אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
אחרי

קולמוס העורך


"שבת הגדול" נקראת על שם הנס שאירע בי' ניסן שקשרו ישראל את הטלה של פסח בכרעי המטה. אומר הרה"ק רבי יששכר מוולעברוז' זצוק"ל שרמז יש בקשירת הקרבן, כי קרבן פסח הוא ענין האחדות, שהרי הפסח נאכל בחבורה (פסחים פו), ובכח האחדות זכו לנסים, והדרך לאחדות היא על ידי שפלות, ולפיכך קשרוהו בכרעי המטה דבר המורה על הכנעה. ובכל שנה מתעוררת הישועה שהיתה, וזמן זה מוכשר לזכות לאהבת רעים ולעורר רחמי שמים לרומם ולגדל את ישראל.
יהי רצון שנזכה בשנה זו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.
שבת שלום ופסח כשר ושמח


נתיב הדרש


למה צעקו בני ישראל אל ה' רק אחרי מות פרעה וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב, כג).
למה נזעקו מן העבודה דוקא לאחר מות המלך ובמה מיתתו קשורה לקושי העבודה.
אמרו בשם הגאון ר' איצל'ה מוואלז'ין דכל עוד המלך חי קיוו בני ישראל למותו והשלו את עצמם שאין הגזירות אלא מרוע לבו ורשעתו של מלך זה ובמותו יוטב להם ויבטלו גזירותיו. אבל כשמת מלך מצרים ואין מציל ואין מושיע אזי "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו".
כ"ק מרן מצאנז זצ"ל היה מספר על אשה עניה שבאה לפני ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל ובבכי ובתמרורים סיפרה על בנה החולה וביקשה ברכת ישועה ורפואה, אמר לה הדברי חיים שאם תביא סכום של "אלף רייניש" מבטיח הוא לה שיזכה לרפואה שלמה, במר לבה ביקשה ממנו שיוותר לה על הכסף כי אין בידה פרוטה לפורטה, והוא בשלו, אם תביא מלא הסכום ברכתו תקפה ואם יגרע מאומה מן הסכום אין הוא מבטיח כלום! ברוב מרירות ויאוש אמרה אומללה זו "אם אין הרבי רוצה לעזור, אז הקב"ה יעזור!" אמר לה הדברי חיים, את זה רציתי לשמוע, עכשיו מבטיח אני שבנך יזכה לרפואה שלמה בקרוב, וכן היה. כל עוד תולה האדם תקותו בבשר ודם יש הוא נועל בעדו את שערי הרחמים, לאחר שמת מלך מצרים וראו בני ישראל שאין ישועתם תלויה ביד מלך זה או אחר, וראו שאין להם על מי להשען אלא על אביהם שבשמים, ויזעקו אל ה', אז נושעו בישועת חסד ורחמים. הגדה של פסח "מנחת אשר"


בשבילי הפרשה


ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח (טז, יח).
שש ועירה דם הפר לתוך מזרק שבו דם השעיר ונתן המלא בריקן כדי שיתערבו יפה (סדר העבודה ליום הכיפורים).
מה טעם "שש" הכהן בעבודה הזאת דוקא, לשמחה מה זו עושה?
מפרש הרבי ר' שמואל מסלונים:
שבעת ימים קודם יום הכיפורים היה כהן גדול מופרש מביתו לישב בדד בלשכת פרהדרין, גם אחר כך כשבא יום הקדוש הביא קרבן לישראל לחוד ולעצמו לחוד, הפר שלו והשעיר לישראל, והיה מצטער בלבו על שאינו נכלל עם ישראל כולם כאחד אלא מובדל בפני עצמו.
עכשיו שהגיעה שעתו למרס את דם קרבנו בדם הקרבן של כלל ישראל, ושוב היה עמהם יחדיו, מה הפלא שנתמלא שמחה! ממעינות הנצח

ושלח ביד איש עתי המדברה (טז, כא).
ומיקירי ירושלים היו מלווין אותו עד סוכה הראשונה (יומא סה).
הערה נפלאה היה הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש, רבה של שכונת "זכרון משה" בירושלים וראש ישיבת "בית זבול" אומר כאן:
נתבונן לרגע: אותם "יקירי ירושלים", היה בידם לשאוב קדושה וטהרה ממעמד בית המקדש בעבודת יום הכפורים מתחילתו ועד סופו, ככל יתר הכהנים והעם שהיו אז בעזרה במעמד נורא ונשגב זה, שאין כמותו אלא פעם אחת בשנה. ובכל זאת, הם העדיפו לצאת מבית המקדש וללות את המשלח את השעיר מחוץ לירושלים, כדי להנעים לו את דרכו ולהיות לו לצוותא.
מאומה לא נודע לנו על אישיותם של אלו שזכו לתואר "יקירי ירושלים, - לא על גדלותם בתורה, לא על עבודתם, לא על מידותיהם - מלבד זו: הצטרפותם לאדם שהוליך את השעיר לעזאזל. חז"ל כל כך העריכו את אלו שבחרו לעשות כך, עד שנתנו להם את התואר "יקירי ירושלים", ללמדך שגדולה מידת החסד יותר מהשתתפות בעבודת יום הכיפורים! מילי דמרדכי - כמוצא שלל רב

ואיש איש מבני ישראל וכו' אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר (יח, יג).
הנראה לבאר, למה צותה תורה לכסות דוקא דם חיה ועוף, ולא דם בהמה, דהנה לכאורה יש להקשות, למה התירה תורה להרוג בהמה חיה ועוף לצורך אדם, והלא גם הם יצורים חיים, ומה ראית שדמך אדום יותר. ובשלמא בהמה, יש לומר דמכיון שצריכים מהם לקרבנות המכפרים על חטאי בני אדם, נוח להם לבהמות שישחטו אותם, מכיון שנעשה מצוה בגופם ומיגו דהותר לגבוה, הותר גם להדיוט. אבל חיה ועוף שאין מביאים מהם קרבנות, למה הותר לנו לשוחטם. (ואע"פ דגם מן העופות יש בהם תורים ובני יונה הנקרבים אצל המזבח. רוב העופות המותרים לאכילה, אין מביאין מהם קרבן. מה שאין כן בהמות הטהורות, שכולם כשרים להקרבה).
לכן יש לומר, שצותה תורה לכסות דמם, בכדי שיקויים בהם מצות כסוי הדם בשעת השחיטה, (דהרי מברכין על מצות כסוי הדם), ויהיה נוח להם שישחטו אותם. זר הצבי


דרך הלכה


דיני ערב פסח שחל בשבת ותענית בכורות
כתב המשנה ברורה (סימן תמ"ד) שבערב פסח שחל בשבת צריך להתפלל מוקדם ולא להאריך בתפילה כדי שלא יבואו לידי מכשול.
תענית בכורות

א. כל שנה "תענית בכורות" הוא בערב פסח, אולם כשחל ערב פסח בשבת, כתב השולחן ערוך (סימן תע) שיש שסברו שמתענים ביום חמישי ויש שסברו שלא מתענים כלל, והרמ"א (שם) הכריע כשיטות שמתענים ביום חמישי.
ב. נהגו העולם לעשות סיום מסכת בתענית בכורות וכך נפטרים מלצום. ובערב פסח שחל בשבת שהתענית ביום ה' כנ"ל עושים את הסיום ביום ה', והגאון הסטייפלר זצ"ל הקפיד לעשות סיום גם ביום ה' וגם ביום ו'. אבל בשו"ת אגרות משה וכן בכף החיים כתבו שאין צורך לעשות סיום גם ביום ו'.
ג. אם שכח להתענות תענית בכורות ביום חמישי הורה הגר"ש אלישיב שיתענה ביום שישי אף שזה ערב שבת, ויש לזה סייעתא לזה מהשולחן ערוך (סימן תרפ"ו) לגבי תענית אסתר שכתוב שם שתענית אסתר שחל בשבת והקדימו ליום חמישי, מי ששכח מתענה ביום שישי.
סעודות שבת בערב פסח שחל בשבת
ד. משיירים פת כמה שצריך לסעודות ולא יותר, ומותר לאכול לחם רק עד שעה רביעית, ולכן לגבי סעודה שלישית, כתב המשנה ברורה שיחלק את הסעודה השניה לשניים, ודוקא אם יש מספיק זמן להפסיק ביניהם כדי שלא יהיה ברכה שאינה צריכה, וגם שיספיק לברך באמצע על הסעודה הראשונה. והחזון איש כתב שצריך להפסיק ביניהם חצי שעה, ואם אין מספיק זמן יפסיק מעט ביניהם ויצא מחוץ לבית כדי שיהא נחשב הפסק.
ה. מי שלא מספיק לעשות שתי סעודות בבוקר, יעשה סעודה שלישית אחר הצהריים בתבשילים, פירות וכדומה, והכל בכלים של פסח, והחזון איש כתב כך לעשות אף אם אכל גם בבוקר סעודה שלישית, וכנראה טעמו כיון שסעודה שלישית בבוקר זה לא לכתחילה, כמו שכתב השולחן ערוך (סימן רצ"א) שסעודה שלישית זמנה אחר זמן המנחה.
ו. הגר"ח קניבסקי אמר שמי לו ילדים קטנים וקשה לו לתת להם פת ולשמור שלא יתפוררו יכול לתת להם מצות.
ז. צריך להזהר שלא יתפזרו פירורים בשבת, לכן לא יאכלו על שטיח וכדומה שקשה לנקות את הפירורים, ויש נוהגים לקחת פיתות שפחות מתפוררים, ואף מי שלא לוקח זאת כל השנה, בערב פסח מותר ואין בזה מיעוט כבוד השבת (קונטרס "ערב פסח שחל בשבת").
(הגרח"ק ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זצוק"ל
הרה"ק רבי אהרן הגדול אבי שושלת קארלין נולד בשנת תצ"ו לערך לאביו הצדיק הנסתר רבי יעקב שמש הקהל דק"ק יאנובה, היה מהאריות שבחבורת תלמידי המגיד הגדול ממעזריטש. דרכו בקודש לנסוע על פני עיירות ישראל וקירב המוני יהודים לאביהם שבשמים, בדמי ימיו והוא אך בן ל"ו שנים. נסתלק בי"ט לחודש ניסן ד' דחול המועד פסח תקל"ב ומנוחתו כבוד בקארלין.
פעם היה רבינו בעיר קריניק ובערב שבת קודש נכנס לבית הכנסת והתעטף בטליתו וניגש לעמוד והתחיל להתפלל לפני התיבה הודו שלפני קבלת שבת, ובבית הכנסת לא היה אף אחד רק המשמש שהיה ישן על הספסל, וכששמע את רבינו צועק את המילה הראשונה "הודו", נפל מהספסל מרוב פחד, ורץ לשוק וצעק אנשים בואו מהר לבית הכנסת, יהודי הגיע מגן עדן והוא עומד ומקבל שבת בבית הכנסת.
צדיקים אמרו על רבינו שאפשר לבטא את גודל היראת שמים שלו כאילו עומדים לנגדו שש עשרה חיילים ורוביהם שלופים מול לבו והם מוכנים כולם לירות בו בכל עת. ויראה כזו היתה לו בעת קטנות המוחין, ובעת גדלות המוחין אין שום ציור בעולם. והרה"צ הר"מ מידנר אמר בשם צדיקים שיראתו היתה שש עשרה פעמים כפול ממי שרוצים להרגו.
רבינו הגיע פעם לאיזה עיר, והיה שם אברך שהיה אוכל קעסט אצל חמותו, וידע שאם ישמע את הדרשה של רבינו, אז כבר יבדל מתענוגי עולם הזה, ומה יהיה עם הטעפלעך של השוויגער, (המאכלים שבסירים של השוויגער), וחכך בדעתו מה לעשות, לא ללכת לשמוע הדרשה אי אפשר, ומאידך חבל לו להפסיד את התבשילים הטובים שעושה עבורו חמותו, ואז נפל בדעתו עצה טובה, החליט שיעמוד מאחורי המעילים וישמע רק את קולו של רבינו אבל לא ישמע את עצם הדרשה, ואז לא יעשה עליו רושם גדול, ואז יקיים שניהם הן שנשמע את קול הצדיק והן שלא יפסיד הטעפלעך (הסירים), אבל מיד כששמע מרבינו רק אנחה אחת, רץ מאחורי המעילים והתקרב ושמע היטב את הדרשה ונעשה עובד ה' גדול ופרש מתענוגי עולם הזה. בעל "בית אברהם" מסלונים אמר עליו שגם היום הוא עושה הרבה "בעלי תשובה", ובזמן שיהודים מזמרים בשבת את השיר שחיבר, "קה אכסוף", ומהרהרים בתשובה, זה בא מכוחו.
נלקט מהספר "יהי אור"


מסילות הזוהר


בזכות הברית מתברכים ישראל
ר' יהודה מתני וכו': ר' יהודה לומד כך. מה הטעם שכתוב, "ושם אלהים אחרים", וסמוך לו, "ואת חג המצות תשמר", אלא מי שאינו שומר זה - את חג המצות, כמי שאינו שומר אמונת הקב"ה, מה הטעם. משום שבו אחוז הדבר. אמר ר' יצחק, וכן בכל שאר הזמנים וחגים, שכולם אחוזים בשמו הקדוש העליון. ועל זה למדנו, מה שכתוב, "שלש פעמים בשנה", משום שבהם. תלויה האמונה, שה"ס ג' קוין, שהמלכות, שנקראת אמונה, נבנית מהם.
יראה כל זכורך: שואל למה "כל זכורך". אמר ר' אלעזר, כל זכורך ממש משום שמקבלים ברכה ממבוע של הנחל - שהוא יסוד. מכאן למדנו, שכל איש ישראל שנימול, צריך להראות לפני המלך הקדוש, משום שמקבל ברכה מן המבוע של הנחל. ז"ש, "כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך". וכתוב "אל פני האדון ה'", כמו שהעמדנו, שהאדון הוא יסוד, שמשם נשפעות הברכות, ומקבלים הברכות. אשרי חלקם של ישראל משאר העמים.
זמנא חדא סליקו וכו': פעם אחת עלו ישראל לירושלים, לחוג את החג, ונתערבו עכו"ם עמהם, ובשנה ההיא לא נמצאו ברכות בעולם. באו ושאלו את ר' המנונא סבא, אמר להם, ראיתם בתחילה סימן לזה, שהעליה לא היתה לרצון, אמרו לו, ראינו סימן, כשחזרנו משם, היו כל הדרכים נסתמים ממים, וענן וחשך היה נמצא, שלא יכלו ללכת ולחזור כל אלו שעלו שמה. ועוד, בשעה שבאנו להראות, נתחשכו פני השמים ונרגזו. אמר להם ודאי, או שיש ביניכם אנשים שלא נמולו, או עובדי עכו"ם עלו עמכם. כי בשעה ההיא אינם מתברכים חוץ מבני ישראל שנמולו, ובאות קדוש הזה מסתכל הקב"ה, ומברך אותם.
לשתא אחרא סליקו וכו': לשנה האחרת עלו, ועלו אלו עובדי עכו"ם שנתערבו עמהם, כשהיו אוכלים הקרבנות והיו שמחים, ראו אלו עובדי עכו"ם שהיו דומים בצורתם לצורת הכותל, כלומר שהיו עצובים, השגיחו בהם שהכל מברכים והם אינם מברכים. באו ואמרו הדבר אל הבית דין. באו ושאלו אותם: אמרו, זה שאכלתם, החלק שלכם מאיזה קרבן היה. לא היה בידיהם, כלומר שלא ידעו להשיב. בדקו ומצאו שהם עובדי עכו"ם והרגו אותם. אמרו, ברוך הרחמן שהציל את עמו. כי ודאי אין הברכה שורה אלא בישראל, זרע קדוש, בני אמונה, בני אמת, ובשנה ההיא נמצאו ברכות בעולם בשלמות, פתחו ואמרו, אך צדיקים יודו לשמך וגו'.
פירוש הסולם פרשת משפטים סעיפים תקמ"ד - תקמ"ז


מעשה שהיה


עלילת הדם בליאוזנא - ג
תקציר:
בעיירת ליאוזנא העליל הכומר שהיהודים שחטו נער נוצרי כדי לערבב את דמו במצות, שני יהודים הושמו במעצר, רבה של ליאוזנא צם שלושה ימים וקרא לתענית ציבור והחרים את זה שגנב את הנער. כעבור יומיים הזהירו השוטרים שאם לא יוחזר הנער, ינקמו ביהודים נקמה נוראה. באמצע דרשת הכומר ביום א' כשהסית את הקהל הופיע איכר וסיפר שנשלח על ידי חברו הזקן שביקש לפני מותו שהכומר ימלא את הבטחתו ויביאהו לגן עדן כיון שעשה את מה שהכומר ציוה וגנב ילד נוצרי והביאהו לאחיו בכפר הסמוך. הכומר אמר להוציא את האיכר כיון ששיכור הוא, ואכן כך עשו. בחוץ המשיך לספר שוב ושוב את המקרה. שני שוטרים נבונים הקשיבו לו והלכו עמו לכפר והביאו את הנער לכנסיה. הקהל בכנסיה לא ידע מה לומר וחיכו לדבר הכומר על התפנית.

הכומר החל להצטלב ולהשבע בכל קדושי הנצרות כי הוא חף מפשע וכל זה אינה אלא תחבולה יהודית מגונה. הוא חזר וטען כי היהודים גנבו את הילד למטרותיהם האפלות, אולם כאשר ראו שמזימתם אינה מצליחה והם חששו מהתוצאות - החליטו להחזירו. וכדי לא להחזירו בגלוי, צעד שהיה מתפרש כהודאה בחטיפה - הם שיחדו את אנשי המשטרה שהם יחזירוהו בתוספת סיפור בדים, כאילו הוא, הכומר אשם בחטיפתו!...
דברי ה"הסבר" של הכומר גרמו לכך שההמון שוב נתבלבל ולא ידע למי להאמין. אולם לפתע פתאום נתקף הכומר בעוית איומה, החל להאנח מכאבים והיו צריכים להוציא אותו מהכנסיה, כשהוא מרחף בין החיים והמות.
בינתים הגיע למקום ראש המשטרה. הוא שמע כיצד ניסה הכומר לטהר את עצמו מהאשמה, על ידי הטלתה על היהודים. אולם הוא ידע את האמת, והוא הודיע להמון שהתגודד סביב הכנסיה כי היהודים הם חפים מכל פשע, שהיתה כאן עלילת דם ועל כן מי שיעיז לנגוע ביהודים יענש בכל חומר הדין.
בעת ובעונה אחת ישבו כל יהודי ליאוזנה בבית המדרש ואמרו תהילים. הם היו עטופים בטלית ועטורים בתפילין והתפללו בדבקות ובדמעות שליש שהשם יתברך יציל אותם מגזרת השמד המרחפת על ראשיהם.
פתאום הגיע לבית ראש המשטרה ועמו מספר שוטרים, שהביאו איתם את שני היהודים העצורים. מישהו העלה סברא כי מובילים את שני היהודים לתליה ועוד מעט יגיע תורם של כל יהודי העירה. בשמעם זאת גאו כל היהודים בבכיה גדולה ובית המדרש הפך ליללה אחת גדולה.
הרב וראשי הקהילה יצאו להקביל את פני ראש המשטרה ואנשיו. הם ביקשו כי ינתנו להם עוד דקות אחדות, כדי שיוכלו להתפלל מנחה בצבור ולומר וידוי. בשמעו את בקשת היהודים פרץ ראש המשטרה בצחוק לבבי. לאחר מכן הסביר לרב כי הוא לא בא לעשות להם כל רע. הוא סיפר להם כיצד נתגלתה והופרכה עלילת הדם שנרקמה נגדם על ידי הכומר. הוא הבטיח ליהודים המשתאים כי מעתה אין הם צריכים לחשוש וכי המשטרה תגן עליהם מכל התקפה.
לא יקשה לתאר את השמחה בה קיבל הציבור היהודי את בשורת הסרת המועקה. בינתים שכב הכומר המרושע על ערש דוי. לאחר שבועים הוא מת תוך יסורים נוראים. פסח זה הרגישו את עצמם יהודי ליאוזנה בני חורין במלוא מובן המלה.
* * * סוף * * *
לוקט מ"חגי ישראל ומועדיו"


חוד הפרשה


א. מהיכן למדים ששעיר לעזאזל צריך להמיתו?
"יעמד חי". "המדברה". "לכפר עליו". "אל ארץ גזרה".

ב. את חלב החטאת של יום הכיפורים (אימורי פר ושעיר). על איזה מזבח הקטירו?
מזבח הפנימי. מזבח החיצון. מחלוקת. לא הוכרע.


שינון הלכה


א. מהיכן למדים ששעיר לעזאזל צריך להמיתו?
"יעמד חי". "המדברה". "לכפר עליו". "אל ארץ גזרה".

ב. את חלב החטאת של יום הכיפורים (אימורי פר ושעיר). על איזה מזבח הקטירו?
מזבח הפנימי. מזבח החיצון. מחלוקת. לא הוכרע.




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael