בר יוחאי. יש לי בן יחיד, המחונן בבינה יתרה ובקי בשבע שפות. באחד הימים התלונן הבן על מחושים בעיניו, וכבר למחרת בקומו משנתו הפך לסגי נהור לכל דבר.
עולמו חשך עליו וגם עלינו. לא יכולנו לראותו ממש באפלה, לא יכלנו לסבול את יסוריו הקשים, יסורי הגוף והנפש. או אז החל מסע התלאות שלנו. כתתנו רגלינו אצל טובי הרופאים והמומחים לעינים, ניסינו סגולות וסמי מרפא טבעיים, אך לשוא. מאור עיני הילד כבה לחלוטין, ואט אט נגוזה גם תקותינו. באותה תקופה עבדה אצלנו בעבודות נקיון עוזרת יהודיה. בראותה את גודל צערנו ושברון לבנו, אמרה לאשתי: "קחו את הבן העיור למירון, שם בהילולא בל"ג בעומר תתפללו, תבקשו ותתחננו עליו, אולי ואפשר תתקבל תפלתכם ויתרפא בנכם".
בתחילה הסתיגנו מהרעיון, שאנו כנוצרים נעלה להתפלל בקברו של קדוש יהודי. אבל העוזרת היהודיה לא הרפתה והפצירה באשתי עד בוש.
ואמנם, בל"ג בעומר נסענו למירון, שם חילקנו צדקה לחכמים ולעניים, הדלקנו נרות לכבוד נשמת הצדיק, התפללנו מקירות לבנו והתחננו שרבי שמעון ימליץ טוב בעד הבן. בסערת לבי נדרתי, שאם נושע, אבוא בכל שנה למירון ואחלק צדקה ביד נדיבה. לעת ערב פנינו לחזור לביתנו, ובלילה לנו בבית מלון.
ויהי בחצי הלילה שמעתי את בני מקיץ משנתו וקורא: "אבא, אבא, אני רואה... אני רואה את הכוכבים בשמים..."
הוא פרץ בבכי ואמר: "תודה לך, השם!" רעד אחז בי, ויראתי שמא הוזה אני בחלומי ותכף אתפכח מהזיותי ואכזבה תמלא את לבי. בכל זאת התרוממתי מעל משכבי, העליתי אור בחדר, נגשתי לבן בהושיטי לו דף ועט ובקשתיו:
"כתוב בני, כתוב ככל העולה על רוחך, למען אווכח כי אמת הדבר אשר בשרתני".
והילד כתב!
שמחה עצומה מלאה את לבי, הוספתי וחלקתי צדקות לעניי ישראל, ובכל שנה אני עולה למירון לקיים את נדרי.
הנוצרי פנה לנוכחים ואמר: "עתה תבינו מדוע כעסתי בשמעי את דברי הזלזול של היהודי, שהרי רבי שמעון בר יוחאי הוא איש אלוקים קדוש, וזכותו תגן בעדנו". לוקט מספר "ויאמר עמוס" מובא ב"רשב"י וחבורתו"


חוד הפרשה


א. "והשימותי את הארץ" זו מידה טובה לישראל או לא?
כן. לא. לא מובא ברש"י. מחלוקת.

ב. כמה שנים עשה מנשה תשובה?
חמישים ושתים. עשרים ושתים. שלושים ושלוש. חמש שנים.


שינון הלכה


א. בימי חכמי התלמוד לכמה שנים היו יוצאים ללמוד?
ב. מי לימד את אברהם אבינו ארבע מאות פרקים?

לוח הדף היומי


שבת

י"ט אייר

תרומה

לג - לו

צא - קג

ראשון

כ' אייר

תרומה

לו - מא

קד - קטז

שני

כ"א אייר

תרומה

מא - מה

קיז-קכז

שלישי

כ"ב אייר

תרומה

מה - מט

קכח-קלז

רביעי

כ"ג אייר

תרומה

מט - נב

קלח-קמט

חמישי

כ"ד אייר

תרומה

נב - נו

קנ-קסב

שישי

כ"ה אייר

תרומה

נו - סא

קסג-קעט

שבת

כ"ו אייר

תרומה

סא - סה

קפ-קצב





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael