אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בהר

קולמוס העורך


כתב בספר "ישמח ישראל" שמנהג ישראל הוא להחזיק "קשת" בימים האלו, והענין בזה הוא דידוע שהקשת כל כמה שמושכים אותו למטה לארץ אזי ירוץ אחרי כן החץ יותר למעלה, וכמו כן הצדיקים כל פעם שהם יותר בשפלות, מיחדים יחודים גבוהים ורמים יותר ויותר ותפלתם עולה למעלה מעלה ולכן נקרא היחודים "קשת".
והנה רשב"י בעת הסתלקותו היה מיחד יחוד גדול כזה מה שאין יכולים לעשותו וליחדו כי אם בהתבטלות היותר גדולה, שנעשה בטל ומבוטל כעפר ממש, וזה שכתוב באידרא "מלין אלו היו טמורין בליבאי", היינו שלא היה יכול ליחד יחוד כזה כי אם בעת פטירתו.
ולכן ביום ההילולא שלו עושין יום טוב, מה שאין עושין כן בהילולא של תנא אחר, לפי שזכינו בעת פטירתו שגילה סודות עליונים וליחוד גדול והנורא מה שלא היה יכול ליחד בעודו בחיים חיותו.
ועתה בעוונותינו הרבים שאין לנו מי שייחד יחודים, צריכים רחמים על ידי התפילה כמו שאמר הכתוב "ללמד לבני יהודה קשת" - פי' תפלה, ופעם היו הצדיקים מגינים על הדור ובהעדר הצדיקים צריך להשתדל בתפלות ובקשות.
יהי רצון שנזכה לפעול ישועות לכלל ולפרט וגאולה שלמה. שבת שלום


נתיב הדרש


כוחה של הפרשת מעשרות
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים". ודקדק בספר הקדוש נועם אלימלך דהפסוק "וכי תאמרו מה נאכל" וגו' הוא לכאורה מיותר, ומה היה המקרא חסר אם לא היה נאמר כי אם "וצויתי את ברכתי" וגו', ועיין שם שביאר על פי דרכו בקודש. וביותר צריכין להבין את דברי רש"י שכתב על הפסוק "ולא נאסוף" - אל הבית, והדברים משוללים הבנה, ויעויין ברא"ם ושפתי חכמים ושאר מפרשים שנדחקו בזה.
והנראה בזה, דהנה גלוי וידוע דמצות מעשר מסוגלת לעשירות ולמזונא רויחי כאומרם ז"ל (תענית ט.) "עשר בשביל שתתעשר", ואמרו עוד (מדרש תנחומא פ' ראה) "עשר בשביל שלא תתחסר", היינו שאם אינו נותן מעשר אז ח"ו יחסר מזונו. ולפי זה בשנה השביעית בשמיטה שאי אפשר לקיים אז מצות מעשר שהכל הפקר, יש לשאול ולומר מה נאכל.
וזה שאמר הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו, ודייק רש"י וכתב "אל הבית", לרמז על מה דאמרו חז"ל (ברכות לה:) דאין התבואה מתחייבת במעשר עד שרואה פני הבית, ואם כן מה נאכל מעתה, על זה אמרה תורה, דאין כאן בית מיחוש, באשר "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים", וממילא יתן אז מעשר במדה גדושה, ובזכות זה יתברך במזונא רויחי. כרם שלמה - באבוב


בשבילי הפרשה


וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וכו' (כה, לה).
במדרש מביא על זה את הפסוק "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'". ונראה לבאר במה שמפרשים העולם את הפסוק "בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים", כי מי שיש לו כל משאלות לבו אין חידוש אם נותן גם לעני מעט ממה שלפניו, אבל אם גם לו יחסר לפעמים ונותן מהמעט גם לעני זה מורה כי משתתף בצערו של עני ואוהב אותו.
וזהו שאמר "בחנוני זא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים" כלומר אם לא יהיה לכם מספיק, "בחנוני" ותתנו צדקה, אז תהיו ראויים לברכה "והריקותי לכם ברכה עד בלי די". וזה כוונת "ומטה ידו עמך" - שגם אתה מטה, ולא תעמוד בחזקה, וגם ממך יחסר, מכל מקום "והחזקת" - צריך אתה להחזיק באחיך. ומביא המדרש על זה "אשרי משכיל אל דל ביום רעה" - שמשכיל אל דל ביום שרעה גם לו, אז "ימלטהו ה'" - כי גדול כח הצדקה באופן זה. כתב סופר

אל תקח מאתו נשך (כה, לו).
אמרו חכמינו ז"ל "מי שמלוה ברבית, אינו עומד בתחיית המתים". יש לבאר טעמו דכתיב "וחי אחיך עמך". כי עני חשוב כמת ועל ידי שנותן לו הוא מחייה אותו ומקיים נפשו, וכן כשמלוה לעני בשעת דחקו כדי שיוכל לפרנס את עצמו הוא מחיה אותו. אבל כשלוקח מאתו נשך, נושך אותו עד שלבסוף לא נשאר מאומה בידו והיא ממיתו תחת שהיה לו להחיותו. יוצא שמי שעוזר לעני ומלוהו הוא כמחיה מתים, וזה שמלוה ברבית ראוי שלא יעמוד בתחית המתים. כתב סופר

וכי תשיג יד גר ותושב עמך (כה, מז).
פירש רש"י: "מי גרם לו שיעשיר דבוקו עמך". הנה לצד כי ה' חפץ לזכות בריותיו ולהרבות זכותם בתורה ובמצוות, על כן עשה שתהא פרנסתם של לומדי תורה על ידי המחזיקים, שאף אם אין ביכלתם של המחזיקים לעסוק בתורה בעצמם להשלים את המצוות החסרות להם, לא יחסרו להם כל אותם המצוות, כי על ידי שיחזיקו ברכושם ידי לומדי תורה, באמצעות כן הרי הם מתקשרים עמהם, הרי יחשב גם להם זכות העוסקים בתורה כאילו קיימוה הם בעצמם.
וזהו שאמר הכתוב "וכי תשיג יד גר ותושב עמך" - שעשירותו הוא כדי שתהא לו התדבקות עמך, לתועלתו ולהנאתו. דברי יואל

כי לי בני ישראל עבדים (כה, נה).
צא ולמד - אומר רבי שמואל מסוכטשוב - עד היכן מגעת אהבתו של הקב"ה לישראל. שיהודי, אפילו נמכר לנכרי ויצא מכלל ישראל, אפילו נעשה משרת לעבודה זרה ומכבד לפניה, בכל זאת מייחד הקב"ה את שמו עליו וקורא: עבד שלי הוא, ולא של זולתי! ולא עוד, אלא ש"כל המשעבדו מלמטה, כאילו משתעבד למעלה..."
וכותב בספרו רבי אלכסנדר זיסקינד איש הורודנא: שמעתי על אדם גדול ומפורסם בדורנו, רבי משה איויער, כל אימת ששמע כי נולד בן זכר בעירו, היה שמח שמחה גדולה ואומר: נולד עבד להבורא יתברך שמו! ממעינות הנצח


דרך הלכה


הלכות ספירת העומר (לא הלכות שבת)
יש מחלוקת גדולה בראשונים אם ספירת העומר בזמנינו היא מהתורה או מדרבנן. הרמב"ם והחינוך סוברים שספירת העומר גם בזמנינו הוא מהתורה, והרבה ראשונים סברו שהוא מדרבנן זכר למקדש ולא מהתורה.
א. כתוב בשולחן ערוך שהמדקדקים סופרים ספירת העומר בצאת הכוכבים ולא קודם, שאז בוודאי לילה הוא, ומי שספר בבין השמשות כתב המשנה ברורה שלפי ה"אליה רבה" נכון לחזור ולספור שוב בצאת הכוכבים בלי ברכה.
ב. ספר רק ימים ולא הזכיר שבועות נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובה ולכן יחזור ויספור בלי ברכה.
ג. אמר ביום ז' לספירה, היום שבוע אחד ויום אחד ולא הזכיר ימים גם כן יצא, כיון שכבר הזכיר ימים בשבוע הקודם כל אחד ביומו.
ד. אומרים בספירה "שבוע אחד" ולא "אחת", וכן אומרים "שני שבועות" ולא שתי שבועות.
ה. המשנה ברורה כתב שהנוסח הוא שאומרים "לעומר" ולא "בעומר", והחזון איש אמר "בעומר", והסטייפלר היה אומר "בעומר" ושוב חוזר על כל הספירה ואומר "לעומר". ואמר הסטייפלר שלחזור על המילה "בעומר" ואחר כך "לעומר" בלי לחזור שוב על הספירה, אין לזה שום משמעות.
ו. יש ליזהר שלא לומר בזמן הספירה כמה הם ימי הספירה כשחברו שואלו, כיון שאם יאמר, שוב לא יוכל לספור לפי דעות הפוסקים שסוברים שמצות אינם צריכות כוונה, אכן כתב המשנה ברורה שיש עצה לזה, שיכוון שלא לצאת ידי הספירה.
ז. יש שכתבו שמי שאמר בתחילת הספירה לחבירו "היום יום הראשון של הספירה" זה לא נחשב שספר ויכול לספור שוב בברכה.
ח. אם לא אמר "היום סופרים כך וכך" כששואלו חברו רק אמר המספר שסופרים, זה לא נחשב ספירה, ויכול לספור בברכה.


אורחות צדיקים


מרן רבי משה איסרליש זצוק"ל – הרמ"א
פעם הגיע אל הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע מכתב בענין של צדקה, והגבאים שידעו כי הרבי רוצה לשלוח את בנו רבי ישראל לעסוק בענין, ניסו לומר כי אין זה מן הראוי לבן קדושים שכל עתותיו לתורה לכתת את רגליו וכו', סיפר להם אדמו"ר זי"ע מעשה שהיה אצל הרמ"א שהיה הולך לעניני צדקה רק אל גבירי עירו קראקא, אך לא לקח מהמוני העם. והיה בעיר שואב מים שכולם כינוהו "יענק'לה שיכורניק", כי מנהגו היה בכל יום שישי כאשר גמר את עבודתו הקשה, היה הולך וקונה בכל הכסף "מעד" (שכר ממי דבש), ופעם בדרכו לקנות את השכר כמנהגו ביום ו', ראתהו אשה עניה אשר שמה היה אסתר, והיא לא היה בידה לקנות אף נרות לשבת, והתבטאה בקול, הנה יענק'לה כבר הולך לו לקנות לשתות, ואני אין לי אף כסף לנרות! כששמע יענק'לה כדברים האלו שם את צרור כספו ליד החלון, והלך לביתו, עלה על יצועו והשיב את נשמתו לבורא, ועוד באותו יום נטמן בקבר ישראל.
במוצאי שבת והרמ"א יושב בביתו ולומד נכנס אליו יענק'לה ומזמינו לדין תורה לפני בית דין של מעלה. הרמ"א חשב כי השיכור חמד לצון וגירשו מעל פניו, אחר כך הרהר בדברים והתפלא עד מאוד משום שהדלת היתה נעולה, יצא לבית המדרש ושם סיפרו לו כי יענק'לה שואב המים נפטר עוד ביום שישי. ראה כי יש דברים בגו והמתין לבואו שנית. ואמנם כאשר חזר ונשנה הדבר ויענק'לה בא אל הרמ"א להזמינו, שאלו הרמ"א מה זה ועל מה זה. אמר לו כי בבית הדין של מעלה קובלים עליו שבורר לו ממי לקחת לצדקה והולך רק לגבירים ואינו מזכה את כל תושבי העיר בצדקה. וסיפר לו כי בזכות הצדקה שעשה לפני מותו, שלחו דווקא אותו. ציוה עליו הרמ"א לומר למעלה כי מהיום והלאה הרי הוא מתחייב לעסוק בצדקה עם כל תושבי העיר, ואמנם כך הוה, והכל בא על מקומו בשלום.
סיים הרבי את הסיפור לפני מקורביו, ואמר "מה שהיה ראוי לזקננו הרמ"א, ראוי גם לבני"... נסתלק לישיבה של מעלה בי"ח באייר שנת של"ב הגה"צ רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מנאראל שליט"א ששמע מפי הרב מאוריחוב זצ"ל, שנכח במקום ושמע הסיפור מאדמו"ר הזקן מטשורטקוב זי"ע (דברי דוד השלם – טשורטקוב – ע' קכ"ח) לוקט מהספר "הילולא דצדיקיא"


מסילות הזוהר


תלמידי חכמים מעוררים את המזון והשלום בעולם
רבי שמעון פתח וכו': ר"ש פתח, "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" מהו אוהבי. זה הוא אברהם , שנאמר בו, "זרע אברהם אוהבי". א"ר אלעזר, אבא אבא, והרי ישמעאל ובני קטורה באו ממנו. לפיכך, אין אוהבי אלא יעקב שמטתו שלמה.
בההוא שעתא תמה ר"ש וכו': באותה שעה תמה ר"ש, בתוך כך, בא אליהו. א"ל, מאור קדוש נר העליון, יפה אמר ר' אלעזר, כי אין אוהבי אלא זרעו של יעקב. שכתוב "ואוהב את יעקב". שמח ר"ש, ונשק לר' אלעזר על ראשו. א"ל בני, "אם חכם לבך ישמח לבי גם אני". קום בני, ויתגלה הסוד של הכתוב הזה. נזדעזע ר"א וקם על רגליו.
א"ר שמעון להנחיל וגו': אר"ש, "להנחיל אוהבי יש". מהו יש. ומשיב, יש, הוא סוד שמטה ויובל, הוא סוד מלכות ובינה בהארת חכמה, שלא מסר אותם הקב"ה ליתר העמים, אלא לעם הקדוש, ובשעה שישראל שומרים שנת השמיטה כראוי, משתעשעים נשמות הצדיקים בגן עדן, ומוחזרים להיות חדשים, ועליהם נאמר, "וקוי ה' יחליפו כח" וגו'.
ותו כלהו נשמתין וכו': ועוד, שהקב"ה טובל כל הנשמות בנהר של חמשים, שבגן העדן העליון, ונקרא נהר דינור. שמשם מקבלות טהרתם ושלמותם.
אר"ש בכלהו אתער וכו': א"ר שמעון, הצדקה מעוררת בכולם עץ החיים, הן חיים גשמיים, והן חיים רוחניים. והוא מקום הנותן מזון לכל העולם.
שואל: תלמידי חכמים מה הם מעשיהם, הרי הם אחוזים בצדקה, וכל בני העולם בזכותם נזונים ממש בהם, והם עצמם אינם יכולים להיות ניזונים ממש, כי הם עוסקים בתורה, ומי שעוסק בתורה, עוסק בעץ החיים, שכל בני העולם נזונים ממנו, ונמצא שתלמידי חכמים מעוררים המזון בעולם והשלום. ואם המזונות מתעוררים לכל בני העולם על ידיהם, למה להם עצמם אין המזון מתעורר.
אלא תלמיד חכם וכו': ומשיב, אלא תלמיד חכם הוא עץ החיים ממש - שהוא זעיר אנפין, ועץ החיים שהוא זעיר אנפין, אינו ניזון אלא מן העולם הבא שהוא בינה. והעולם הבא אינו נמצא בעולם הזה, אלא אחר שיוצא מעולם הזה ונכנס לעולם ההוא, אז ניזון בו - מעולם הבא, ושרשיו נטועים עליו.
השתא אכלי מאיבא וכו': עתה בעוה"ז הם אוכלים מפירותיו של עץ החיים. ומי הוא, היינו אותו מקום הנמצא אצל העני - שה"ס המלכות הנקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום אלא מה שנותן לה זעיר - אנפין - והיא המלכות. נקראת פרי העץ אשר בתוך הגן, ועל זה, הם אוכלים מאותו פרי, שהיא המלכות בעולם הזה.
וע"ד תנינן הם וכו': וע"כ למדנו, הם הצדיקים, נזונים בזרוע (ברכות יז:) מהו זרוע, היא גבורה, והם עתידים לעולם הבא. כי מזונות עולם הבא, אינם בעולם הזה אלא צמצום קטן של הכח שלו נמצא במתיקות התורה. וזה הם טועמים מאותו פרי של האילן התחתון - שהוא המלכות. וזה הוא השמחה והמזון שלהם.
כיון דעברי מהאי וכו': כיון שיוצאים מהעולם הזה, כמה נחלים עליונים של העולם הבא, מסבבים את מקומותיהם, והם משתרשים בו - בעולם הבא, ועולים למעלה מעולם הבא. אז נאמר עליהם "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכים לו". מי יעשה, זה הוא יובל, שהוא בינה, אותו הנקרא עולם הבא. "למחכה לו" - ודאי שהם הצדיקים, שאינם רוצים מזון בעולם הזה, מטרם שהתקינו המזון שלהם, והמזון הזה שלהם, הוא בעולם הבא. וע"כ הם זכאים בכל וכל ועליהם כתוב, "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת בהר סעיפים א - ד, י – יד


מעשה שהיה


כל עכבה לטובה
סיפר מנהל תלמוד תורה מירושלים, אשר בעשרת ימי תשובה תשנ"ט יצא עם תלמידי התלמוד תורה להתפלל במקומות הקדושים שבגליל. במהלך הנסיעה הארוכה סיפר המנהל לתלמידים על משפחה מלונדון שארעה להם שרשרת תקלות זו אחר זו, ולבסוף התברר שהתקלות היו סיבה להצלת חייהם מהתרסקות מטוס. הוא הרחיב והסביר שכל עיכוב הינו משמים, והכל מסובב בהשגחה פרטית שיש לה יעד ותכלית. תלמידי הת"ת הגיעו לכפר שזור, שם נטמנו רבי שמעון שזורי, רבי ישמעאל כהן גדול ועוד. ברם, בהתקרבם לאיזור הקברים נכונה להם אכזבה! מכונית גדולה נתקעה ב"פנצ'ר" לרוחב הכביש, ומנעה את מעברם של כלי רכב. האכזבה הכללית היתה גדולה, אך עד מהרה קראו הילדים בהקלה "כל עכבה לטובה, והכל משמים!"
הזמן היה מצומצם, והמנהל החליט לא להתעכב בשזור עד לסיום התיקון, אלא לבקר כתחליף בכפר פקיעין, שם מצויה המערה בה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי. צוות המחנכים שנלוו לטיול הסבירו לילדים על האתר הקדוש, אליו פניהם מועדות, ואף ציינו שבכפר פקיעין המאוכלס בדרוזים, מתגוררת ישישה בשם גב' מרים זינאתי שכבר עשרות שנים שומרת בעקביות על קדושת המקום, ומחזיקה בידיה את המפתח לבית הכנסת העתיק שבישוב. התלמידים, בהגיעם לבית הכנסת שבפקיעין, נדהמו לגלות שבמקום נערך טקס הלוויה דל משתתפים. בירור קצר העלה שהנפטרת הינה הגברת מרים זינאתי!
התרגשות גדולה אחזה בנוכחים, הם היו המומים וחשו שהקב"ה הביאם לפקיעין בדיוק ברגע הנכון, כדי לחלוק לנפטרת הכבודה את כבודה האחרון. בין הנוסעים היו מנין אברכים, מלמדים וכמאה תלמידים תינוקות של בית רבן. הכל עמדו ואמרו ברגש רב תהלים לעילוי נשמת אותה ישישה ששמרה בנאמנות על אתרי הקודש בפקיעין - מקום מסתורם של רשב"י ובנו. מובא בספר רשב"י וחבורתו (עמ' 70)


חוד הפרשה


א. האם מותר להשתחוות במקדש בפישוט ידים ורגלים על אבן משכית?
מותר. אסור. מחלוקת. צריך תנאים בזה.

ב. כמה ערים היו ללויים?
מ"ח. מ"ט. נ'. ל"ט.

שינון הלכה


על פי ארחות צדיקים
שער יראת שמים
א. איך יכול אדם לדעת עתידות?
ב. מהיכן יש ראיה גדולה שנשמת האדם באה מלמעלה?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael