אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
תזריע

קולמוס העורך


בספר "ארץ החיים" הביא שפעם הכינו אצל אחד מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע את צרכי חג הפסח בהידורים ובקדוקי כשרות, ולפתע קפץ תרנגול מהחצר, נכנס לבית ועורר מהומה גדולה בהיות פירורי וגושי חמץ דבוק עליו, ואחד מבני הבית נזף קשות את המשמש על שלא סגר את הדלת שלא תהרס כל העבודה, ומרוב הצעקות יצא הרה"ק הנ"ל מחדרו ושאל לפשר הצעקה, וענו לו דברים כהוויתן, תמה הצדיק ואמר: חז"ל אמרו "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" ואתה מספר לי על תרנגול חמץ.
ועל פי זה פירש הרה"ק ר' אשר מסטאלין זי"ע את סמיכות הפסוקים "אלהי מסכה לא תעשה לך - חג המצות תשמור", ולכאורה מה הסמיכות, אלא שהרבה פעמים מרוב הקפדה על החומרות בפסח, באים לידי כעס, והרי חז"ל אמרו "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", לכן רמזה התורה שמוטב לא לשמור כל כך בכל מיני חומרות וקפידות, מאשר לכעוס חלילה הנרמז ב"אלוהי מסכה" כי הכועס כאילו עובד עבודה זרה.
שבת שלום


נתיב הדרש


יתרון האור - מן החושך
קוראים אנו במפטיר בפרשה זו "החודש הזה לכם ראש חדשים" ובמדרש רבה הביא על פסוק זה את הפסוק "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות". ונראה לבאר ענינו דהנה אמרו חכמינו ז"ל (והביאו רש"י) ש"נתקשה משה רבינו במולד הלבנה עד שאמר לו ה' יתברך כזה ראה וקדש". ולבאר את זה על דרך הרמז נראה בס"ד דלכאורה צריך ביאור מפני מה נאמרה מצות קידוש החודש ראשונה לכל המצות דהרי מספיק שתאמר מצוה זו יחד עם שאר המצוות שנאמרו למשה רבינו בסיני.
ויתבאר בהקדם מאמרנו בביאור מה שאומרים בברכת הלבנה "פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה" ונראה שהכוונה בזה, דלכאורה כיון דכל כח הפועל ניכר בנפעל אם כן היתכן שהבורא יתברך שמו ברא את הלבנה על תכונה זו שלא תהיה אורה מתקיים, אלא מדי חודש בחדשו האור נעדר ממנה וחוזר ומתחדש, אלא שענינו כדי שממנו יקחו ישראל המונים ללבנה מוסר השכל ולא יתיאשו אפילו אם מתבוננים במעשיהם ורואים כי כל מעשיהם הם בבחינת חשכות וכי ה' יתברך שמו מסתיר פנים ואינו מאיר להם פניו, עם כל זאת לא יתיאשו, דמתוך החושך מוציא אורה, כדרך שמצינו בלבנה דבשעה שהיא בתכלית החושך ואין בה כמעט אפילו נקודה קטנה של אור אז נתחדש אורה כבראשונה, וזה מה שכתוב "פועל אמת" יתברך שמו "שפעולתו אמת". דהרי אמת הוא דבר המתקיים כמו שאומרים "קושטא קאי" ואם כן קשה איך אמר ללבנה שתתחדש הלא היה מן הראוי שתהיה נבראת מתחילה באופן שתאיר תמיד, ועל זה אמר את טעם הדבר מפני שזה "עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה", וזה שאמרו שנתקשה משה רבינו במולד הלבנה, שהיה קשה לו כהנ"ל עד שהשי"ת הבטיחו "כזה ראה וקדש".
ובזה נבוא אל המכוון, דהנה ישראל כשיצאו ממצרים אז החלו להבין איך ירדו בתכלית השפלות בעודן במצרים, כמו החולה שאינו מרגיש בחולשתו עד שעה שמתחיל להתחזק קצת, ופן ח"ו יסברו דאבד סברם ובטל סיכויים, על כן כדי לחזק את ליבם ולאמץ חילם הקדים להם השי"ת מצות קידוש החודש המרמז שהם עתידים להתחדש כמותה ומזה יהיה להם התחזקות.
וזה מה שאמרו במדרש הנ"ל "מי זאת הנשקפה כמו שחר" - כלומר שישראל הם בבחינת שחר, כמו שכהשחר עולה, אז החושך מתגבר דהוא "קדרותא דצפרא" ובאותו רגע מתחיל האור להתנוצץ, וזהו "יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות" כדמפרש המדרש: דישראל משתקעין בעוונות מהיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה והשי"ת מחדש לבם ליראתו שנאמר "ונתתי לכם לב חדש" לכך נאמר "איומה כנדגלות".
ערוגת הבושם


בשבילי הפרשה


ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת (יב, ח).
כתב רש"י: "לא הקדימה הכתוב אלא למקראה. אבל להקרבה, חטאת קודם לעולה וכו'". ויש לתמוה, דאם להקרבה חטאת קודם לעולה, למה באמת הקדים הפסוק לכתוב עולה לפני חטאת.
והנראה לבאר, דהנה העולה באה לכפר על הרהור הלב, כמובא בירושלמי (יומא ח, ז). בעוד שהחטאת מכפרת על חטא שנעשה בפועל. והנה לפני כל מעשה חטא, יש מחשבה רעה המביאו לידי מעשה. אמנם על המחשבה רעה בלבד אין האדם נענש, כמובא בגמרא (קידושין מ, א): "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה". אבל אחר שעשה את העבירה, צריך הוא כפרה גם על המחשבה שהביאו לידי עבירה.
ואם כן יש לומר, כי הפסוק מונה כדרך מעשה העבירה, דהיינו, קודם העולה שבאה על המחשבה, ואחר כן חטאת שבאה על המעשה, שהרי המחשבה קודמת למעשה. אבל להקרבה, דהיינו לכפרה, קודם באה החטאת, דהיינו המעשה. כי הוא הגורם שצריך כפרה גם על המחשבה, דהיינו העולה. זר הצבי

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו' (יג, ב).
יש להבין מדוע נכתב לשון "אדם" ולא לשון "איש" כמו בתחילת הפרשה, "אשה כי תזריע" וגו'. וכן להלן (יג, לח) "איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות בהרות לבנות". ולמה שינה כאן לשון "אדם" הלא דבר הוא.
ואולי משום דידוע דיש כמה דרגות באדם, אדם, איש, אנוש, גבר, והדרגה הגבוהה ביותר היא "אדם" מלשון (ישעיה יד, יד) "אדמה לעליון" ורש"י מביא מחז"ל דנגעים באים מפני גסות הרוח, לכן נקט לשון "אדם" לרמז דאם מחזיק את עצמו ל"אדם" בעל מדרגה גבוהה, זה הוא סיבה שיבואו עליו נגעים אלו "שאת וספחת ובהרת". ישמח לב

ומראה הנגע עמוק מעור בשרו (יג, ג).
את זו דרש רבי יצחק מרדוויל וישא משלו: אדם שנתכסה בשרו פצעים בא לדרוש ברופא. הלה מתבונן, שהגורם לפצעים החיצונים נובע מקלקול מעיים פנימי, והוא משקה את החולה צרי לרפא את בני מעיו עד שהפצעים נעלמים מאליהם.
אף אדם מישראל שנצטרע והובא אל בן אהרן, מיד הכהן שופט בשכלו כי שורש הנגע עמוק יותר מעור הבשר, אין זו מחלת עור חיצונית, אלא של עקמומיות הלב בעומק פנימה. והוא מכניס בלבו של המצורע הרהור תשובה, עד שמטהרו... ממעינות הנצח

כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע (יג, יג).
פעם אחת כשישב הרה"ק ר' דוב בעריש מביאלא זי"ע בשבת קודש פרשת תזריע אצל שולחנו הטהור ואמר תורה, בא חסיד אחד והזכיר לפניו חולה אחד שהיה צריך לרחמים מרובים, שאל אותו הרה"ק: מה אומר הרופא, אמר לו: הרופא אומר שיש רק מעט תקוה שיחיה החולה, ענה לו הרה"ק: אם כן, בוודאי יחיה, ויהיה לו רפואה שלימה, וכן מצינו בפרשתנו אצל המצורע, שאם פרח הנגע בכולו טהור הוא, והוא שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים "כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו קומה עזרתה לנו", כלומר בעת שכבר שחה לעפר נפשינו וכמעט שאין תקוה, דייקא אז "קומה עזרתה לנו". מגיד דבריו ליעקב



דרך הלכה


הלכות שבת
דיני מוקצה - א

נפסק בשולחן ערוך (סימן שח) שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, ואם נטלו בהיתר כגון לצורך גופו ומקומו יכול לטלטלו עד שיניחנו במקום אחר, והמגן אברהם סובר שאפילו אם נטל באיסור מותר לטלטלו עד שיניח, אבל המשנה ברורה כתב שחלקו עליו, ופסק כחולקים עליו.
א. בגדר כלי שמלאכתו לאיסור, כתב הביאור הלכה, שרוב תשמישו לאיסור. והסתפק שם הביאור הלכה בכלי שהדרך להשתמש בו גם לאיסור וגם להיתר רק שלאיסור משתמשים בו יותר, אם גם הוא נחשב כלי שמלאכתו לאיסור.
ב. כתב המשנה ברורה שכל ההיתר להשתמש בכלי שמלאכתו לאיסור זה דווקא כשאין לו כלי אחר של היתר, כי אם יש לו כלי אחר של היתר אסור להשתמש בכלי של איסור.
ג. יש שהורו שמה שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, זה לאו דווקא כשהמטלטל את הכלי הוא עצמו צריך אותו לצורך גופו אלא גם אם אדם אחר מבקש ממנו את הכלי כי הוא צריך אותו לגופו, גם כן מותר. אבל לגוי אסור לתת, כי הרואים יחשבו שהיהודי נתן לו כדי שיעבוד בשבת.
ד. כלי שעומד על השולחן ורוצה להורידו משום כבוד שבת, ה"אגרות משה" כתב שזה לא נחשב צורך מקומו, כי זה גופא כבוד שבת - שלא מטלטל דבר שאסור בטלטול.
ה. סיר שאין בו תבשיל והוא ריק, נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלו אלא רק לצורך גופו או מקומו.
ו. יש שהורו שמייבש כביסה שנשארו בו בגדים יבשים מערב שבת מותר לפתוח את הדלת של המייבש ולהוציא את הבגדים.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זצוק"ל בעל "אוהב ישראל"
הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל בן רבי שמואל אב"ד "ניישטאט" מגדולי רבני פולין נצר לשושלת רבנים וגאונים, נסע אל המגיד מזלאטשוב ואחריו אל הרבי רבי אלימלך מליזענסק והיה מתלמידיו המובהקים, מרבו זה קיבל את כח ה"פה" כידוע. כיהן ברבנות "קולבסוב" "יאסי" ו"אפטא" רבנות זו היתה חביבה עליו ביותר ואף שרק שמונה שנים ישב שם ביקש להיקרא על שמה, לאחר הסתלקות הרבי רבי ברוך עבר למעזיבוז'. שבה נפשו אל האלקים בה' ניסן תקפ"ה, על מצבתו ציוה שלא יכתבו שום תוארים ושבחים כי אם "אוהב ישראל", וכך הוא שם ספרו הק' שהנחיל אחריו ברכה.
אמר: בצעירותי הציקני מאד יצר הרע, והייתי מתענה להכניעו, וראיתי שכשאני מתענה הריני רעב, והתחלתי לייגע את עצמי בדקות סברות הר"ן ונתפטרתי הימנו.
עני אחד ביקש נדבה מרבינו ונתן לו, וראה העני שרבינו מצטער, וחשב שקשה בעיניו ליתן לו, ושאל, רבי, הלא כתוב "ולא ירע לבבך בתתך לו", ואמר לו רבינו - אדרבה כל ימי אני מצטער על פסוק זה מתי יבוא לידי ואקיימנו, אך כשיהודי מבקש ממני והוא צריך למאה רובל ואין לי לתת לו רק עשרה, אז דואב לבי ועל זה אני מצטער.
בשבת האחרונה לימי חייו בעלמא הדין בעת רעוא דרעוין אמר: הנה פטירת הצדיק מן העולם אינו כי אם כפושט בגדי החול ולובש בגדי מועד, ולמה זה הוא צריך לחלות, אלא שלפני שנפטר נשכב הצדיק קצת במיטה בכדי שלא יאמרו עליו הבריות שמת מיתה חטופה בר מינן.
וכן היה אצלו, שקצת לפני פטירתו נפל למשכב, ונהיה רעש גדול ויצאו אל המקומות הק' בבית העלמין לעורר רחמים עליו ולהתפלל לרפואתו, ולפני שהגיע עת מצוא יציאת הנשמה קם ממיטתו כבריא ונפרד מאנשי ביתו בדברי פרידה, ודיבר מצדיק אחד שלפני שנפטר מן העולם נפרד מן השולחן שלמד עליו, וכן עשה רבינו שירד ממיטתו וניגש לשולחנו הטהור ונפרד הימנו, וסיפר עוד מהצדיק שנפרד מהארון והספרים הקדושים שלמד בהם וניגש גם הוא ונפרד מספריו, וכן על המזוזה וניגש ונפרד הימנה.
וחזר ושכב על מיטתו והתחיל לאמר "האדרת והאמונה" עד "הדעה והדיבור לחי עולמים" ובמילים אלו על שפתיו אתקטר בהאי קטירא לחי עלמא ועלתה נשמתו בסערה השמימה, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
הרה"ק רבי מרדכי מסלונים זצ"ל הוסיף לבאר שכן מרבו הק' רבי אלימלך מליזענסק קיבל את כח וחוש הדיבור כידוע, והבן.
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


בגאולה העתידה ילקו כל העמים
ר' אלעזר הוה וכו': ר"א היה הולך לראות את אביו, והיה עמו ר' אבא. א"ר אבא נאמר דברי תורה ונלך. פר"א ואמר "אמרי נא אחותי את". מקרא זה קשה, וכי אברהם שהיה ירא חטא ואוהבו של הקב"ה, היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו. ומשיב, אלא אברהם, אע"פ שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב"ה לגרוע מן זכותו, אלא סמך על זכות של אשתו, שירויח בשבילה כסף של שאר העמים. כי כסף זוכה האדם בזכות אשתו. זהו שכתוב, "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת". מי שזוכה באשה משכלת זוכה בכל, וכתוב, "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר".
ואברהם הוה אזיל וכו': ואברהם היה הולך בזכותה, לאכול שלל שאר העמים, דהיינו, שלל לא יחסר, וסמך על זכות שלה שלא יוכלו להענישו ולצחק בה. ומשום זה לא נתן להם כלום, במה שאמר, אחותי היא, ולא עוד אלא שראה מלאך אחד הולך לפניה, ואמר לאברהם, אל תפחד בשבילה. כי הקב"ה שלח אותי להוציא הכסף של שאר העמים ולשמרה מכל. ואז לא פחד אברהם על אשתו אלא על עצמו, כי לא ראה המלאך עמו, אלא עם אשתו. אמר, הרי היא משומרת ואני איני משומר, ומשום זה אמר, אמרי נא אחותי את וגו'.
ייטב לי: שואל, ייטיבו לי היה צריך לומר, שהרי כתוב, "והיה כי יראו אותך המצרים, ואמרו אשתו זאת וגו'", וע"כ ייטיבו לי היה צריך לומר. ומשיב, אלא, ייטב לי - אותו שהולך לפניך, דהיינו המלאך. ייטיב לי - הקב"ה בעולם הזה בממון. וחיתה נפשי - בעולם ההוא. בגללך - היינו שלא תסורי מדרך האמת, שאם אזכה בשבילך בכסף בעולם הזה, ואת תסורי מן הדרך, הלא מיתה מוכנה לי בעולם ההוא, אלא תשמרי, שתחיה נפשי בעולם ההוא בגללך.
ובגין דההוא מלאכא וכו': ומשום שמלאך ההוא הלך לפניה לשמרה, מה כתוב, "וינגע ה' את פרעה, וגו' על דבר שרי" ודאי, דהיינו על דבריה, שהיתה אומרת למלאך הכה, והוא הכה. וע"כ לא פחד אברהם בשבילה כלום, שהרי היא משומרת, ומה שפחד בשביל עצמו פחד, שלא ראה שמירה על עצמו.
ת"ח עשר זמנין וכו': בוא וראה עשר פעמים ציותה שרה את המלאך להכות את פרעה. ובעשר מכות הוכה, כי סימן עשתה שרה אל בניה אחריה למצרים. דהיינו שיוכו המצרים בעשר מכות, עד שיגאלו מידיהם.
ר' אבא פתח וכו': ר"א פתח, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". עתיד הקב"ה להראות גאולה לבניו, כאלו הימים ששלח הקב"ה להוציא ישראל ממצרים, והראה אלו המכות במצרים והכה אותם בשביל ישראל. בוא וראה, מה בין גאולה זו שבסוף הימים. לבין גאולת מצרים. גאולת מצרים היתה במלך אחד, ובמלכות אחת, וכאן בכל המלכים שבעולם, ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם, וידעו הכל ממשלתו על הקב"ה, וכולם יוכו במכות עליונות, על אחת פעמים, משום שימאנו כולם לשחרר את ישראל.
וכדין יתגלי וכו': ואז תתגלה ממשלתו של הקב"ה, שכתוב, "והיה ה' למלך על כל הארץ". ואז יתנדבו האומות בישראל להביאם להקב"ה. ז"ש, "והביאו את כל אחיכם". אז יעמדו האבות לתחיה בשמחה לראות גאולת בניהם כבתחילה. ז"ש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
פירוש הסולם פרשת תזריע סעיפים קפא - קפז


מעשה שהיה


עלילת הדם בליאוזנא - א

סיפור המעשה שנספר לכם להלן ארע ליהודים לפני כשלוש מאות שנה, בעירה ליאוזנה, מחוז ויטבסק אשר ברוסיה (שנתפרסמה אחר כך כעיר לידת אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, אבי תנועת חב"ד).
באותם ימים קרה לא אחת שיהודים הואשמו באשמה המגחכת שהם משתמשים בדם נוצרי להכנת הפסח שלהם לצרכי מצות ויין. עלילה כזו, תהיה טפשית אשר תהיה, גרמה תמיד לפוגרומים ושחיטות וזו היתה מטרת הגויים שהפיצו את הדיבה המרושעת.
הצרות החלו כאשר בא לליאוזנה כומר חדש, שונא ישראל מושבע, אשר נאומי ההטפה, אותם נשא בכנסיה המקומית, היו מלאים רעל אנטי יהודי. משהתקרב חג הפסח, החל הכומר הלז "להזהיר" את צאן מרעיתו, ובמיוחד את הנשים הפתיות, שישמרו על ילדיהם, כי היהודים גונבים ילדים נוצריים, שוחטים אותם, כדי לשים את דמם לתוך הבצק של המצות...
דברי בערות ומשטמה אלה עשו רושם מחריד על האוכלוסיה הגויית המפגרת, ומה גם שהכומר חזר עליהם בכל הזדמנות. עד בואו של הכומר החדש, היו הגויים נכנסים לעיתים אל שכניהם היהודים ונהנים הנאה מרובה ממאכלי שבת וחג, בהם היו היהודים מכבדים אותם. במיוחד נהנו בפסח, כאשר היהודים נתנו להם מצות ויין. אולם עתה, ששמעו מפי הכומר כי דם נוצרי מעורב במצות, החלו הגויים להיבדל משכניהם היהודים ושנאתם אליהם גדלה מיום ליום. עננים שחורים נערמו על שמיהם של יהודי ליאוזנה ואיש לא ידע עד היכן יגיעו הדברים. ימים אחדים אחרי פורים פשטה שמועה בעירה, לפיה נעלם ילד נוצרי מאחד הבתים. מיד פשטו על העירה שוטרים מזוינים שעצרו שני יהודים שנאשמו בגנבת הילד שנעלם. הרב וראש הקהילה היהודית קיבלו הודעות על המעצר.
רבה של ליאוזנה, ר' שמאי, שהיה זקן מופלג, קיבל על עצמו מיד עם התקבל הידיעה תענית של שלושה ימים. כמו כן הכריז על תענית ציבור וקרא ליהודי העירה להתאסף בבית המדרש ולומר תהלים בלבבות שבורים. לאחר תפלת המנחה דרש הרב בפני הקהל וכולם אמרו "וידוי". לאחר מכן הכריז הרב חרם על אלה שהעלימו את הילד הנוצרי כדי להעליל על היהודים. לבוש קיטל ועטוף בטליתו התיצב הרב, ועמו שני זקנים, לפני ארון הקודש, כשנרות שחורים בידיהם. הרב פתח את ארון הקודש ובקול רועד מהתרגשות הוא ארר את אלה שיש להם שיכות כלשהיא להעלמת הילד.
כעבור יומיים, היה זה יום השבת, נקרא הרב וראשי הקהילה להופיע במשטרה. גם הכומר שונא היהודים היה שם. אנשי המשטרה הזהירו את מנהיגי היהודים, כי אם לא יחזירו את הילד הנוצרי ש"גנבו", ינקמו הגויים נקמה נוראה בכל היהודים.
למחרת, יום א', נתאספו כל גויי הסביבה לליאוזנה, כדי לבקר בכנסיה, כמנהגם. הכומר ניצל את ההזדמנות ונשא שוב דרשה חוצבת להבות, בה הודיע כי הנה כבר שבוע ימים שהיהודים חטפו ילד נוצרי ואם לא ינקטו האמצעים החמורים ביותר, מי יודע אם לא יהיה מאוחר להצילו...
נקל לתאר איזו התרגשות גרם נאום ההסתה של הכומר בין ההמון הנבער מדעת, ששתה בצמא כל מילה היוצאת מפי "המנהיג הרוחני".
הפתעה קלה נגרמה לנוכחים, לרבות הכומר עצמו, כאשר בתום נאומו ניגש אליו איכר זקן והחל לספר לו סיפור מוזר ביותר. האיכר סיפר כי חברו, המוטל על ערש דוי, בקשו להזכיר לכומר את הבטחתו.
מה הבטיח הכומר?
המשך יבוא בס"ד
לוקט מ"חגי ישראל ומועדיו"


חוד הפרשה


א. מדוע נשתנה המצורע משאר הטמאים שצריך לשבת בדד?
גזירת הכתוב. כיון שדיבר לשון הרע. כיון שהבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל. כל התשובות נכונות.

ב. האם ב"נתקים", שער שחור - טהור או לא?
כן. לא. מחלוקת בגמרא. לא מפורש ברש"י.

שינון הלכה


שער הענוה
א. מדוע תפילת העניו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא?
ב. איזה ענוה היא רעה כמו הגאוה? (בקיצור)




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael